מערת הנטיפים (שורק)

מערת אבשלום
מידע כללי
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום בית שמש, ישראל
קואורדינטות 31°45′21″N 35°01′24″E / 31.755833333333°N 35.023333333333°E / 31.755833333333; 35.023333333333
אורך 91 מטר
רוחב 80 מטר
גובה מעל פני הים 385 מטר
מגלה אלכס שנברג ואהרון פניג'ל
תאריך גילוי 1968
גאולוגיה מערת נטיפים
מספר כניסות 1
גישה כביש גישה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"רומיאו ויוליה" / "אהבה נכזבת" - זקיף ונטיף נפגשים במערת אבשלום
שילוט ביציאה מהמערה
שילוט ביציאה ממערת שורק, לכיוון מגרש החנייה

מערת הנטיפים שׂורק, הידועה גם בשם "מערת אבשלום", היא מערת נטיפים הנמצאת בהרי יהודה, כשלושה קילומטרים ממזרח לעיר בית שמש, בלב שמורת טבע במורדות המערביים של הרי יהודה, סמוך לנחל שורק.

אמנם המערה אינה בין מערות הנטיפים הגדולות בעולם, אך היא עשירה במגוון רחב של נטיפים וזקיפים.

פתח המערה נמצא ברום 385 מ' מעל פני הים, אורכה המרבי 91 מ', רוחבה המרבי 80 מ' וגובהה המרבי 15 מ' - סה"כ שטחה כ-4,800 מ"ר ונפחה כ-25,000 מטר מעוקב. חלק מהזקיפים והנטיפים במערה הם בני יותר מ-300,000 שנה, ויש להם חשיבות בחקר האקלים הקדום של האזור[1][2]. מחקר אשר נערך במערה מתעד את רעידות האדמה הגדולות באזור על פני 185 אלף שנים באמצעות תארוך ליבות של נטיפים והצלבת הנתונים עם אלה שהתקבלו מליבות של נטיפים שנלקחו ממערת הר טוב[3].

הכניסה למערה מרוחקת כ-300 מטר ממגרש החנייה. בשביל המוביל לפתח המערה 154 מדרגות, ובתוך המערה עצמה כ-140 מדרגות נוספות.

הביקור במערה נגיש לבעלי מוגבלות תנועה[4].

הנטיפים במערת שׂורק החלו להיווצר לפני כחמישה מיליון שנים. בעקבות מפגש של מים עם פחמן דו-חמצני נוצרת מעין חומצה שממיסה את הסלע, ושאריות של הגיר מצטברות על תקרת המערה כשהן נוטפות ומתקשות - מכאן נטיף. התמיסה מגיעה לקרקע ומצטברת שם בערמה זקופה - מכאן זקיף. כשהנטיפים והזקיפים מתחברים - נוצרים עמודים[5].

המערה נתגלתה באקראי על ידי אלכס שנברג ואהרון פניג'ל במרץ 1968 לאחר שנחשפה בעקבות פיצוצים שנערכו בשטחה של מחצבה בהר טוב שסיפקה חצץ לבנייה. בעקבות המצאות כמות קטנה יחסית של חצץ אחרי אחד הפיצוצים, גילה שנברג מתחת לערמה חור שגודלו היה כ-60 ס"מ על 60 ס"מ. שנברג זחל לתוך החור וגילה מערת נטיפים גדולה. לימים תיאר את התחושה כ"תחושת בראשית, מקום שבו רגל אדם לא דרכה מעולם". לפי המלצתו של שנברג להנהלת המחצבה, הוחלט לשמר את המערה ולהודיע לרשויות על התגלית.

דבר גילויה של המערה עבר מפה לאוזן[6] ופורסם בעיתונות[7] והמונים הגיעו לבקר במערה. אולם רשות שמורות הטבע בתיאום עם חברת רסקו סגרה את המערה[8] והציבה שמירה למנוע כניסה עד להכשרת המערה לביקורים[9]. הארכאולוג מיכאל אסף הופקד על מחקר המערה[6].

המערה הוכרזה כשמורת טבע במרץ 1975[10][11]. לאחר שהוכשרה לביקור נפתחה לקהל הרחב בשנת 1977[12], ונחנכה רשמית בספטמבר 1977[13].

בשלוש השנים הראשונות היו הביקורים בתיאום מראש בלבד. בתקופה זאת ביקרו במערה כמיליון מבקרים[14].

