מלחמת אנגלו-מייסור הראשונה

מלחמת אנגלו-מייסור הראשונה
First Anglo-Mysore War
מפת זירת המערכה
מפת זירת המערכה
מערכה: מלחמות אנגלו-מייסור
תאריכים ינואר 1767 – 29 במרץ 1769 (כשנתיים)
קרב אחרי מלחמת אנגלו-מייסור השנייה
מקום ממלכת מייסור
עילה התנגדות מייסור לשליטה הבריטית
תוצאה חתימה על חוזה מדראס
שינויים בטריטוריות דרום הודו
הצדדים הלוחמים

הודו הבריטיתהודו הבריטית הודו הבריטית
חברת הודו המזרחית הבריטית
ניזאם היידראבאד
האימפריה המראטהית
סולטנות קרנאטקה

ממלכת מייסור

מפקדים

בריטים:
• קול' ג'וזף סמית'
• קול' דונלד קמפבל
• קול' ג'ון ווד
מהראטים:
• מורארי ראו
ניזאמים:
• אסאף ג'ה השני
קרנטיקה:
• מוחמד עלי חאן וולאג'ה

חיידר עלי
טיפו סולטאן

כוחות

כ-7,000

כ-70,000

חיידר עלי - מנהיג צבא ממלכת מייסור
טיפו סולטאן, בנו של חיידר עלי. ממפקדיו הגבוהים של צבא ממלכת מייסור
אסאף ג'ה השני - מנהיג צבא ממלכת ניזאם היידראבאד

מלחמת אנגלו-מייסור הראשונה התחוללה בהודו בין 1767 ל-1769 והיו מעורבים בה ממלכת מייסור, סולטנות קרנאטקה, ממלכת ניזאם היידראבאד, האימפריה המראטהית וחברת הודו המזרחית הבריטית שהייתה נציגת בריטניה בהודו. ציר המאבק המרכזי התחולל בין ממלכת מייסור וחברת הודו המזרחית הבריטית כששאר הממלכות משנות נאמנות מדי פעם או מנסות לשמור על נייטרליות. המלחמה הסתיימה ללא הכרעה ברורה לאחר שצבא מייסור הפסיד מספר קרבות עם הבריטים אך הצליח להתאושש ולאיים בכיבוש מדראס, שהיוותה את מרכז העסקים של חברת הודו המזרחית הבריטית, דבר שאילץ את הבריטים לחתום על חוזה מדראס שסיים את המלחמה.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 הגיעה האימפריה המוגולית בהודו לשיא כוחה תחת שלטונו של אבו אל-מוזפר מוחי א-דין מוחמד אורנגזב. עם מותו של אורנגזב ב-1707 החלה התפרקות האימפריה והתחוללו מאבקים בין יורש העצר, נסיכויות אחרות ואימפריות מערביות כמו האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית שרצו לנצל את הסיטואציה ולקבל דריסת רגל בתת-היבשת.

באמצע המאה ה-18 הצליחה בריטניה, במהלך המלחמה הקרנטית השלישית, לכבוש טריטוריה באזור בומבי, מדראס וכלכותה וכן להרחיב את אחיזתה בהודו על ידי חתימה על הסכמים עם סולטאן קרנאטקה (אנ') מוחמד עלי חאן וולאג'ה (אנ'). במקביל להתחזקות הבריטים בהודו התחזקו גם ממלכת ניזאם היידראבאד (בשליטתו של ניזאם עלי ח'אן, אסף ג'א השני (אנ')) וממלכת מייסור (בשליטתו של חיידר עלי).

