לידה |
1428 סיגישוארה (שגשוואר), טרנסילבניה, ממלכת הונגריה, כיום ברומניה | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה | דצמבר 1447 (בגיל 19 בערך) | ||||
מדינה | ולאכיה | ||||
שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב) | |||||
| |||||
| |||||
![]() ![]() |
מירצ'ה השני, (רומנית: Mircea al II-lea, 1428–1447) היה שליט ולאכיה בתקופה קצרה (מרץ - קיץ) בשנת 1442. הוא היה הבן הבכור של ולאד דראקול ואשתו הראשונה, ואח למחצה של ולאד המשפד, ראדו היפה וולאד הנזיר. הוא היה נכדו של מירצ'ה הזקן ונקרא על שמו.
בדומה לאחיו הצעירים, בילה מירצ'ה חלק משנות נעוריו בגלות טרנסילבניה, בין השאר, בעיר סיגישוארה, הידועה אז כ"שסבורג" או "שגשוואר". אביו עלה לשלטון בעקבות מותו של אחיו (דודו של מירצ'ה השני) אלכסנדרו אלדיה בשנת 1436.
מירצ'ה השני הועלה לשלטון בתחילת שנת 1442 בהיעדרו של אביו, שזומן לחצר העות'מאנית לשם משא ומתן עם הסולטאן שלא בטח בו מספיק.[1] אביו ביקש שיסייעו לו להגן על שלטונו בבלקן נגד הכוח המאיים עליו, יאנוש הוניאדי, הוויבוד של טרנסילבניה. אך בקיץ של 1442, לאחר מספר חודשים בשלטון, הודח מירצ'ה על ידי הוניאדי שכבש את וולאכיה והמליך במקום מירצ'ה את בסאראב השני.
לאחר מספר חודשים השתלטו העות'מאנים בחזרה על וולאכיה והשיבו את ולאד דראקול לשלטון, לאחר שהבטיחו את נאמנותו לשער הנשגב. אך במהרה הפר דראקול את הבטחתו ויצא, ככל הנראה עם מירצ'ה[2] ל"מסע הארוך" של הלוחמים הנוצרים בסוף שנת 1443 - התחלת שנת 1444 בתוך תוכי האימפריה העות'מאנית, בסרביה ואל לב ליבה של בולגריה, מעבר לסופיה, בפיקודם של יאנוש הוניאדי ומלך הונגריה הצעיר,אולאסלו הראשון (ולדיסלב השלישי של פולין). בסתיו 1444 שלח ולאד דראקול את מירצ'ה בראש צבא קטן (בן 4,000 או 7,000 חיילים, לפי המקורות השונים) להשתתף במסע הצלב נגד הטורקים בשטחי בולגריה. בהמשך, לאחר שוולאד דראקול התייאש מהסיכוי לנצח את העות'מאנים, הושארו הפרשים הוולאכים בבולגריה תחת פיקודו של מירצ'ה השני.[3]
מירצ'ה ופרשיו השתתפו בקרב ורנה ב-10 בנובמבר 1444[4] שנגמר בתבוסת הצבא הנוצרי. מלך הונגריה איבד את חייו והוניאדי הצליח להימלט. לפי מקורות מסוימים [דרוש מקור], הואשם הוניאדי על ידי רבים, כולל מירצ'ה השני ואביו, על הכישלון הגדול.
לאחר התבוסה, במהלך שנת 1445 הוביל עדיין מירצ'ה, בתמיכת אביו, את שארית יחידתו יחד עם הכוחות הנוצריים שתוגברו הפעם בצי הבורגונדי, צפונה, מעבר לדנובה. מירצ'ה, שהצטיין כמפקד בעל יכולת, יחד עם כוחותיו של יאנוש הוניאדי, כבשו מחדש בהצלחה את המבצר של ג'ורג'יו, מבצר טורקי חשוב שעל הגדה הוולאכית של הדנובה. מירצ'ה ליווה את הצי הבורגונדי במסעו על הדנובה נגד הטורקים.[5] עם זאת, אחרי שהשתכנע מכישלון המאמצים הצבאיים נגד הטורקים, הגיע ולאד דראקול להסכם נוסף עם העות'מאנים.
בדצמבר 1447, מוטרד מכניעתו של ולאד דראקול לטורקים, נכנס יאנוש הוניאדי עם צבא לוולאכיה, לכד אותו ואת בנו מירצ'ה בביצות שעל יד הכפר בלטֶן (ככל הנראה, במחוז אילפוב של היום) והוציא אותם להורג.[6] על פי חלק מהמקורות שניהם הוצאו להורג בעריפת ראש.[7] לפי מקורות אחרם, את מירצ'ה עיוורו וקברו בחיים בטרגובישטה.
יאנוש הוניאדי שם את בעל בריתו ולאדיסלב השני כשליט ולאכיה. לאחר מותו של מירצ'ה, אחיו ולאד המשפד תפס את השלטון ונקם באצילים שבגדו במירצ'ה ובאביו.
(ברומנית)
(קונסטנטין ק. ג'ורסקו ודינו ק. ג'ורסקו - "תולדות הרומנים", כרך ב, 1352-1606)
(אורל דצ'יי - היסטוריה של האימפריה העות'מאנית, ההוצאה המדעית והאנציקלופדית, בוקרשט, 1978)
(מאטיי קאזאקו - אח אמיץ של ולאד המשפד, בכתב העת "ויאצה סטודנציאסקה", מס. 36, ע' 6, 1968)
(פ. פאל - התערבות יאנוש הוניאדי בוולאכיה ובמולדובה בשנים 1448-1447)
Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998
הקודם: ולאד דראקול |
שליט ולאכיה 1442 |
הבא: בסאראב השני |