לידה |
26 במאי 1967 צורו, יפן ![]() |
---|---|
פטירה |
20 באוגוסט 2012 (בגיל 45) חלב, סוריה ![]() |
מדינה |
![]() |
השכלה |
אוניברסיטת צורו ![]() |
תקופת הפעילות |
מ-2012 ![]() |
מעסיק | אוניברסיטת צורו, אוניברסיטת וואסדה |
פרסים והוקרה |
גיבורי חופש העיתונות העולמיים של מכון העיתונות הבין-לאומי (2013) ![]() |
![]() ![]() |
מיקה יאמאמוטו (ביפנית 山本 美香; 26 במאי 1967 – 20 באוגוסט 2012)[1] הייתה צלמת וידאו יפנית עטורת פרסים של סוכנות הידיעות "יפן פרס".[2] יאמאמוטו נהרגה ב-20 באוגוסט 2012 בזמן שסיקרה את מלחמת האזרחים הסורית בחאלב, סוריה. היא הייתה היפנית הראשונה[3] והעיתונאית הזרה הרביעית שנהרגה במלחמת האזרחים בסוריה שהחלה במרץ 2011.[4] היא הייתה העיתונאית החמישה עשר שנהרגה בסוריה ב-2012.[5] יאמאמוטו זכתה בפרס ווהן-אויידה לזיכרון, של איגוד מפרסמי העיתונים והעורכים היפניים, על דיווחה בנושאי עניינים בינלאומיים ב-2004.[6][7]
יאמאמוטו נולדה בצורו, עיר במחוז יאמאנאשי, ב-26 במאי 1967.[8][9] היו לה שתי אחיות,[10] ואביה, קוג'י יאמאמוטו, הוא כתב לשעבר של העיתון אסאהי שימבון היוצא ביפן בשפה האנגלית.[11] היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת צורו.[9]
יאמאמוטו החלה את הקריירה שלה ב-1990 ככתבת של Asahi Newstar, ערוץ הטלוויזיה בלוויין של TV Asahi, ובסופו של דבר הפכה לעיתונאית וידאו ובמאית של סרטים תיעודיים ותוכניות חדשות.[9][12] היא עזבה את הערוץ ב-1995 כדי להצטרף ל-Japan Press, קבוצת מדיה עצמאית שבסיסה בטוקיו,[12] שמסקרת חדשות ומפיקה סרטים דוקומנטריים לשידורי טלוויזיה ומגזינים המתמקדים במזרח התיכון ובדרום מערב אסיה.[13] היא הייתה ידועה בכך שהשתמשה במצלמות וידאו כף יד ובביצוע עריכות משלה.[14] יאמאמוטו שימשה ככתבת של העיתונות היפנית באזורים מסוכנים כמו קוסובו, בוסניה, צ'צ'ניה, אינדונזיה, אפגניסטן ב-2001, עיראק ב-2003 ואוגנדה.[6][10][14] היא דיווחה על דיכוי הנשים האפגניות בקאבול[14] וראיינה אנשי טליבאן באפגניסטן.[6] היא עבדה ככתבת מיוחדת עבור Nippon TV בעיראק.[15] היא שרדה מפגיעת טנקים של הקואליציה על מלון פלסטין בגדאד ב-3 באפריל 2003, שם נהרגו שני עיתונאים מרויטרס ושדר ספרדי.[16] יאמאמוטו עברה לעבוד כמגישת חדשות עבור תוכנית החדשות של Nippon TV Today by NNN. ב-2003 וב-2004 קיבלה את פרס הזיכרון של ווהן-אוידה על סיקורה הקודם של המלחמה בעיראק.[11]
היא גם הייתה מרצה מיוחדת בבית הספר לעיתונות של אוניברסיטת וואסדה ובאוניברסיטת צורו.[11][17] הרצאותיה עסקו בהשפעות המלחמה על אזרחים מן השורה ובתפקיד העיתונות בזמן מלחמה.[11]
