מחנה ברינליץ (בגרמנית: KZ-Außenlager Brünnlitz, בצ'כית: Brněnec) היה מחנה עבודה שהוקם על ידי אוסקר שינדלר באוקטובר 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה בחבל הסודטים. ייחודו של המחנה בכך שבאופן אירוני שימש רק כמקלט להצלת היהודים שנכלאו בו.
המחנה הוקם ביוזמתו של שינדלר בשנת 1944 כמפעל לייצור נשק. עם התקדמות הצבא האדום לפולין פינו הנאצים את מחנה פלאשוב ושילחו את 20,000 יושביו למחנות ההשמדה. שינדלר, שביקש להציל את עובדי המפעל שלו, שכנע את הנאצים להעביר את מפעל הנשק שלו שהיה בפלאשוב לעורף ולהקימו מחדש, על כל עובדיו, בחבל הסודטים. למרות הבטחת הנאצים, כ-1000 מעובדי המפעל בפלאשוב שולחו למחנות השמדה, הגברים לגרוס-רוזן והנשים לאושוויץ. בזכות התעקשותו הנחרצת של שינדלר ותשלום שוחד לקצינים נאצים בכירים, כל היהודים הועברו למחנה ברינליץ, שם חיו תחת חסותו של שינדלר. על פי עדויות הניצולים, מפעל הנשק לא ייצר כלל נשק ותחמושת וכל מהות המחנה הייתה הצלת יהודים.
בשטח המחנה הקים שינדלר מרפאה ומכון חיטוי כנגד מחלת טיפוס הבהרות וכן דאג למנות מזון מוגדלות עבור חולים ועבור מי שאיבד ממשקלו. כאשר נודע לשינדלר על רכבת משא ובה יהודים שפונו ממחנה גולשוב, ביקש רשות מהנאצים לקלוט את כל יושבי הרכבת כפועלים במחנה ברינליץ. למרות שרוב יושבי הרכבת היו מוכי רעב וודאי שלא יכלו לשמש פועלים, שינדלר קלט אותם כפועלים במחנה, טיפל בהם במרפאה ודאג לקבורה יהודית עבור מי מהם שלא שרד.
ב-8 במאי 1945 שוחררו כל אסירי המחנה לחופשי.