מפרץ בוזארדס (באנגלית: Buzzards Bay)הוא מפרץ של האוקיינוס האטלנטי בצמוד למדינת מסצ'וסטס בארצות הברית. אורכו כ-45קילומטר ורוחבו כ-12 ק"מ[1]. זהו יעד פופולרי לדיג, שייט ותיירות. מפרץ בּוּזָארְדְס נחשב לעיתים קרובות למקום השייט הטוב ביותר בחוף המזרחי, והוא מושווה לעיתים קרובות, מבחינת תנאי ההפלגה, למפרץ סן פרנסיסקו. מאז 1914, המפרץ מחובר למפרץ קייפ קוד(אנ') על ידי תעלת קייפ קוד(אנ'). בשנת 1988, על פי חוק המים הנקיים(אנ'), הסוכנות להגנת הסביבה וממשל מסצ'וסטס הוסיפו את מפרץ בוזארדס לתוכנית הלאומית לשפכי נהרות(אנ'), והגדירוהו כ"שפך בעל משמעות לאומית", המאוים על ידי זיהום, פיתוח קרקע או שימוש יתר[2].
מפרץ בוזארדס מוקף בדרומו באיי אליזבת(אנ'), במזרחו בקייפ קוד, ובצפונו וצפון מערבו בחופים הדרומיים(אנ') של מחוזות בריסטול(אנ') ופלימות'(אנ') של מדינת מסצ'וסטס. בדרום מערב, המפרץ מחובר למצר רוד איילנד. ניו בדפורד, מסצ'וסטס, שממוקמת לחופו הצפוני של המפרץ, היא עיר נמל בעל משמעות היסטורית; נמל ניו בדפורד(אנ'), היה נמל ציד הלווייתנים המצליח ביותר בעולם בתחילת ואמצע המאה ה-19, והוא נמל הדייג היצרני ביותר בארצות הברית מאז 2021[3].
היווצרות המפרץ, האיים והמֵצרים סביבו קשורים באותו תהליך. מדובר בשכבת הקרח של לורנטייד(אנ') שלפני כ-25,000 שנה התפשטה ל"שמיכה" של אלפי קילומטרים רבועים של קנדה וארצות הברית. הקצה הדרומי שלה הגיע בערך למקום בו שוכנים כיום מרתה'ס ויניארד, ננטקט, בלוק איילנד ולונג איילנד. עובי של קילומטר עד שני קילומטרים של שכבת הקרח נעה דרומה על פני הנוף הקדום, והביאה עימה סלעים גדולים, אבנים וחול שגרף. כשהקצה הדרומי שלו נמס, שוחררו כמויות אדירות של מי נמס ופסולת סלעית, ויצרו את מרתה'ס ויניארד, ננטקט, איי אליזבט והאיים האחרים. פני הים שהיו נמוכים בכ-122 מ' ממה שהוא היום, עלו שוב, והתפתח המפרץ וסביבות שפכים של נהרות שערוציהם נחרצו על ידי זיזים של הקרחון, וכן וחופים וביצות מלח[4].
המפרץ נקרא לראשונה "התקווה של גוסנולד" (Gosnold's Hope) על ידי קפטן ברתולומיאו גוסנולד[5]. השם המודרני ניתן ככל הנראה על ידי המתיישבים האירופאים הראשונים שראו ציפור גדולה ליד חופיה, שאותה כינו "בוזארד"(אנ'). הציפור הייתה למעשה עַיִט הַדָגִים[6]. לאחר ירידה דרמטית במספרם עקב ריסוס ב-DDT, מתרבים כיום עיטי הדגים במספרים הולכים וגדלים, לאורך חופי המפרץ, הודות למאמצי שיקום בראשות קואליציית מפרץ בוזארדס[7] ותושבי ווסטפורט(אנ') הוותיקים[8].
ההתמודדות הימית הראשונה של המהפכה האמריקאית - הקרב ליד פיירהייבן(אנ') - התרחשה במפרץ בוזארדס, כאשר פטריוטים אמריקאיים השתלטו על שתי ספינות מלחמה מסוג HMS-פלקון(אנ')[א], שתופעלו על ידי הבריטים. ב-14 במאי 1775, קפטן אמריקאי דניאל איגרי וקפטן נתנאל פופ מפיירהאבן(אנ') שפיקדו על sloop Success[ב] (40 טון, עם 30 אנשי צוות), השתלטו על שני כלי שיט שהופעלו על ידי הצוות הבריטי של קפטן ג'ון לינדזי, מפקד הצי המלכותי של HMS Falcon (14 תותחים, 110 איש). חבר הצוות קפטן נוח סטודארד(אנ') והאחרים לקחו את השבויים הימיים הראשונים של המלחמה, 13 אנשי צוות בריטיים; שניים נפצעו ואחד מת[9][10].
בשנת 1936, התרחשה במפרץ אחת מחמש התקפות כרישים קטלניות בלבד שתועדו בהיסטוריה של ניו אינגלנד[11].
אסון אקולוגי התרחש במפרץ ב-27 באפריל 2003. כאשר התרחשה דליפת נפט של 98,000 גלונים מדוברה, והרסה חלק ניכר מעסקי מאכלי הים והרגה ציפורים רבות[12].