סמלה של סוכנות מערכת השירות הסלקטיבי | |
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | ארצות הברית |
תאריך הקמה | 1917 |
תקציב | 22.9 מיליון דולר (2018) |
www | |
מערכת השירות הסלקטיבי (באנגלית: The Selective Service System, בראשי תיבות: SSS) היא תוכנית פעולה לשעת משבר שהוכנה ונקבעה בחוק בארצות הברית לשם גיוס חובה של כוח אדם לזרועות הכוחות המזוינים שלה.
הבסיס לתוכנית הם פעולתה של סוכנות של הממשל הפדרלי של ארצות הברית, שהיא בעלת אותו שם, ושל מרשם כוח אדם שהיא מנהלת. מרשם זה מכיל את פרטיהם של מועמדים פוטנציאליים לשירות צבאי. בעת הצורך, אם הקונגרס יאשר בחוק הנהגת גיוס חובה – במקום השירות ההתנדבותי הנוהג כיום בארצות הברית - ישמש המידע שבמרשם בסיס לגיוס כוח האדם הנוסף לזרועות הכוחות המזוינים של ארצות הברית.
סוכנות מערכת השירות הסלקטיבי משתייכת לזרוע המבצעת של הממשל האמריקני ומנהלה כפוף ישירות לנשיא ארצות הברית. בימי שגרה מפעילה הסוכנות מטה ראשי, השוכן במחוז ארלינגטון שבמדינת וירג'יניה (הסמוך לבירה וושינגטון). כמו כן היא מפעילה שלושה מטות אזוריים ומרכז ניהול נתונים. במידת הצורך, עם הנהגת גיוס חובה, היא ערוכה להפעיל מטות בכל מדינות ארצות הברית וכן למעלה מ-400 משרדים אזוריים.
רישום כוח אדם לקראת גיוס לשירות צבאי החל בארצות הברית ב-1917, לקראת מלחמת העולם הראשונה, והופסק לאחריה. הוא חודש ב-1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, ונמשך למעשה מאז ועד כה תוך הכנסת שינויים שונים. כיום נעשה הרישום מכוח חוק השירות הצבאי הסלקטיבי שנחקק על ידי הקונגרס ב-1967.
כיום, כל גבר מגיל 18 ועד 25 שהוא אזרח של ארצות הברית, או תושב קבע שלה או פליט או מהגר בלתי חוקי, מחויב על פי החוק הפדרלי להירשם במרשם המועמדים לשירות צבאי בתוך 30 יום מן המועד בו הגיע לגיל 18. מבקרים זרים השוהים בארצות הברית בהיתר פטורים מן הרישום. כיום ניתן לבצע את הרישום באמצעות האינטרנט.
בסוף שנת 2008 כלל המרשם את שמותיהם וכתובותיהם של 14 מיליון אנשים ויותר, ושיעור הרישום בו מתוך קבוצת הגיל של בני 18 עד 25 היה 91 אחוזים (בקרב בני 20 עד 25 עמד שיעור הרישום על 96 אחוזים).[1]
פרטי הנרשמים במרשם מועברים בימי שגרה באופן שוטף למסד הנתונים המשותף של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, המשמש להם לשם גיוס כוח אדם לשורותיהם על בסיס התנדבותי.
אי ציות לחובת הרישום מהווה עבירה פלילית, אך מאז אמצע שנות השמונים לא נאכפה חובה זו בקפדנות.
במהלך השנים נעשו ניסיונות שונים לערער בבתי משפט בארצות הברית על חוקתיותה של החקיקה המהווה בסיס לרישום במרשם מערכת השירות הסלקטיבי, בטענה שהיא מנוגדת לתיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית. טענה זו נדחתה במספר פסקי דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית. בית משפט זה אישר גם את חוקיות ההימנעות של הממשל הפדרלי מרישום נשים במרשם המועמדים לשירות צבאי.
הממשלה הפדרלית יצרה למועמדים תמריץ לרישום במרשם על ידי התניית קבלה לעבודה ברוב המשרות בממשל הפדרלי והתניית קבלת הטבות כספיות שונות מן הממשל הפדרלי בביצוע הרישום. כמו כן, הרישום במרשם הוא תנאי לשם אישור בקשת התאזרחות בארצות הברית. כל מדינות ארצות הברית, למעט שמונה מהן, יצרו במסגרת חוקיהן תמריץ דומה - דרישה לרישום במרשם כתנאי לקבלת זכויות והטבות שונות, ובהן קבלה לעבודה במשרות בממשל המדינה וקבלת רישיון נהיגה.
בעת הצורך יתנהל תהליך הגיוס על פי תוכנית מערכת השירות הסלקטיבי כך:
לאחר הנהגת גיוס חובה יפעלו למעלה מ-2,000 ועדות ערר מקומיות.[2] הן יהיו מוסמכות לתת פטור משירות או לאשר דחייה שלו, בין השאר במקרים הבאים:
לתת פטור משירות -
לדחות את השירות -