השליטה בפועל בטריטוריות הבריטיות נעשתה על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית שמטרתה העיקרית הייתה כלכלית והיא שאפה לשלוט במסחר בין הודו והמזרח הרחוק ובין בריטניה. לשם כך פעלה במישור המדיני על ידי כריתת בריתות כשבמקביל החזיקה בהודו צבא משולב של לחיילים בריטים וחיילים הודים. עם הרחבת השליטה הבריטית בהודו וכדי לחזק את אחיזת בריטניה בחופיה המזרחיים של הודו (כולל מדראס) חתמה החברה ב-1766 הסכם עם שליט ממלכת ניזאם היידראבאד שאיפשר לבריטים גישה לנמלי החוף המזרחיים בתמורה לתמיכה צבאית. חתימת הסכם זה שיקפה את חששה של ממלכת ניזאם משאיפות ההתפשטות של ממלכת מייסור וכן חתמה גם על הסכם עם האימפריה המראטהית שהשתרעה מצפון לה וגם היא חששה מממלכת מייסור.

הברית בין הבריטים לממלכת ניזאם היידראבאד וחיזוק קו ההגנה הבריטי מול ממלכת מייסור (כמו למשל הקמת פורט וולור (אנ') גרם לחיידר עלי וממלכת מייסור, היריב של ממלכת ניזאם, להכריז מלחמה על בריטניה.

מהלך המערכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלישת האימפריה המראטהית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה פרצה בינואר 1767 עם פלישת האימפריה המראטהית, בת בריתם של הבריטים ושל ממלכת הניזאם, דרומה לממלכת מייסור. כוחות מראטה התקדמו דרומה עד נהר טונגבהאדרה (אנ'). לאחר משא ומתן עם מנהיגי מייסור נסוג צבא מראטה תמורת כופר של 3,000,000 רופי ששולם על ידי ממלכת מייסור.

פלישת ממלכת ניזאם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1767, לאחר נסיגת צבא מראטה, פלש צבא ממלכת ניזאם לדרום ממלכת מייסור מלווה בשני בטליונים אנגלים של חברת הודו המזרחית הבריטית. במאי אותה שנה התברר למפקד הכוח הבריטי שמאחורי גבו ניהלו ממלכות ניזאם ומייסור משא ומתן והגיעו להסכם לפיו ממלכת מייסור תשלם כופר של 1,800,000 רופי ובתמורה ממלכת ניזאם תיסוג מטריטוריית מייסור ותסכים למסור חלק מהשטחים שלה ליורש העצר של מייסור, בנו של חיידר עלי, טיפו סולטאן. בנוסף הסכימו שתי הממלכות לאחד כוחות כנגד הבריטים.

איחוד ניזאם-מייסור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב הראשון בין הבריטים לבין איחוד כוחות ניזאם-מייסור התחולל ב-3 בספטמבר 1767 בקרבת צ'נגאם (אנ') כש-70,000 חיילים מכוחות האיחוד תקפו כוח של כ-7,000 בריטים. הקרב הסתיים בניצחון בריטי ובאבדות רבות לאיחוד. לאחר תבוסה זו פנה הכוח המאוחד לעיר קבריפאטינאם (כיום פוהאר) (אנ') וכבש אותה לאחר יומיים מצור. לאחר כיבוש זה נסוגו הבריטים צפונה לעיר טירובנמאלי (אנ') כדי להצטייד ולהתארגן.

קרב טירובנמאלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח ניזאם-מייסור, בפיקוד חיידר עלי צעד גם הוא לטירובנמאלי כדי לכבוש אותה. ב-25 בספטמבר 1767 התחולל במקום קרב כנגד הבריטים (אנ') שהסתיים בניצחון הבריטים כשכוחותיו של עלי איבדו כ-4,000 חיילים ו-64 תותחים. טיפו סולטאן, בנו של עלי, הגיע להציל את אביו. לאחר התבוסה בקרב הציע חיידר עלי לבריטים הסכם הפסקת אש אך נדחה לכן קיבץ את צבאו וניסה לכבוש את מדראס והגיע כ-5 ק"מ מהעיר.