ב-2012 ביצעה רשות הטבע והגנים שורה של שיפוצים במערה, בהם התקנת מערכת ניטור ממוחשבת, והתקנת תאורת LED אקולוגית במגוון צבעים, שהפחיתה את צריכת החשמל, ובעיקר גורמת לפחות העלאה של הטמפרטורה במערה, דבר המזיק למערה בתהליכים הגאולוגיים המתרחשים בה.

באוקטובר 2017 עמדה המערה במרכז דיון ציבורי סוער לאחר שליאור טל הבחין שבכל אמצעי ההדרכה במערה לא מציינים את גילה המוערך וטען בפוסט שפרסם שמדריך במקום אישר באוזניו שהדבר מכוון ונובע מלחץ של אוכלוסייה חרדית. הדיון הסוער ברשת הגיע לכתבה בחדשות 2[15] ולאחר מכן לרוב אמצעי התקשורת בארץ והסתבר שאכן ישנו מידע מדעי שמצונזר באתר מסיבות של לחץ דתי. הפרשה הסתיימה בכך שרשות הטבע והגנים הודיעה שהדבר יתוקן ושמנכ"ל הרשות "הנחה לבחון את כלל אמצעי ההסברה כך שיתאימו לאמת המדעית"[16].

בשנת 1970 הונפק בול דואר של המערה במסגרת בולי שמורות הטבע על ידי רוטשילד וליפמן, המעצבים.

שמה של המערה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבשלום שוהם, שספג פציעה קשה בראשו מרסיסי מרגמה, ואחרי סבל של כ-3 שנים נפטר. על שמו נקראה המערה

ב-1977 נקבע שמה של המערה לזכרו של רב-טוראי אבשלום (אַבְשָׁה) שוהם (ב' באייר תשי"א - י"ב בשבט תשל"ד, 14 במאי 1951 - 4 בפברואר 1974) אשר היה לוחם סיירת שקד. ב-11 בספטמבר 1970 במהלך מלחמת ההתשה נפצע אנושות בראשו. הוא עבר ניתוחים וטיפולים רבים עד לפטירתו, כעבור כ-3 שנים.

אבשלום, בן לדינה ודוד שוהם, נולד בירושלים, אך גדל רוב ימיו בתל אביב, למד בבית הספר היסודי "אהבת ציון" ובתיכון "אליאנס" בעיר. היה אוהב טבע וסייר ברחבי ארץ ישראל. נקרא על שם אבשלום פיינברג - אח של סבתו צילה פיינברג שוהם, משפחתו תרמה לשיקום המערה וקריאתה על שמו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בול מערת שורק - הרי יהודה, 1970

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Stalactite Cave Nature Reserve-רשות הטבע והגנים, ‏2015-07-07
  2. ^ אור חדש זורח במערת הנטיפים, באתר www.parks.org.il (ארכיון)
  3. ^ תמרה טראובמן, הנטיפים זוכרים הכל, באתר הארץ, 2 במאי 2005
  4. ^ זיו ריינשטיין, האור בקצה המערה: המהפך של מערת הנטיפים, באתר נגישות ישראל, 14 באוגוסט 2012
  5. ^ זיו ריינשטיין, האור בקצה המערה: המהפך של מערת הנטיפים, באתר ynet, 12 באוגוסט 2012
  6. ^ 1 2 יהושע כהנא, מפגש דוד וגלית - בנתיב למערת הנטיפים, מעריב, 21 בפברואר 1979
  7. ^ אלי חורי, מערת נטיפים ענקית נתגלתה ליד בית־שמש, מעריב, 13 במרץ 1968
  8. ^ מעדת הנטיפים ליד הרטוב תיסגר זמנית, מעריב, 26 במרץ 1968
  9. ^ נטיפים וזקיפים בבית שמש, למרחב, 18 באפריל 1968
    טיול ליום אחד, למרחב, 23 באפריל 1970
  10. ^ שמורות טבע וגנים לאומיים מוכרזים בשנים 2017-1964, באתר רשות הטבע והגנים
  11. ^ מאיר הראובני, נחל קדש ונחל שניר הוכרזו כשמורות מוגנות, מעריב, 22 באפריל 1975
  12. ^ צבי אילן, מערת שורק נפתחה לקהל, דבר, 8 ביוני 1977
  13. ^ נחנכה מערת הנטיפים בהרי יהודה, דבר, 19 בספטמבר 1977
  14. ^ ליאור קרן, מיליון כבר ביקרו במערת הנטיפים, מעריב, 3 בספטמבר 1980
  15. ^ מיכל פעילן, ‏סערת הנטיפים: "רגש לצרכי החרדים", באתר ‏מאקו‏, 15 באוקטובר 2017
  16. ^ רשות הטבע והגנים, באתר www.facebook.com