המחקר החקלאי בישראל הוא מחקר מדעי-חקלאי, המבוסס על שיתוף פעולה בין מדענים וחקלאים בישראל. ישראל ידועה ביכולת לפתח שיטות חקלאיות מתקדמות; לישראל מוניטין רב בתחום החקלאות; שיטות השקיה, קומפוסט מועשר, יבולים מהונדסים וחקלאות מדבר.
המוסדות העיקריים שעוסקים בישראל במחקר חקלאי הם מרכז וולקני, הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית, מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב, המכון לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין שנמצא במדרשת בן-גוריון ושייך לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מכון מיגל בקרית שמונה והמופי"ם הפריפריאליים האזוריים הנמצאים באזורי הספר של ישראל.
חקלאות היא ענף שמתקיים בארץ ישראל כבר למעלה מ-2,000 שנים, מחלוצי ענף המחקר החקלאי בישראל היו המורים והמדריכים בבית הספר החקלאי במקוה ישראל[1]. ב-1906 גילה האגרונום היהודי אהרן אהרנסון את "אם החיטה" באזור הגליל[2].
בשנת 1921 הוקמה תחנת ניסיונות חקלאית בתל אביב בראשות יצחק וולקני-אלעזרי. בשנת 1932 עברה התחנה לרחובות. לימים נודעה התחנה כמרכז וולקני.
ב-1942 החליטה האוניברסיטה העברית בירושלים להקים את המכון ללימודי חקלאות, שלימים יורחב ויהפוך לפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית, השלטונות הבריטים ששלטו באזור החליטו להקים גם מחלקת מחקר חקלאית עם מספר תחנת מחקר באזורים הערביים והאזורים היהודים שבמנדט הבריטי, עם הקמת מדינת ישראל ב-1948 הוחלט לאחד את כל גופי החקר החקלאי ולהכפיפם כחלק ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר.
בשנות הארבעים של המאה העשרים הוקמה במקוה ישראל תחנת ניסיונות חקלאית, שניהל הכימאי מאיר ויניק. התחנה עסקה בעיקר בשתי בעיות:
בשני התחומים הגיעה התחנה לידי מסקנות מעשיות חשובות[3]. המהנדס ויניק שימש כמורה לתורת הקרקע במקוה ישראל ובגימנסיה הרצליה. הוא נחשב למומחה לחקר קרקעות הארץ. בין השאר פנו אליו הבריטים לבדוק האם קרקעותיה של אל עריש מתאימות לחקלאות עבור תוכנית להתיישבות יהודית בחבל ארץ זה. ליד ביתו הקים תחנה לחקר החקלאות. ויניק עסק במשך תקופה ארוכה בחקר תורת הדשנים להדרים להשבחת פרי הדר. פעילותו המדעית מוצגת ב"בית ויניק" שבמקום[4].
המוסד הגדול ביותר למחקר חקלאי בישראל הוא מכון וולקני. המרכז קרוי על שמו של יצחק אלעזרי-ווֹלקני (וילקַנְסקי), מייסד תחנת הניסויים החקלאיים, אשר היוותה את הבסיס להתפתחותו. מרכז וולקני כולל שישה מכונים (המכון למדעי הצמח, המכון לחקר בעלי חיים, המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה, המכון לטכנולוגיה ואחסון של תוצרת חקלאית, המכון להנדסה חקלאית והמכון להגנת הצומח) במתחם הראשי של המכון שבאזור ראשון לציון-בית דגן ("דרך המכבים") ושני מכונים נוספים, במושב גילת שבדרום ומכון "נווה יער" שבצפון.
אחד ממקורות המימון המשמעותיים של המחקר החקלאי בישראל מגיע מקרנות דו-לאומיות או אפילו בין-לאומיות, אחת מהן היא "הקרן למחקר ולפיתוח חקלאיים של ארצות הברית וישראל" שמנוהלת על ידי מדענים אמריקאים וישראלים כאחד. קרן זו הוקמה ב-1980 ולאורך השנים השקיעה הקרן סכומים של כ-315 מיליון דולר בכ-1,200 מחקרי תשתית חקלאיים בישראל ובארצות הברית[5]. הקרן מתגמלת מדי שנה מחקרים פורצי דרך, בפרסים בשווי של כ-9.5 מיליון דולר. מרבית המחקרים אותם מעודדת ומתגלמת הקרן נמשכים כשלוש שנים. הכסף שמקבל המחקר מתחלק שווה בשווה בין המדענים האמריקאים לחבריהם הישראלים[6]. בעקבות הצלחתה של קרן זו הוקמו גם קרנות אחרות בין ישראל למדינות ברחבי העולם, החל מהפורום ההולנדי-ישראלי לשיתוף פעולה שהוקם ב-2013 ומתרכז בשיתוף פעולה בין המדינות בתחום חדשנות בניהול מים, טכנולוגית מים וחקלאות[7] ועד תוכנית עם מדינת קווינסלנד שבאוסטרליה.
ההצלחה של BARD הובילה להקמת קרנות דו-לאומיות נוספות כגון, תוכנית המדע והטכנולוגיה החקלאית ההולנדית-ישראלית המשותפת, תוכנית דו-לאומית עם קווינסלנד (אוסטרליה) וקנדה. האחרונים נמצאים ברמת מימון נמוכה בהרבה מ-BARD. בנוסף, מתקבל מימון גם מהאיחוד האירופי, קרן המדע הדו-לאומית של ארצות הברית-ישראל (BSF) ואחרים.
ב-2010 קיבל יונתן גרסל מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע את פרס ישראל בחקר החקלאות, לדברי ועדת הפרס הבחירה בגרסל נעשתה לאור היותו "מומחה בעל שם עולמי בביוטכנולוגיה של צמחים, פורץ דרך בחקר המנגנונים המולקולריים המאפשרים הדברת עשבים בחקלאות ובעל תגליות המיושמות בארץ ובעולם"[8][9]. פרס ישראל לחקלאות הוענק בעבר לכ-10 מדענים שונים, רובם מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית וממרכז וולקני.
ב-2012 קיבל דניאל הלל את פרס המזון העולמי על עבודתובטכניקות מיקרו-השקייה[10].
בנובמבר 2017 התווספה קטגוריה לפרס ישראל לצד פרס ישראל לחקר החקלאות, הפרס נקרא "פרס ישראל להתיישבות" שיינתן לאישים שמקדמים את מפעל ההתנחלויות[11]. ההחלטה להוסיף את הקטגוריה הנ"ל ספגה ביקורת רבה מצד מספר זוכי פרס ישראל לחקלאות[12].
{{cite journal}}: (עזרה)
{{cite web}}: (עזרה)