מטולזון
 | |
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| 7-chloro-2-methyl-4-oxo-3-o-tolyl-1,2,3,4-tetrahydroquinazoline-6-sulfonamide | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| Zaroxolyn | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C16H16N3ClO3S |
| מסה מולרית | 365.835 גרם/מול |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | עד 65% |
| מטבוליזם | לא עוברת מטאבוליזם |
| זמן מחצית חיים | 20 שעות |
| הפרשה | כלייתית (ללא שינוי) |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופה המחייבת מרשם |
| סיכון לתלות | נמוך |
| מזהים | |
| קוד ATC |
C03BA08  |
| מספר CAS | 17560-51-9 |
| PubChem | 4170 |
| ChemSpider | 4026 |
  | |
מטולזון (Metolazone, שם מסחרי: Zaroxolyn) היא תרופה ממשפחת התרופות דמויות תיאזיד המשמשת לטיפול בבצקות על רקע אי ספיקת לב או על רקע אי ספיקת כליות. בדומה לתרופות ממשפחת התיאזידים גם למטולזון יש יעילות בהורדת לחץ הדם, אם כי בשל תופעות לוואי והעדר מחקרים קליניים איכותיים, נדיר השימוש במטולזון בטיפול ביתר לחץ דם.
התרופה יוצרה לראשונה בשנת 1970 ונוסתה בעיקר במצבים של אי ספיקת כליות כרונית[1][2]. היתרונות של מטולזון הם פעילות פרמקולוגית משתנת גם במצבים בהם הכליה לא מתפקדת כראוי (כגון במצבים של אי-ספיקת כליות כרונית) וגם במקרים שבהם יש בצקות משמעותיות ללא הקלה בשימוש על ידי פורוסמיד או משתני לולאה אחרים.
מנגנון הפעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תיאזידים
מטולזון היא תרופה שפועלת על האבובית המפותלת המרוחקת שבנפרון. היא נצמדת לאתר של יוני כלוריד במערכת הנשאים של נתרן וכלוריד (Na+/Cl- co-transport system), מונעת בחזרה ספיגה של נתרן, כלור ומים אל מחזור הדם ומגדילה את נפח השתן[3].
יעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]למטולזון יש יתרון שהיא פעילה גם במצבים שהכליות לא מתפקדות היטב ומתן של תיאזידים אחרים איננו יעיל מבחינת הטיפול בבצקות. במהלך הטיפול במטולזון יש לעקוב אחרי המשקל של המטופלים (כדי לבדוק כמה נוזלים הם הפחיתו), מצב הבצקת, תפקוד הכליות ורמות האלקטרוליטים בדם. חולים קשישים עלולים להיות רגישים יותר לטיפול במטולזון.
התרופה ניתנת במינון התחלתי של 2.5-5 מ"ג ליום, וישנם מטופלים שידרשו מתן רק פעמיים-שלוש פעמים בשבוע במקום מתן יומיומי. המינון המקסימלי הוא 20 מ"ג ליום, אך מינון זה איננו מומלץ בטיפול ביתר לחץ דם ויכול להתאים רק למטופלים עם בצקת קשה לטיפול, תחת מעקב בדיקות מעבדה תכוף.
שילוב עם פורוסמיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שלמשתנים מסוג תיאזיד פעילות משתנת פחותה מזאת של משתני לולאה, למטולזון יש פעילות משתנת חזקה שמאפשרת מתן שלו בטיפול בבצקות עמידות לטיפול. כמו כן שילוב של מטולזון עם פורוסמיד תורם להשפעה סינרגיסטית ושיפור משמעותי בבצקות.
מצבים קליניים בהם מקובל לתת טיפול משולב מטולזון-פורוסמיד[4] כוללים:
- אי ספיקת כליות כרונית
- בחולים המטופלים בדיאליזה והדיאליזה לא מסייעת להם להיפטר מעודף הנוזלים שצברו
- אי ספיקת לב המלווה בבצקות קשות או שלמטופלים יש גם מרכיב של פגיעה כלייתית
- שחמת הכבד
- תסמונת נפרוטית
במאמר שפורסם לאחרונה, דווח כי השילוב של מטולזון-פורוסמיד יעיל גם במטופלים קשישים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי שלא יכולים לקבל טיפול כלייתי חליפי כגון דיאליזה או השתלת כליה[5].
