מדינה | לבנון |
---|---|
מחוז | דרום לבנון |
נפה | צידון |
קואורדינטות | 33°31′18″N 35°23′09″E / 33.521666666667°N 35.385833333333°E |
מַעְ'ד֫וּשֶׁה (בערבית: مغدوشة; בצרפתית: Maghdouché) הוא כפר נוצרי בלבנון, ששייך לנפת צידון במחוז הדרום בלבנון.
הכפר שוכן על גבעה בגובה כ-250 מטרים מעל פני הים, כ-8 קילומטרים מדרום-מזרח לצידון, וכ-3 קילומטרים ממזרח לחוף הים. מהכפר ניתן לצפות בעיר צידון ובמישור החוף הלבנוני.
חוקר השפות השמיות אניס פריחה סבר שמקורו של השם הוא מילה סורית, שמשמעותה: כבולים באזיקים.[1]
היסטוריונים אחרים סבורים שהשם הוא בעצם שיבוש של מילה סורית מהשורש ק-ד-ש, שפירושה בעברית: "הקדוֹשה", ומייחסים את קדושת המקום לביקורה של מריה הבתולה במערה שבפאתי הכפר.[1]
בסמוך למערה נמצאה כתובת פיניקית חקוקה בסלע. על פי המיתוס האלה אשרה (אסטרטה), אלת האהבה והיופי הפיניקית, בחרה לחיות במע'דושה, בתוך סביבה טבעית יפה, מוקפת עצי אורן, זית וגפנים.[2]
על פי האמונה הנוצרית, כאשר ישו הגיע לשליחותו בצידון,[3] נלוותה אליו אימו, מריה הבתולה, ונהגה לחכות לו בראש הגבעה שבה נמצא היום הכפר מע'דושה. היא בילתה את הלילות במערה שזכתה לכינוי סיידת אל-מנטרה (ער') שפירושו בעברית: גבירתנו המְחַכָּה.[4] הקיסר קונסטנטין הגדול נענה לבקשתה של הקדושה הלנה והפך את המערה למקדש עבור הבתולה וכן הקים מגדל לכבודה, אלא שזה קרס במהלך רעידת האדמה של שנת 550.[דרוש מקור] בהמשך, המלך לואי התשיעי הקים שם מבצר צלבני ושרידיו ניכרים בשטח.[2]
במילון המילים של אניס פריחה יש הסבר אחר למילה "אל-מנטרה". השורש הארמי, הערבי והעברי נ-ט-ר (ن.ط.ر.) הוא במשמעות נוטר (שומר), והמילה "מנטרה" פירושה: המקום שבו שוכנים שומרים ומתבצעת שמירה. השם ניתן למקום בשל מיקומו המשקיף על החוף הפיניקי הדרומי, ויכולתו לשמור ולפקח על התנועה לאורך החוף. ואכן המקום נוצל לשם כך על ידי הצלבנים.[5]
המערה התגלתה שוב על ידי רועה צאן בשנת 1726, והתגלה בה פסל בסגנון ביזנטי, של הבתולה. מאז הפכה המערה למקום עלייה לרגל לנוצרים בלבנון. ב-1860 הפכה הכנסייה המלכיתית לבעלת המערה, וב-1868 נפתחה המערה לציבור, לאחר שהוכשרה הכניסה והמקום שופץ בתרומת הקונסול הבריטי בצידון, מר ג'ק אבלא (جــاك ابيلا).[1][1][5]
החוקר ארנסט רנן ביקר במע'דושה בשנת 1864, וציין את ביקורו במערת מנטרה וכן במערת אל-מקדורה (مغارة المقدورة), שפירושה "מערת המוכתרת" או "מערת בעלת היכולת".[6]
בשנת 1875, ויקטור גרן מצא שבכפר גרים 300 תושבים יוונים קתולים, וציין את שתי המערות שבהן ביקר רנן.[7]
בתחילת שנות השישים נבנתה במקום קפלה משושה שבראשה מגדל בצורת חרוט, בגובה 28 מטר, ועליו נישא פסל ברונזה בגובה 8.5 מטר של גבירתנו המחכה (אנ'), הבתולה מרי מחזיקה את ישו בזרועותיה.[8]
לאחר נסיגת ישראל מלבנון, במאי 1985 כבשה את הכפר המליציה השיעית אמל, גירשה את הכוחות הלבנוניים וכן גירשה רבים מהתושבים הנוצרים. כעבור 18 חודשים, ב-24 בנובמבר 1986, קואליציה של לוחמים פלסטינים – פתח, החזית העממית לשחרור פלסטין והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, ממחנה הפליטים עין אל-חילווה תקפה את עמדות אמל, ובתוך כשבוע השתלטה על רוב הכפר. מטרת המתקפה הייתה לנתק את כוחות אמל שתוקפים את המחנות הפלסטיניים בצור ממעוזי אמל בדרום ביירות.[9][10] במהלך הקרבות ברחו מהכפר רוב התושבים למזרח ביירות[11] לבתים ולרכוש נגרמו נזקים קשים. בתיווך ובחסות סורית ואיראנית, נסוגו הלוחמים הפלסטינים ממע'דושה[2] ובשנת 1990 חזרו תושבי מע'דושה להריסות כפרם, והחלו לבנות מחדש את מה שנהרס במלחמה.[12]
הענף העיקרי של מע'דושה הוא חקלאות. העיירה מייצרת מיצי ענבים ופירות הדר, בעיקר תפוזים וכן "מי פריחת התפוזים" שלה. באפריל 2006, USAID מימנה קואופרטיב של 195,000 דולר של מרכז לייצור מי "פריחת פרחים", "מי ורדים".[13]
"גבירתנו ממנטרה" נחשבת לאתר מורשת דתית, מקום לתפילה אישית וקבוצתית וכן קיום מיסות באירועים דתיים ובמיוחד ביום הולדתה של מריה הבתולה שנחגג בכפר מדי שנה ב-7 וב-8 בספטמבר. בשנת 2016 נוספה מע'דושה למפת התיירות הדתית הבין-לאומית.[4]
במחווה לכפר שבו נולד אביה, שרה הזמרת הלבנונית דיאנה חדאד (אנ') שיר בשם "מע'דושה", או: "אני מתגעגעת אליך יא מע'דושה" (Mishtaqit Laki Ya Maghdouche).[14] בספטמבר 2009 ביצעה חדאד את השיר בפסטיבל המוזיקה השנתי בכפר.[15]