לידה | 29 באפריל 2002 (בת 22) |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום מגורים | שוהם, ישראל |
ידועה בשל | נחטפה על ידי מחבלי חמאס בטבח בפסטיבל נובה בטבח שבעה באוקטובר |
השקפה דתית | יהודיה |
מייה שֵׁם (נולדה ב-29 באפריל 2002) היא אזרחית ישראלית שנחטפה על ידי ארגון הטרור חמאס במהלך הטבח בפסטיבל נובה ליד רעים, כחלק מטבח שבעה באוקטובר.[1] הסרטון שלה מהשבי ושחרורה לאחר מכן ב-30 בנובמבר התפרסמו בתקשורת הבין-לאומית,[2][3] וסיפורה סוקר בכל רחבי העולם.[2]
מייה נולדה לקרן ודוד שם. היא גדלה והתחנכה בשוהם, בת שנייה במשפחה בת ארבעה ילדים. בתום שירותה בצה"ל החלה לעבוד במכון קעקועים.[4][5]
ב-7 באוקטובר 2023 תקפו מחבלי חמאס את פסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים, כחלק מטבח שבעה באוקטובר. במהלך הטבח במסיבה נרצחו 383 אזרחים וארבעים נלקחו כבני ערובה לרצועת עזה.[6][7]
שם השתתפה בפסטיבל עם חברה, אליה טולדנו בן ה-28. בסביבות השעה 6:30 בבוקר, כשהתחילו להישמע אזעקות, שם וטולדנו החלו לנסוע לכיוון ביתם. לאחר 25 דקות, חיכו להם שני טנדרים ובהם מחבלים חמושים. המחבלים ירו על חלונות הרכב, ואחד מהם ירה בידה. "ירו לנו על החלונות. אחד החמאסניקים הסתכל עליי וירה לי ביד מטווח מאוד קצר. צעקתי 'אין לי יד!' אמרתי 'שמע ישראל', לא רציתי למות", היא סיפרה.[8] לאחר מכן, אחד המחבלים החל לגעת בפלג גופה העליון, ואחר הסיע אותה לרצועת עזה כשהיא אוחזת בידה הפצועה. "משום מקום בא רכב עם ארבעה מחבלים. אחד מהם משך אותי מהשיער, הכניס אותי לרכב, הוריד לי את הראש – ונסענו לעזה", אמרה.[8] בדצמבר מאוחר יותר, גופתו של טולדנו התגלתה וחולצה על ידי כוחות של חטיבה 551 ומיחידה 504 באגף המודיעין במבצע מיוחד.[9][10]
כשהגיעה לעזה, שם הוכנסה לתוך חדר אחורי של בית חולים. את פצע הירי בידה ניתח וטרינר באמצעות חתיכת פלסטיק, ובמשך שלושה ימים הייתה בלי הרדמה או משככי כאבים. יום לאחר הניתוח הכריחו אותה להצטלם לסרטון התעמולה לחמאס, ולשבח את התנאים בשבי.[11] לאחר מכן הורו לה לעטות חיג'אב והיא הועברה לחדר פנימי בו גרים אשתו וילדיו של המחבל. הילדים נהגו ללעוג ולצחוק עליה.[8] אשתו הייתה מביאה לו אוכל, בלי להביא דבר למייה. "אשתו נכנסה פעם בכמה ימים, דיברה איתו, הביאו לו אוכל, קפה, תה, ולי כלום. היו ימים שהיא לא הייתה נותנת לי לאכול בכלל" היא אמרה. בבית אחר היא בישלה אוכל לשוביה בכדי להקליל את האווירה, "זה היה להירצח, או לעשות להם 'טבחה', או להיאנס".[12]
חמאס פרסם את הסרטון של שם ב-16 באוקטובר, תשעה ימים לאחר החטיפה. בסרטון היא אומרת שהיא נפצעה ומתחננת להחזיר אותה למשפחתה. היא אמרה: "אני רק מבקשת שיחזירו אותי הביתה כמה שיותר מהר למשפחה שלי. בבקשה תוציאו אותנו מפה כמה שיותר מהר. בבקשה."[4] בנוסף, נאלצה לשבח את התנאים בשבי ולהודות למחבלים. "היו אנשים טובים ונחמדים, ואוכל טוב".[11] ממשלת צרפת גינתה את הסרטון והובילה את אמה של שם, קרן, לקיים מסיבת עיתונאים בתל אביב הקוראת לשחרורה המיידי.[13]
שם הועברה בין בתים בעזה באמצעות אמבולנס.[14] מספר ימים לפני שחרורה, היא נלקחה לתוך מנהרות חמאס בעומק של כ־60 מטר, שם נתקלה לראשונה בבני ערובה ישראלים אחרים במהלך השבי.[14][15]
שם הייתה אחת מ-105 בני הערובה ששוחררו לאחר 54 ימים בשבי ב-30 בנובמבר במהלך הפסקת האש הזמנית. נשיא צרפת עמנואל מקרון תיאר את שחרורה כ"שמחה גדולה". מטה משפחות החטופים והנעדרים שיבח את "רוח הלחימה" שלה.[14][16]
מספר שבועות לאחר מכן התראיינה לערוץ 12 וערוץ 13, הראיונות שודרו ב-29 בדצמבר. שם תיארה את התנאים הקשים בשבי, וזאת יחד עם מספר ראיונות של חטופים נוספים ששוחררו וסיפרו על היחס הגרוע והתנאים הקשים. היא אמרה: ”עברתי שואה, כולם שם מחבלים, אין שם אזרח אחד תמים”.[17][18]
לאחר שחרורה, פיתחה שם אפילפסיה כתוצאה מהטראומה ומחוסר השינה במהלך השבי.[8][14]
סיפורה סוקר בערוצי חדשות בעולם, ביניהם BBC, CNN, ניו יורק טיימס, פוקס ניוז ועוד.[2] חשבון האינסטגרם שלה הגיע תוך זמן קצר למעל 250 אלף עוקבים.
באוגוסט 2024 נבחרה לדגמן את קולקציית שמלות הכלה של המעצבת ריקי דלאל.[19]
בנובמבר 2024 התארסה לבן זוגה ינון חסון.[20]