מנואל דה אלמיידה
מנואל דה אלמֶידָה (בפורטוגזית: Manuel de Almeida; 1580, יזאו, פורטוגל - 1646, גואה, תת-היבשת ההודית) היה מיסיונר פורטוגזי. בגיל צעיר הצטרף דה אלמיידה למסדר ישו והפליג להודו כמיסיונר. מסופר כי בשנותיו במזרח הוא גם ביקר באתיופיה, באריתריאה ובאגם טאנה, שם בנה מספר כנסיות ומנזרים, בפרט באיים הקטנים של האגם.
ב-1622, בחר ראש מסדר ישו באלמיידה לשמש כשגריר אצל סוסניוס, קיסר אתיופיה. הקיסר קיבל אותו בסבר פנים יפות ובחצרו גברה השפעת הישועים הפורטוגזים, שבשיאה המרתו הדתית של הקיסר לאמונה הקתולית. פרצה מלחמת אזרחים. יורשו של סוסניוס, פאסילידס הגלה את אלמיידה, יחד עם חבריו למסדר, לפרמונה שבמחוז תיגראי. לבסוף גם גירש אותם מקיסרות אתיופיה ב-1632. עם חזרתו לגואה, לאחר 13 שנות היעדרות, הוא מונה על ידי המסדר כאב מנזר וכאינקוויזיטור. הוא מת בגואה ב-1646.
בהסתמך על ניסיונו הוא ועל כתביהם של מיסיונרים שקדמו לו, דוגמת פדרו פאיש, כתב דה אלמיידה על ההיסטוריה של אתיופיה בחיבורו Historia de Etiopía a Alta ou Abassia. תוכן נבחר מחיבורו זה תורגם לאנגלית בידי ס. פ. בקינגהאם וג'.וו.ב. הטינגפורד ופורסם בספר Some Records of Ethiopia, 1593-1646 שיצא לאור בלונדון ב-1954, בידי הוצאת "Hakluyt Society". דה אלמיידה העיד כי בימיו יהודי אתיופיה דיברו עברית:
היהודים נמצאים בחבש מימי קדם; מהם רבים שהמירו את אמונתם באמונת הנוצרי, אחרים נשארו נאמנים לאמונתם; ולפנים היו להם אחוזות אדמה רבות ורחבות ידיים ; כמעט כל ארץ דמביא ומחוזות ווגרא וסמין. שם הייתה מלכותם הגדולה ; אך מן בוא עליהן בני גאלה נפלה גבורתם. אך הקיסרים נלחמו בהם בכוח נשק רב ונצחם זה שנים רבות בדמביא ובווגרא. אך בסמין נלחמו על נפשם בחזקה, בהתבצרם במבצרים שבהריהם.
...והפלשים או היהודים... בין שאר הלשונות הטבעיות שלהם ידברו היהודים עברית, אבל משובשת מאד; בביבליות העבריות שלהם ובתי הכנסת שלהם ישירו מזמורי תהילים. היהודים הללו, אשר בפי החבשים יקראו בשם פלשים, שפירושו זרים, מסורת בידם שבאו לחבש מימי גלות שלמאנסר או אחרי כך כאשר נחרבה ירושלם בימי טיטוס ואספסינוס
— מתוך אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943, עמ' 161
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי מנואל דה אלמיידה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
