מידת התפוסה הבריטית הישנה

מידת התפוסה הבריטית הישנה (באנגלית: Builder's Old Measurement ובקיצור BOM או bm) היא נוסחה לחישוב התפוסה או קיבולת המטען של אוניות שהייתה נהוגה באנגליה מ-1650 לערך עד 1835. השיטה, שקיבלה תוקף בחוק של הפרלמנט רק ב-1773, התבססה על אורכה ועל רוחבה המרביים של האונייה, ושימשה הן לקביעת גודלה של האונייה הן לחישוב אגרות הנמל והמכסים שהושתו על בעליה. התפוסה (tonnage או burthen) היא מידת נפח ולא מידת משקל, ויחידותיה הן טונות תפוסה ולא טונות משקל. גודלן של אוניות המלחמה באותה תקופה נקבע גם הוא על פי תפוסתן ולא על פי הַהֶדְחֵק (משקל) כפי שמקובל היום.

הנוסחה בצורתה מ-1773: $${\displaystyle {Tonnage}={\frac {({Length}-({{Beam}\times {\frac {3}{5}}}))\times {Beam}\times {\frac {Beam}{2}}}{94}}}$$ כאשר

Length - אורך האונייה ברגל (feet) מקנה החרטום (stem) עד מזוזת הירכתיים (sternpost) בגובה הסיפון

Beam - הרוחב המרבי של האונייה ברגל

Tonnage - תפוסה בטונות (tons)

הנוסחה נשארה בתוקף עד המעבר ממפרשים לקיטור. כדי לאמוד את התפוסה של אוניות קיטור נדרשה שיטה שונה, משום שהיחס בין אורכן לרוחבן היה גדול יותר משל אוניות מפרשים, ומשום שנפח משמעותי של החללים הפנימיים שלהן הוקצה לדודי הקיטור, למנועים ולמגורות הפחם. ב-1849 הונהגה בבריטניה שיטת מורסום (Moorsom System) המדויקת יותר; היא נקראת על שם ג'ורג' מורסום, ארכיטקט ימי ומזכיר הוועדה שהקימה הממשלה הבריטית למציאת נוסחה עדכנית. על פי השיטה החדשה חישבו את הנפח הפנימי של האונייה ביחידות של רגל מעוקבת בעזרת חוק סימפסון, כשכל 100 רגליים מעוקבות שוות ל-1 טון ברוטו (gross ton).

לקריאה נוספת

• s.v. "Tonnage" in: Kemp, Peter (editor). The Oxford Companion to Ships & The Sea. Oxford, Oxford University Press, 1976.
• s.v. "Tonnage Measurement and Port Dues" in: Hattendorf, John B. (editor). The Oxford Encyclopedia of Maritime History. New York, Oxford University Press, 2007.
• MacGregor, David R.. Fast Sailing Ships: Their Design and Construction, 1775-1875. London, Conway Maritime Press, 1988.

ראו גם

• מידת התפוסה הבריטית ליכטות

ערך זה הוא קצרמר בנושא תחבורה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.