מלחמת קסטיליה

מלחמת קסטיליה

תאריכים	מרץ 1578 – יוני 1578 (כ־93 ימים)
מקום	בורנאו, מינדנאו, סולו
תוצאה	שימור הסטטוס קוו
הצדדים הלוחמים האימפריה הספרדית האימפריה הספרדית מקומיים תומכי ספרד סולטנות ברוניי סולטנות סולו סולטנות מינדנאו בתמיכת: האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית מפקדים האימפריה הספרדית פרנסיסקו דה סנדה פנגירן סרי ללה פנגירן סרי רטנה הסולטאן סייפול ריג'אל בנדהארה סקאם כוחות 400 חיילים ספרדים 1,500 חיילים פיליפינים 300 תושבי בורנאו 1,000 חיילי המשמר המלכותי אבדות לא ידוע (ככל הנראה אבדות כבדות) לא ידוע 170 תותחים; 27 ספינות נתפסו

מלחמת קסטיליה (ידועה גם בשם המשלחת הספרדית לבורנאו) הייתה סכסוך בין האימפריה הספרדית לבין סולטנויות ברוניי, סולו ומינדנאו.

רקע

אחרי כיבוש קונסטנטינופול ב-1453, נותקו מדינות אירופה מהסחורות של מזרח אסיה, באמצעות רצף של מדינות עוינות, ביניהן האימפריה העות'מאנית, הפרסית, הערבים, ההודים והמלאים. עובדה זו דחקה בהן להשיג דריסת רגל במזרח אסיה ולבסס אספקה קבועה של סחורות. לצד זאת, ספרד שאפה לבצע פרוזליטיזם במזרח אסיה ולהפיץ את הנצרות בקרב האוכלוסייה המוסלמית.

האימפריה הספרדית החלה לבסס את שליטתה בפיליפינים. ניסיונותיה להפיץ את הנצרות גרמו לעימותים חוזרים עם סולטן ברוניי, שהייתה אז כוח ימי משמעותי.

הגעת הספרדים לפיליפינים

ב-1565, ספרד שלחה מספר משלחות ממקסיקו. בהובלתו של מיגל לופס דה לגאספי, הן התבססו בסבו, שהפכה לעיר הבירה ולנקודת המסחר המרכזית של הספרדים באזור.

עד מהרה הפכו הבסיסים הספרדים למטרד בעיני ברוניי שעסקה בהתרחבות בפיליפינים. בין 1485 ל-1521, סולטן ברוניי הקים מדינת בובות במטרה להיאבק בממלכת טונדו באי לוזון^[1]. הנוכחות המוסלמית במקום התגברה עם הגעתם של סוחרים ומיסיונרים מאינדונזיה ומלזיה.

למרות ההתרחבות המוסלמית, הספרדים המשיכו לצבור השפעה וכוח. ב-1571, הצליח מיגל לופז להוציא משלחת שכבשה והפיצה את הנצרות במנילה, שהפכה לבירה החדשה של הספרדים באזור. בהמשך, הוויסאיאנים בסבו (אשר נלחמו באופן מסורתי נגד בעלי הברית של ברוניי סולו ומנילה) חברו לספרדים נגד ברוניי. ב-1576, מושל הפיליפינים, פרנסיסקו דה סנדה, שלח מסר שברצונו להיפגש עם סולטן ברוניי כדי לבסס יחסים טובים. עם זאת, הוא דרש להמשיך להפיץ את הנצרות ולהפסיק את המיסיונריות של ברוניי שהפיצה את האסלאם. דה סנדה התייחס לברוניי כאיום על הנצרות באזור, ואמר כי "המורו מברוניי מפיצים את התורה של מוחמד, וממירים את כל המורו באי^[2]." סולטן ברוניי סירב לבקשה הספרדית להפיץ את הנצרות בפיליפינים, אותה הוא ראה כ"דאר אל אסלאם.