קרב אמבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחותיו של חיידר עלי התקדמו צפונה בניסיון לכבוש (אנ') את העיר אמבור (אנ') אותה החזיק כוח בריטי מצומצם. עלי הטיל מצור על העיר ב-7 בנובמבר 1767 שנמשך עד 7 בדצמבר אך עלי לא הצליח לפרוץ את עמדות הבריטים. עלי ניסה לשחד את מפקד הכוח הנצור אך זה סירב להצעה. המצור הסתיים כשהגיע לעיר כוח תגבורת בריטי שאילץ את עלי להסיר את המצור ולסגת צפונה. במהלך הנסיגה נאלץ עלי להתמודד עם חלק מכוחותיו שערקו לצד הבריטי וכן ניתוק מצבאה של ממלכת הניזאם לאחר שניזאם עלי ח'אן, אסף ג'א השני (אנ'), ניהל משא ומתן נפרד עם הבריטים שהביא לנסיגת חיילי הניזאם להיידראבאד. עלי ניסה גם הוא לחתום הסכם עם הבריטים אך סורב.

המערכה במנגלור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1768 שלחה בריטניה צי ספינות מנמל בומבאי לנמל מנגלור במערב היבשת ולאחר שרוב כוחות מייסור הוטעו ועזבו את העיר כבשו הבריטים בפברואר את העיר. פעילות הבריטים במערב המדינה ובליבה של מייסור הביאו את עלי להוציא את כוחותיו מאזור מדראס, לנוע מערבה ולכבוש, בסיוע בנו טיפו סולטאן בחזרה את מנגלור.

המערכה על בנגלור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר בנגלור הייתה אחת מהערים המרכזיות בממלכת מייסור ולכן היוותה יעד מרכזי לכוחות הבריטים. לאחר שחיידר עלי הסיג את כוחות צבא מייסור ממזרח הודו הצליחו הבריטים לכבוש מחדש שטחים באזור זה ואז פנו לנוע לתוך ממלכת מייסור. חלק מהכוחות הבריטים תקפו את דרום הממלכה בעוד שכוח נוסף, בשיתוף צבא האימפריה המראטהית (ששוכנע על ידי הבריטים לחזור למערכה), התקדם לכוון מרכז הממלכה כדי להטיל מצור על בנגלור. הכוח הבריטי הקים מחנה צבאי מבוצר בעיר אוסקוטה (אנ') (כ-30 ק"מ ממזרח לבנגלור) בעוד שהצבא המראטהי העדיף להקים מחנה נפרד. כדי למנוע את המצור יצא חיידר עלי עם צבא מייסור מבנגלור כדי לתקוף את הבריטים באוסקוטה. הקרב באוסקוטה (אנ') החל ב-22 באוגוסט 1768 כשצבא מייסור תקף את המחנה של הצבא המראטהי תוך הסתייעות בפרשים ופילים. המראטהים הצליחו להחזיק מעמד עד הגעת תגבורת מהמחנה הבריטי וצבא מייסור נאלץ, ב-23 באוגוסט, לסגת לאחר שאיבד כ-300 חיילים.

הצבא הבריטי ניצל את נסיגת צבא מייסור מאוסקוטה כדי להתקדם לבנגלור וחיידר עלי נאלץ לסגת מבנגלור צפונה. במקביל לנסיגתו ניסה עלי להציע לבריטים הסכם הפסקת אש תוך נכונות לשלם כופר ולוותר על שטחים אולם הדרישות הבריטיות היו הרבה יותר מחמירות ועלי לא הסכים להן.

בתחילת אוקטובר 1768 ניסה חיידר עלי לחזור דרומה ולכבוש מחדש בנגלור. בדרכו לעיר נתקל במבצר של צבא סולטנות קרנטאקה (אנ') (בת ברית של בריטניה) בעיר מולאבאגילו (Mulabagilu). עלי ניסה לכבוש את המבצר והבריטים מיהרו לשלוח כוחות סיוע והקרב מול חיילי מייסור הסתיים בניצחון בריטי לאחר שעלי איבד כ-1,000 חיילים מול כ-200 אבידות לבריטים וצבא קרנטאקה. מפלה זו לא שברה את רוחו של עלי והוא הצליח לגרום לבריטים לסגת מזרחה וצפונה הרחק מבנגלור.

