מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית

ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז אפריקאית
תאריכים 10 בדצמבר 2012 – הווה (12 שנים)
מקום הרפובליקה המרכז-אפריקאית
קואורדינטות 6°42′N 20°54′E / 6.7°N 20.9°E / 6.7; 20.9
עילה עימותים בין מיליציות אתניות
תוצאה מיליציית סלקה משתלטת על רוב המדינה; הנשיא מישל דג'וטודיה מתפטר, המדינה מתפצלת לשטחים צפון מערבים הנשלטים על ידי מיליציית אנטי-בלאקה ושטחי דרום-מזרח בשליטת מיליציית סלקה.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית היא מלחמת אזרחים מתמשכת ברפובליקה המרכז אפריקאית (CAR) בה מעורבים הממשלה, מורדים מקואליציית "סלקה" (Séléka) המוסלמית ומיליציות "אנטי בלאקה" הנוצריות.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורדים לממשלה בצפון המדינה. יוני 2007.

כח שמירת השלום הרב לאומי במרכז אפריקה (The peacekeeping force Multinational Force in the Central African Republic,FOMUC) הוקם באוקטובר 2002 על ידי קהילת המטבע הכלכלית של מרכז אפריקה (CEMAC).[1][2] ונועדה לסייע בשמירה על הסדר לאחר מלחמת האזרחים שפרצה בשנת 2004 (אנ').

הסכסוך החל ב-2012, כשמורדים מוסלמים הדיחו את הנשיא פרנסואה בוזיזה (Bozizé) והעמידו נשיא חדש, מוסלמי, במדינה שרובה נוצרית. ב-2013 החלו מיליציות מוסלמיות לתקוף קהילות נוצריות ללא מענה מצד הרשויות. הקהילות הנוצריות הקימו בתגובה מיליציות משלהן בשביל להגן על עצמן. שתי הקבוצות, מוסלמים ונוצרים, תקפו אחת את השנייה תוך ביצוע של פשעי מלחמה, הכוללים שריפת כפרים שלמים על יושביהם, עינוי עצורים ואונס. בשנים 2013–2016 נהרגו במדינה כ-6,000 איש וכ-450 אלף איש הפכו פליטים.

במלחמה הקודמת (2004–2007) לחמה ממשלת הנשיא פרנסואה בוזיזה עם מורדים בממשלו עד להסכם שלום שנחתם בשנת 2007. הסכסוך הנוכחי נוצר כאשר קואליציה חדשה של קבוצות מורדים מוסלמיות מגוונות, המכונה "סלקה" (Séléka),[3] האשימה את הממשלה בכך שלא עמדה בהסכמי השלום וכבשה ערים רבות בסוף 2012. הבירה נתפסה על ידי המורדים במארס 2013, בוזיזה נמלט מהמדינה[4] ומנהיג המורדים מישל דיוטודיה הכריז על עצמו כנשיא.[5] הלחימה המחודשת החלה בין סליקה למיליציות המכונות נגד בלאקה.[6] בספטמבר 2013 פירק הנשיא ג'וטודיה את קואליציית סלקה, שאיבדה את אחדותה לאחר עלייתו לשלטון ובינואר 2014 התפטר דג'וטודיה.[7][8] במקומו מונתה קתרין סמבה-פנזה לנשיאה,[9] אך הסכסוך נמשך.[10] ביולי 2014 חתמו פלגים לשעבר של סליקה ונציגי מיליציות האנטי-באלקה על הסכם הפסקת אש בברזוויל. בסוף 2014 חולקה המדינה בפועל בין האנטי-בלאקה השולטים בדרום ובמערב, ממנה פונו מרבית האוכלוסייה המוסלמית, וקבוצות סלקה לשעבר ששולטות על צפון ומזרח המדינה.[11]

חלק גדול מהמתח נובע מהזהות הדתית בין לוחמי סלקה המוסלמים לבין אנטי-בלאקה נוצרים. גורמים אחרים כוללים הבדלים אתניים בין סיעות סלקה לשעבר והיריבות ההיסטורי בין חקלאים, המרכיבים ברובם את אנטי-בלאקה, וקבוצות נוודים, המהווים את מרבית לוחמי סלקה.[12] יותר מ-1.1 מיליון בני אדם ברחו מבתיהם במדינה של כחמישה מיליון איש, הגבוה ביותר שנרשם אי פעם במדינה.[13]

הסכסוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מעורבות מדינות זרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רוסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד ההגנה הרוסי חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם משרד ההגנה המקומי, במסגרת הסכמים אלה רוסיה סיפקה לצבא המקומי נשק (לאחר שקיבלה אישור מהאו"ם לעשות זאת וסיפקה גם את שירותי אבטחת הנשיא.[14] רוסיה שלחה חמישה קציני צבא ו-170 חיילים לרפובליקה, כמדריכים בצבא המקומי.[14] מומחים שונים טוענים שרוסיה מסייעת לצבא המקומי באמצעות תגבור של קבוצת וגנר, קבלנית צבא פרטי שפועלת בחוזה עם משרד ההגנה הרוסי.[15]

במרץ 2018 נשלחו חמישה אנשי צבא רוסיים ו-170 מדריכים אזרחיים רוסים לצורך הכשרת אנשי צבא מקומיים. רוסיה החלה גם ביישום זיכיונות כרייה.[16] בשטח ארמונו לשעבר של הקיסר ז'אן-בדל בוקאסה ישנו "מרכז אימונים והדרכה צבאית" רוסי, כלי נשק ניתנים ללא עלות, הוראות ניתנות מטעם שכירי חרב רוסים מקבוצת וגנר.[17][18] בסוף דצמבר 2020 וערב הבחירות לנשיאות ולפרלמנט במדינה הגיעו כמה מאות חיילים רוסים עם ציוד צבאי כבד[19] משרד החוץ של רוסיה אף הודה כי נשלחו 300 יועצים צבאיים למדינה.[20]

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לוחמי מיליציית אנטי-בלאקה
    לוחמי מיליציית אנטי-בלאקה
  • חיילי צבא צרפת במסגרת מבצע לסיוע לרפובליקה בדיכוי המורדים
    חיילי צבא צרפת במסגרת מבצע לסיוע לרפובליקה בדיכוי המורדים

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ HISTORIQUE DE L'OPÉRATION MICOPAX
  2. ^ Central African Republic
  3. ^ "Séléka rebels agree on unconditional talks". CAR govt. 29 בדצמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-24 בינואר 2015. נבדק ב-30 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "CAR rebels 'seize' presidential palace". Al Jazeera. 24 במרץ 2013. אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2013. נבדק ב-24 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Centrafrique: Michel Djotodia déclare être le nouveau président de la république centrafricaine" (בצרפתית). Radio France International. 24 במרץ 2013. אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2013. נבדק ב-24 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-20 בספטמבר 2013. נבדק ב-20 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  7. ^ "Central African Republic president, PM resign at summit: statement". Reuters. 10 בינואר 2014. אורכב מ-המקור ב-13 באוקטובר 2015. נבדק ב-2014-01-10. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "CAR president Djotodia and PM Tiangaye resign". RFI. אורכב מ-המקור ב-11 בינואר 2014. נבדק ב-13 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ RFI (20 בינואר 2014). "Centrafrique: Catherine Samba-Panza élue présidente de la transition". RFI. אורכב מ-המקור ב-21 בינואר 2014. נבדק ב-20 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "New CAR PM says ending atrocities is priority". Al Jazeera. אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2015. נבדק ב-28 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "One day we will start a big war". Foreign Policy. אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2017. נבדק ב-13 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Displaced and forgotten in Central African Republic". Al Jazeera. אורכב מ-המקור ב-15 בפברואר 2017. נבדק ב-14 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Concert Blast Shows Central African Republic Religious Rift". Bloomberg. 21 בנובמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2017. נבדק ב-26 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 הקאמבק של רוסיה: פוטין מתחזק באפריקה, באתר ynet, 14 באוגוסט 2018
  15. ^ אתר למנויים בלבד ניצן פוקס, רוסיה מקדמת את מדיניות החוץ שלה במרכז אפריקה - באמצעות שכירי חרב, באתר TheMarker‏, 16 בדצמבר 2018
  16. ^ רוסיה החליטה להעניק סיוע צבאי למדינה האפריקאית
  17. ^ מדוע רוסיה זקוקה לבסיס צבאי במרכז אפריקה // ינואר 2019
  18. ^ "וגנר" נמצאים במדינה האפריקאית // אפריל 2018
  19. ^ רוסיה שלחה כוחות לאפריקה. וגנר פועל שם כבר כמה שנים, 21 בדצמבר 2020
  20. ^ Россия отправила в ЦАР 300 военных инструкторов‏, Vesti.ru