תופעות לוואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאחר שמטולזון היא תרופה משתנת היא גם גורמת לשינוי של הפרשת מלחים (אלקטרוליטים) בשתן. מטולזון עלולה לגרום או להחמיר:
- היפוקלמיה - מטולזון מגבירה הפרשת אשלגן בשתן
- היפונתרמיה - מטולזון גורמת להפרשת נתרן בשתן
- היפומגנזמיה - ירידה ברמות המגנזיום בדם עקב הפרשת מגנזיום בשתן
- היפרקלצמיה - מטולזון גורמת לעליה ברמות הסידן בדם מאחר שפחות סידן מופרש בשתן. השפעה זאת עלולה להיות בעייתית באי-ספיקת כליות כרונית שכן היא עלולה לתרום למחלות עצם והפרעות בבלוטת הפאראתירואיד).
- הבססה של הדם על רקע ירידה בריכוז יוני כלוריד בדם
התרופה עלולה לגרום גם לתופעות לוואי של רגישות לתרופה, כגון פריחות, רגישות לאור השמש, אנגיודמה וקוצר נשימה. דווחו גם מקרים של רגישות צולבת עם סולפונאמידים.
תת לחץ דם אורתוסטטי - מתן מטולזון עלול לגרום לירידה בלחץ הדם. יש להיזהר בחולים קשישים ובחולים עם אי ספיקת לב. צריכת אלכוהול עלולה להחמיר את התסמינים ולכן יש להימנע משתית אלכוהול במהלך הטיפול בתרופה זאת.
מטולזון מופרשת בשתן ולכן יש להיזהר בחולים עם מיעוט בשתן, שכן התרופה מצטברת בדם. אזוטמיה עלולה להתפתח אצל חולים עם מחלת כליה.
מטולזון עלולה להחמיר שיגדון שכן היא גורמת לעלייה ברמות חומצה אורית בדם.
במינונים גבוהים, מטולזון עלולה להעלות את רמות הגלוקוז בדם ולהפריע לאיזון של מטופלים הסובלים מסוכרת. יש לנטר היטב את הטיפול במטופלים עם סוכרת.
פרמטרים לניטור ומעקב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן הטיפול בתרופה יש לעשות בדיקות דם תכופות ולעקוב אחרי רמות אלקטרוליטים בשתן (נתרן, אשלגן, סידן ומגנזיום), רמות חומצה אורית בדם ורמות גלוקוז בדם. יש לעקוב אחרי תפקודי הכליה ולנטר את רמות קריאטינין ואוראה בדם וכן מעקב אחרי פרמטרים נוספים הקשורים במעקב אחרי מטופלים עם אי-ספיקת כליות כרונית ואי-ספיקת כליות חריפה. יש לעקוב אחרי משקל המטופלים ולנטר היטב את המשקל תוך מעקב נוזלים. יש לעקוב אחרי דופק ולחץ דם ולבדוק את לחץ הדם גם בעמידה וגם במצב ישיבה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Michelis MF et al. Standard oral water load to determine the site of action of diuretics in man. With data on metolazone, a new diuretic. Clin Pharmacol Ther. 1970 Nov-Dec;11(6):821-8.
- ^ Schoonees R et al. Evaluation of metolazone. New diuretic in chronic renal disease. N Y State J Med. 1971 Mar 1;71(5):566-9.
- ^ Rang & Dale's Pharmacology, 7th Edition, 2012
- ^ Sica DA. Metolazone and its role in edema management. Congest Heart Fail. 2003 Mar-Apr;9(2):100-5.
- ^ Cheng HW et al. Combination therapy with low-dose metolazone and furosemide: a "needleless" approach in managing refractory fluid overload in elderly renal failure patients under palliative care. Int Urol Nephrol. 2014 Sep;46(9):1809-13
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.