המלחמה

פרנסיסקו דה סנדה הכריז מלחמה רשמית על ברוניי ב-1578 והתחיל בהכנות למשלחת לבורנאו. דה סנדה הרכיב משלחת של 200 ספרדים, 200 מקסיקנים, 1,500 מקומיים ו-300 איש מבורנאו^[3]. בהמשך נמצא שהכוח הספרדי היה מגוון יותר, וכלל מולאטים, מסטיסים ו"אינדיאנים" מפרו ומקסיקו, עליהם פיקדו קצינים ספרדים שפיקדו בעבר על פיליפינים ברחבי דרום–מזרח אסיה^[4]. המשלחת החלה במסעה במרץ, ופעלה בבורנאו, סולו ומינדנאו^[5].

בנוסף ללוחמים המלאים, הסולטנויות נתמכו על ידי האימפריה העות'מאנית, ששלחה כוחות במספר הזדמנויות לסולטנות אצ'ה, שהיו מגוונים אתנית^[6]. הכוחות האלו התפרסו במספר סולטנויות ולימדו את המקומיים טקטיקות לחימה חדשות^[7]. בנוסף, הגירה מוסלמית מהאימפריה העות'מאנית, מצרים וחצי האי ערב הביאה עמה מספר גדול של לוחמים.

ספרד הצליחה לכבוש במהירות את עיר הבירה של ברוניי, קוטה בהארו, כבר ב-16 באפריל 1578. לאחר שכבשו את הבירה, הציבו הספרדים את סרי ללה כסולטן ואת סרי רטנה לבנדהארה (ראש ממשלה או ראש האצולה).

אחרי נפילת עיר הבירה, הסולטן סייפול ריג'אל ברח לג'רודונג, שם תכנן להתארגן לקראת התקפה חוזרת על הספרדים לשחרור עיר הבירה. בשעה שהמקומיים נערכו להתקפה, הספרדים סבלו מהתפרצות כולרה ודיזנטריה, ולאחר זמן קצר כוח של אלף לוחמים הצליחו לגרש את מי שנותרו. הספרדים, לפני נסיגתם, שרפו את המסגד של העיר. ב-26 ביוני שבו הספרדים למנילה.

אחרית דבר

למרות שהספרדים לא הצליחו להכניע את ברוניי, הם מנעו ממנה לצבור כוח נוסף בלוזון. זמן מה אחר כך השתפרו היחסים בין המדינות והמסחר ביניהן חזר לקדמותו. ב-1599 שלח מושל הפיליפינים, פרנסיסקו דה טלו דה גוזמן, מכתב בו ביקש לנרמל את היחסים^[8]. עם שיקום היחסים, ספרד התמקדה במלחמותיה נגד המורו, שעוד נמשכו עד 1898.

לאחר המלחמה הפסיקה ברוניי להיות אימפריה ימית. עם הזמן היא ויתרה על שאיפותיה להתרחב ועברה לתפקד כעיר מדינה, וכיום היא הישות האסלאמית הוותיקה ביותר שקיימת^[9].

הערות שוליים

1. "Pusat Sejarah Brunei" (במלאית). Government of Brunei Darussalam. אורכב מ-המקור ב-15 באפריל 2015. נבדק ב-4 במרץ 2010.
2. Nicholl, Robert (1975). European sources for the history of the Sultanate of Brunei in the Sixteenth Century. Muzium Brunei. OCLC 4777019.
3. United States. War Dept (1903). Annual reports. Vol. 3. Government Printing Office. p. 379.
4. Letter from Fajardo to Felipe III From Manila, August 15 1620 (From the Spanish Archives of the Indies)
5. "Letter from Francisco de Sande to Felipe II, 1578". אורכב מ-המקור ב-14 אוקטובר 2014. נבדק ב-17 אוקטובר 2009.
6. The Cambridge History of Southeast Asia by Nicholas Tarling p.39
7. Jeremy Black, Cambridge illustrated atlas, warfare: Renaissance to revolution, 1492–1792, כרך 2, אוניברסיטת קיימברידג', 1996, עמ' 16, ISBN 9780521470339
8. "The era of Sultan Muhammad Hassan". The Brunei Times. 1 במרץ 2009. אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2015. נבדק ב-21 בנובמבר 2018.
9. Donoso, Isaac (Autumn 2014). "Manila y la empresa imperial del Sultanato de Brunei en el siglo XVI". Revista Filipina, Segunda Etapa. Revista semestral de lengua y literatura hispanofilipina. (בספרדית). 2 (1): 23. נבדק ב-29 בדצמבר 2015.