מייק בונג'ורנו

מייק בונג'ורנו
Mike Bongiorno
לידה 26 במאי 1924
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בספטמבר 2009 (בגיל 85)
מונקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה cemetery of Dagnente עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Michael Nicholas Salvatore Bongiorno Carello עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת איטליה, איטליה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1946 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • מפקד במסדר סנט מוריס ולזרוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בונג'ורנו משמאל בפרק בשעשועון "Lascia o raddoppia?"
מייק בונג'ורנו בחברת סילביו ברלוסקוני בקנאלה 5

מייקל ניקולס סלווטורה בונג'ורנו (Michael Nicholas Salvatore Bongiorno) המוכר כמייק בונג'ורנו (Mike Bongiorno, ‏26 במאי 1924 בניו יורק, ארצות הברית - 8 בספטמבר 2009 במונטה קרלו, מונקו) היה אמריקאי ממוצא איטלקי, שנמנה עם מייסדיה של הטלוויזיה האיטלקית ואחד ממנחי תוכניות הטלוויזיה המוכרים ביותר באיטליה, עד יום מותו. בונג'ורנו זכה, בין היתר, לכינויים "מר טלוויזיה", "il Re del Quiz" (מלך השעשועונים), "טלמייק" (TeleMike) ו"סופרמייק" (SuperMike).

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בונג'ורנו נולד בניו יורק לאם מטורינו ולאב ממוצא סיציליאני, ושב בילדותו עם אימו לטורינו. בשל ידיעתו באנגלית, במלחמת העולם השנייה פעל כשליח ומקשר בין פרטיזנים איטלקים וכוחות של בעלות הברית. הוא נתפס על ידי הגסטפו ונכלא במילאנו ובבולצאנו (בהיותו במחנה זה הוא עונה על ידי מיכאל זייפרט), ולבסוף נשלח למאוטהאוזן. לקראת סוף המלחמה שוחרר במסגרת החלפת שבויים בין ארצות הברית וגרמניה הנאצית.

בשנת 1946 שב לניו יורק והחל לעבוד בתחנת רדיו בשפה האיטלקית. בשנת 1953 שב לאיטליה, ושנה לאחר מכן הופיע בשידור הראשון של הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית (RAI - Radiotelevisione Italiana S.p.A), עת הגיש את תוכנית האקטואליה "Arrivi e partenze" ("מגיעים ויוצאים"). בד בבד הוא הגיש והנחה מספר תוכניות קבועות ברדיו הממלכתי והופיע במספר סרטים, וב-1955 החל להגיש את שעשועון הטלוויזיה הראשון בטלוויזיה האיטלקית - "Lascia o raddoppia?" ("עוזב או מכפיל?"), שהיה הגרסה המקומית לשעשועון האמריקאי "שאלת 64,000 דולר" ("The 64,000$ Question"). לאחר ששידורו של שעשועון טלוויזיה זה פסק ב-1959, המשיך בונג'ורנו והגיש שעשועונים ותוכניות טלוויזיה רבות, ובין 1963 ל-1997 הנחה את פסטיבל סן רמו באחת-עשרה הזדמנויות.

החל ב-1978 היה בונג'ורנו לאחד מהמגישים הידועים הראשונים בטלוויזיה הפרטית באיטליה, וחבר לסילביו ברלוסקוני, אז יזם בתחום התקשורת. הוא החל לעבוד בערוץ "טלמילאנו" (Telemilano) שהיה לימים לערוץ 5 (Canale 5), וב-1982 עזב באופן סופי את הטלוויזיה הממלכתית והחל לעבוד באופן בלעדי בקבוצת התקשורת מדיאסאט (Mediaset) של ברלוסקוני. גם שם הוא התמחה בעיקר בהגשת שעשועונים, פסטיבלים ושידורים מיוחדים כמו ערבי גאלה ותחרויות שונות, ובמשך 14 שנים, בין 1989 ל-2003, הנחה את הגרסה האיטלקית של שעשועון הטלוויזיה גלגל המזל (La ruota della fortuna).

ב-2009 סירבה רשת מדיאסאט להאריך את חוזה העסקתו של בונג'ורנו בשל טענתה כי הפרו עת כרת חוזה אחר להגשת שעשועון שהיה אמור להיות משודר בסתיו 2009 ברשת SKY המתחרה[1]. בונג'ורנו נפטר מהתקף לב בביתו במונטה קרלו ב-8 בספטמבר 2009 בגיל 85. הלווייתו נערכה בקתדרלת מילאנו ב-12 בספטמבר 2009, והוא נקבר בבית קברות ליד העיר ארונה בפיימונטה.

ב-25 בינואר 2011 נפרץ קברו של בונג'ורנו וארון הקבורה ובו הגופה נשדדו. הגופה נמצאה בשדה ליד מילאנו ב-8 בדצמבר 2011, אך זהות השודדים, כמו גם המניע למעשה, נותרו עלומים. כדי להימנע מהישנות המקרה החליטה המשפחה על שריפת הגופה.

אישיות וחיים פרטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו של בונג'ורנו היה ייחודי ואופייני. למרות פרסומו והצלחתו הרבה הוא ספג ביקורת רבה וזכה לאין ספור חיקויים, ששמו דגש על דברנותו הבלתי נלאית, על קריאתו האופיינית "Allegria!" ("שמחה!" או "ברכות!", שהוחלפה לעיתים בבוז בקריאה "Allergia!" - "אלרגיה!"), על נטייתו להאשים את הקהל או את המתחרים בטעויותיו שלו, וכן על פליטות הפה הרבות שלו, שהיו פעמים רבות מצחיקות, אך לעיתים מביכות ולא נעימות. הסופר האיטלקי אומברטו אקו ניתח את אישיותו ואת הצלחתו של בונג'ורנו בפרסומו "Diario Minimo" ב-1961, וטען כי הוא מתאפיין ב"בינוניות מוחלטת" (mediocrità assoluta), וכי:

"הצופה רואה (בבונג'ורנו) את מגבלותיו שלו עצמו, כשהן זוכות לתהילה ולכבוד כסמכות לאומית רשמית"[2]

בונג'ורנו נישא שלוש פעמים, ומנישואיו השלישיים לדוגמנית העבר דניאלה זוקולי ב-1972, נולדו לו שלושה בנים. למרות שהתגורר באיטליה שנים רבות, רק בשנת 2003 רכש אזרחות איטלקית. בונג'ורנו נודע באהבתו הרבה לכדורגל והיה אוהד מסור של קבוצת הכדורגל הטורינזית יובנטוס. בשנת 2007 יצא לאור את ספרו האוטוביוגרפי "גרסת מייק" (La versione di Mike).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייק בונג'ורנו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Mike senza contratto lascia Mediaset
  2. ^ Diaio Minimo