מחנות עבודה בקוריאה הצפונית (בקוריאנית: 관리소, קרי "קוואנליסו") הם מתחמים ומבנים המשמשים לכליאת אוכלוסיות מסוימות בקוריאה הצפונית. לפי כלי תקשורת שונים, שבסיסיהם מחוץ לקוריאה הצפונית, ישנם במחנות עבודה אלו בין 150 ל-200 אלף אסירים. בניגוד למשטרים טוטליטריים אחרים, בקוריאה הצפונית גם משפחותיהם של המואשמים נשלחים למחנות אלו, כולל אחאים, ילדים, אחיינים ונכדים של מי שהואשמו בהתנגדות למשטר.
- מחנה 22. הגדול מבין המחנות לפי ההערכות שכנו בו כ-50 אלף איש. וישנן שמועות שהוא נסגר
- מחנה 14. בצפון מזרח המדינה. נחשב למחנה בו התנאים הכי קשים. ממנה זה הצליח לברוח שין דונג היוק
- ימי עבודה קשים - בין 14 ל-19 שעות בתעשייה, בחקלאות ובמכרות. ללא תנאים סניטריים.
- המזון דל. כ-150 גרם של תירס ביום. לכן האסירים היו אוכלים עכברים עכברושים נחשים וחרקים.
- משפחה שלמה הוכנסה לתא גזים שקוף.
- אחד הקצינים ציווה על אחת האסירות לתת ל-50 נשים בריאות כרוב מורעל. אכילת הכרוב גרמה סבל לאותן נשים ולאחר 20 דקות כולן מתו.
- אסירים נאלצו לראות את בני משפחותיהם מעונים ומוצאים להורג.
- כלובים בהם האסירים יכולים רק לשבת, ונמצאים בהם ימים אחדים.
- התעללות בנשים הרות. נשים שנכנסו להריון שלא בתיאום עם אנשי המחנה מופעלת עליהן אלימות קשה כדי להפיל את העובר.