המערכה על מדראס וחוזה מדראס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעודד מנסיגת הכוחות הבריטים קיבץ חיידר עלי כוחות מייסור נוספים ובנובמבר צעד מזרחה לכוון מדראס כשבהתקדמות מהירה הגיע לשערי העיר שכוחות בריטים מעטים הגנו עליה. הישג זה של צבא מייסור אילץ את הבריטים להיכנס למשא ומתן עם עלי ובסופו (ב-29 במרץ 1769) נחתם חוזה מדראס (אנ') בין חברת הודו המזרחית הבריטית וממלכת מייסור שכלל הסכם הגנה הדדי.

לאחר חוזה מדראס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חתימת החוזה הרגיש חיידר עלי שעם תמיכת הבריטים כתוצאה מההסכם יש באפשרותו להרחיב את ממלכתו. ב-1771 יצאה מייסור למערכה מול האימפריה המראטהית והבריטים סירבו לעמוד לצידה של מייסור ובכך, לטענת מייסור, הפרו את החוזה. מייסור התמודדה לכן לבד מול המראטהים ובהמשך גם מול ממלכת ניזאם עד ששלושת הממלכות כרתו ברית להילחם יחד מול הבריטים דבר שגרם לפרוץ מלחמת אנגלו-מייסור השנייה ב-1780.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Bowring, Lewin Bentham (1899). Haidar Alí and Tipú Sultán, and the Struggle with the Musalmán Powers of the South. Oxford: Clarendon Press. OCLC 11827326.
  • Brittlebank, Kate (1999). Tipu Sultan's Search for Legitimacy. Delhi: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-563977-3. OCLC 246448596.
  • Chitnis, Krishnaji Nageshrao (2000). The Nawabs of Savanur. New Delhi: Atlantic Publishers and Distributors. ISBN 978-81-7156-521-4. OCLC 231937582.
  • D'Souza, A. L. P. (1983). History of the Catholic Community of South Kanara. Mangalore: Desco Publishers. OCLC 11536326.
  • Duff, James Grant (1878). History of the Mahrattas, Volume 1. London and Bombay: Times of India Office. OCLC 23116888.
  • Lethbridge, Roger (1893). The Golden Book of India: A Genealogical and Biographical Dictionary of the Ruling Princes, Chiefs, Nobles, and Other Personages, Titled or Decorated, of the Indian Empire. London and New York: Macmillan. OCLC 3104377.
  • Narasimha, Roddam; Srinivasan, Jagannathan; Biswas, S. K. (2003). The Dynamics of Technology: Creation and Diffusion of Skills and Knowledge. New Delhi: Sage Publications. ISBN 978-0-7619-9670-5. OCLC 231988745.
  • Rao Punganuri, Ram Chandra (1849). Brown, Charles Philip (ed.). Memoirs of Hyder and Tippoo: Rulers of Seringapatam, Written in the Mahratta Language. Madras: Simkins. OCLC 123942796. Rao Punganuri was, according to Brown, in the employ of both Hyder and Tipu.
  • Regani, Sarojini (1988) [1963]. Nizam–British Relations, 1724–1857. New Delhi: Concept Publishing. ISBN 978-81-7022-195-1. OCLC 221315464.
  • Sen, Surendra Nath (1993). Studies in Indian History: Historical Records at Goa. New Delhi: Asian Educational Services. ISBN 978-81-206-0773-6. OCLC 257994044.
  • Subramanian, K. R. (1928). The Maratha Rajas of Tanjore. Mylapore, Madras: self-published. OCLC 249773661.
  • Tour, Maistre de la; Mohammed, Gholam (1855). The History of Hyder Shah, Alias Hyder Ali Khan Bahadur. London: W. Thacker. OCLC 65664006. Biography of Hyder and memoir by one of his French officers; coauthor Gholam Mohammed was Tipu Sultan's son.
  • Wilks, Mark (1869). Historical Sketches of the South of India, in an Attempt to Trace the History of Mysoor (2nd ed.). Madras: Higginbotham. OCLC 460735564.
  • Journal of the United Service Institution of India, Volume 32. New Delhi: United Service Institution of India. 1903. OCLC 1770956.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]