מִזְעוּר הוא שם כולל למכלול הטכניקות והשיטות ששימשו ומשמשות להקטנת ממדיהם של מכשירים מכניים, אופטיים ואלקטרוניים שונים, אשר בעבר הצריכו מערכות גדולות ומסובכות לתפעולם. המזעור איפשר ומאפשר, בין השאר, את ההתפתחות ההולכת וגדלה של תעשיות השעונים, האופטיקה, הרובוטיקה[2], המחשבים, הננוטכנולוגיה הלוויינים ועוד.
ההישגים השונים במזעור מקדמים את טכנולוגיות הריגול, הנעשות יותר ויותר קשות לאיתור, ובמקביל נעשות נפוצות, זולות יותר וזמינות לכל דורש.
המושג ננוטכנולוגיה שונה ממזעור, בכך שבננוטכנולוגיה יצירת הטכנולוגיה מלכתחילה היא במטרה שהיישומים יהיו בגדלים של ננומטרים.
טכניקות המזעור בתעשיית האלקטרוניקה התפתחו עקב צרכיה ההולכים וגדלים של תעשייה זו החל מאמצע המאה ה־20 והלאה. ההתפתחות בתעשייה זו התאפשרה הרבה בזכות המצאתו של המעגל המשולב, שדחק והחליף את השפופרות האלקטרוניותוהטרנזיסטורים. הטרנזיסטורים עצמם עברו מזעור והגדילו בצורה משמעותית את יכולות החישוב של מחשבים בפרט.
הרעיון של מעגל משולב הוצע לראשונה בשנת 1952 על ידי ג'פרי דאמר, מהנדס שעבד ב"חברה המלכותית לאותות ורדארים" בבריטניה. אך רעיונותיו נראו בזמנו לא מציאותיים, כך שדאמר לא הצליח להשיג מימון ממשלתי או פרטי. המעגלים המשולבים הראשונים נוצרו בנפרד על ידי ג'ק קילבי בשנת 1959 (המעגל הראשון הזה כלל רק טרנזיסטור אחד מספר מרכיבים אחרים על פרוסת גרמניום) ורוברט נויס בשנת 1961 (זהו השבב הראשון שהיה עשוי צורן).
בשנת 1996 פותח Red ASCI, מחשב העל שהיה אז המהיר ביותר בעולם. בנייתו עלתה 55 מיליון דולר וגודלו היה כמו עשר דירות מרווחות המחוברות ביחד. כעבור עשור אחד פותח הפלייסטיישן 3, שדמה ביכולותיו למחשב העל הזה והיה בגודל קופסת נעליים.[3]
המיזעור הביא לתנופה גדולה בתחום מיזעור הלוויינים. קיימים גדלים שונים של לוויינים קטנים, החל מגדלים של קופסת נעליים (קיובסאט), ועד לכאלה בגודל כרטיסי אשראי.
מזעור הוביל ליכולת אחסון גבוהה של מידע ליחידת שטח, הן אנלוגי (למשל כרטיסי ניקוב לעומת מיקרופילם), והן דיגיטלי (למשל אחסון מגנטי לעומת אחסון אופטי). כיום נפוץ בעיקר האחסון הדיגיטלי כיוון שמאפשר אחסון גדול יותר ליחידת שטח, בכמה סידרי גודל מאחסון אנלוגי.
עם התפתחות הטכנולוגיה, הפכו המצלמות הדיגיטליות ליותר ויותר נפוצות, והחליפו את המצלמות האנלוגיות(אנ'), ובמקביל נפח המצלמות קטן משמעותית. אחת מתרומות המזעור לעולם הצילום היא הרזולוציה הגבוהה שאפשר לקבל ביחידת שטח ברכיב הרגיש לאור שבמצלמה הדיגיטלית.
התפתחות בייצור והמצאת חומרים חדשים, וכן מחשוב ותיעוש תהליכי אופטיקה, הובילו לפיתוח עדשותמשקפיים דקות, ואף ליכולת לייצר משקפי מולטיפוקל גם בעדשות מגע.[6]
יכולת המזעור הובילה בין השאר לפיתוח לוויינים קטנים, קלים, זולים ומתוחכמים. כך מתאפשר בימינו גם לקבוצות, מדינות, חברות, קבוצות תלמידים וסטודנטים[9][10] עם יכולת מוגבלת, לפתח ולבנות לוויינים. היכולת לשגר מערך לוויינים הוא דוגמה בולטת בתחום זה[11].