![]() | |
---|---|
![]() | |
מצב שימור | |
![]() | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | זוחלים |
סדרה: | קשקשאים |
תת־סדרה: | לטאות |
משפחה: | פילודקטיליים |
סוג: | מניפנית |
מין: | מניפנית אילתית |
שם מדעי | |
![]() Donndorf, 1798 | |
![]() |
מְנִיפָנִית אֵילָתִית[2] (שם מדעי: Ptyodactylus hasselquistii) היא מין של לטאה ממשפחת הפילודקטיליים. היא מגיעה לאורך של 18–19 סנטימטרים והיא הגדולה בשממיות ישראל. היא אנדמית לצפון אפריקה ולמערב אסיה, בין היתר ניתן למוצאה במצרים, סודאן, חצי האי ערב וסיני. בישראל ניתן לראותה בהרי אילת בלבד.
גופה של המניפנית האילתית הוא בצבעי חום-אפור, צבעי הסלעים באזור מחייתה המצומצם. על גבה כתמים בצבע כתומה, וכתמים כתומים קטנים גם על ראשה ורגילה. זנבה מאופיין בטבעות כהות.
היא פעילת לילה וניזונה מחרקים. במהלך הציד היא מנתרת ממרחק גדול, מעל לאורך גופה, על מנת לתפוס על טרפה. מפני תוקפיה לרוב תברח המניפנית תוך שימוש בזריזותה הרבה. מול תוקפים מבני מינה תתגונן, עם זאת, על ידי תקיפה חזרה ונשיכה. בעת לכידתה היא נושכת את התוקף או הלוכד ומשירה את זנבה.
במהלך הרבייה מתקשרים הפרטים בעזרת קולות, שאותם תיאר א. פרנקנברג, שחקר את המין בישראל, כקריאות "המלודיות ביותר מבין כל קריאות השממיות".[3] הטלת הביצים נערכת בעונת האביב, עם שתי ביצים בכל הטלה. בזמן ההטלה הנקבה לוחצת את הביצים למשטח הסלע, ועקב כך הן משנות את צורתן הכדורית לצורת חצי-כדור. הביצה בוקעת כעבור חודשיים.