לאחר רעידת האדמה הגדולה במזרח יפן ב-11 במרץ 2011, ביקרה יאמאמוטו באזורים שנפגעו כדי לתעד את הנזק שנגרם.[18] בנובמבר 2011 היא החלה לשמש כיועצת עצמאית ליחידה להתחדשות ממשלתית, עם אחריות לצמצום הוצאות מיותרות בממשלת יפן.[12] ב-20 באוגוסט 2012 נהרגה יאמאמוטו כאשר הייתה במשימה בסוריה עבור Nippon TV, כדי לסקר את מלחמת האזרחים המתמשכת ואת ההשפעה שהייתה לה על האוכלוסייה האזרחית בסוריה.[15][19][20]
יאמאמוטו ועמיתה היפני, הצלם קזוטאקה סאטו, נסעו עם לוחמי הצבא הסורי החופשי בזמן שהותקפו בחאלב.[20][21] היא נפצעה קשה, במחוז סולימאן אל חלבי בעיר, במהלך התנגשות בין האופוזיציה הסורית לכוחות פרו-ממשלתיים;[14][22] היא מתה בבית חולים סמוך, לאחר שסבלה מפצעי ירי בצוואר.[2][4] סאטו הצהיר כי מותה של יאמאמוטו התרחש כאשר הופיעו חיילים פרו-ממשלתיים והחלו ב"ירי אקראי",[23] בזמן שלוחם מורד מסר דיווח סותר שהיא נהרגה במהלך הפגזה על ידי הכוחות הפרו-ממשלתיים.[2] מסארו סאטו, דובר משרד החוץ בטוקיו, אישר את מותה ב-20 באוגוסט 2012.[24]
הנתיחה שלאחר המוות גילתה שיאמאמוטו סבלה מטראומה שנגרמה מפצעי ירי בצוואר ובגוף למרות השימוש שלה באפוד מגן ושהגורם העיקרי למותה היה דימום פנימי ואובדן דם מהיר.[25] עוד התברר בנתיחה כי היא נורתה תשע פעמים וכי סיבת מותה הייתה כדור בצוואר, שפגע בחוט השדרה.[26]
גופתה נמסרה על ידי חברי Liwa Asifat al Shamal, אחת הקבוצות הפועלות עם צבא סוריה החופשית, לפקידי הקונסול היפנים בקיליס, דרום טורקיה, בשעה 13:00 ב-21 באוגוסט 2012.[9][27][28]
גופתה של יאמאמוטו נלקחה מקיליס לאיסטנבול ב-23 באוגוסט 2012.[20] שתי אחיותיה ואחיינה נסעו לאיסטנבול[20] וליוו את גופתה חזרה ליפן ב-25 באוגוסט.[29] טקס הלווייתה, בהשתתפות כ-800 איש, נערך בצורו, שם מתגוררים הוריה, ב-27 באוגוסט.[30]
מנכ"ל הוועדה להגנה על עיתונאים, ג'ואל סיימון, הביע את צערו ושלח את תנחומיו למשפחתה ולחבריה של יאמאמוטו.[2] ב-22 באוגוסט, שר החוץ היפני, קויצ'ירו ג'מבה, הצהיר כי הריגת יאמאמוטו הייתה מצערת מאוד והוא הביע את תנחומיו למשפחתה.[31] בתדרוך עיתונאים ב-21 באוגוסט, פרסם משרד החוץ הצרפתי הודעת תנחומים למשפחתה של יאמאמוטו והמעורבים בטרגדיה.[32] בתדרוך עיתונאים ב-21 באוגוסט, גינתה דוברת מחלקת המדינה של ארצות הברית, ויקטוריה נולנד, את הרג יאמאמוטו על ידי כוחות ממשלת סוריה ופרסמה הודעת תנחומים.[33]
ב-10 באוקטובר 2012, הסטודנטים באוניברסיטת וואסדה, שבה הרצתה יאמאמוטו במשך ארבע שנים, ארגנו עבורה טקס אזכרה.[34] הטקס כלל סרט עליה, וגם הספדים של חבריה.[34]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)