מקס מאנוס

מקס מאנוס
Max Manus
לידה 9 בדצמבר 1914
ברגן, נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בספטמבר 1996 (בגיל 81)
בארום, נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Asker Church עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי Tollef, Nr. 24 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Tikken Manus (22 במרץ 1947–20 בספטמבר 1996) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Oslogjengen, הצבא הנורווגי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1940 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה לוטננט עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקסימו גילרמו "מקס" מאנוס (בגרמנית: Maximo Guillermo "Max" Manus;‏ 9 בדצמבר 1914 – 20 בספטמבר 1996) היה לוחם מחתרת נורווגי במהלך מלחמת העולם השנייה, שהתמחה בחבלה בנורווגיה הכבושה. אחרי המלחמה. הוא כתב כמה ספרים על חוויותיו והקים חברה מצליחה לאספקת ציוד למשרדים.

חיים מוקדמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנוס נולד בברגן בשנת 1914, לאב נורווגי ולאם דנית. שמו של אביו היה במקור יוהאן מגנוסן, אך הוא שינה את שמו לחואן מאנוס לאחר שחי מספר שנים במדינות זרות (בעיקר דוברות ספרדית).

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנים רבות של מסעות נרחבים, חזר מאנוס לסקנדינביה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והצטרף במהרה לצבא הנורווגי ויצא להילחם בגזרת ההתנדבות עם הפינים נגד הרוסים. מנוס חזר לנורווגיה לאחר ששמע את הידיעה על פלישת גרמניה ב-9 באפריל 1940. הוא נלחם במהלך המערכה הנורווגית, ולאחר מכן החליט לחזור לאוסלו ולעבוד במחתרת נגד הכובשים, שניהם ארגנו תנועת התנגדות, תעמולה ציבורית בלתי חוקית וייצור נשק. הוא וחבריו ניסו להתנקש בחייו של הימלר וגבלס כשביקרו באוסלו.

עבודתו הייתה אפקטיבית, ועד מהרה הוא הפך לאיש מבוקש על ידי הגסטפו. בסופו של דבר הוא נלכד ונפצע בניסיון להימלט. היה עליו לעבור טיפול בבית החולים הראשי באוסלו. הרופא בבית החולים שיקר לקציני הגסטאפו ואמר כי מאנוס זקוק לטיפול בגב שבור, בכתף פגועה ובזעזוע מוח קשה. אולם האמת היא שהוא היה רק חבול וסבל מזעזוע מוח קל. לאחר 27 יום, בעזרת אחות, הוא הצליח להימלט דרך חלון בקומה השנייה באמצעות חבל. בבריחה דרמטית הוא חצה את הגבול לשוודיה. עד אז ברית המועצות נכנסה למלחמה נגד גרמניה הנאצית, ולכן מאנוס נסע דרך ברית המועצות, טורקיה, חצי האי ערב, באוניות דרך קייפטאון לארצות הברית, ובסופו של דבר חזר להילחם באירופה.

הוא התחבר מחדש לצבא הנורווגי בארצות הברית והמשיך להכשרה נוספת בקנדה, לפני שעבר שוב את האוקיינוס האטלנטי לבלפסט, אז אנגליה. שם, ובסקוטלנד, הוכשר הלאה ופיתח מיומנויות מקצועיות בחבלה ובעבודות סמויות. לאחר מכן הוא נדרש ללמוד צניחה וצנח ביערות ליד אוסלו עם צוות חבלה.

מקס מאנוס על שבר האס אס דונאו אותה הטביע ב-16 בינואר 1945. התצלום הוא משנת 1952, כאשר מנוס נכח כאשר הספינה הועלתה שוב.
מתוך הארכיון הלאומי של נורווגיה

בנורווגיה הוא חזר לעבודתו הארגונית וביצע ניסיונות חבלה שונים בספינות באוסלו - פיורד עם פצצות ביתיות שפגעו בכמה ספינות. זה היה תהליך למידה ארוך אך אינטנסיבי עם קושי וסכנה מעשיים גדולים. הוא ערך מספר רב של מסעות מסוכנים הלוך ושוב מעבר לגבול לשוודיה, שם הצליח לקבל הפוגה מהלחצים הנפשיים והפיזיים המתמידים של עבודתו כסמוי. רבים מחבריו לנשק נהרגו, נתפסו ועונו, אך מאנוס הצליח לשרוד באמצעות שילוב של נחישות ומזל, עם כמה בריחות.

זמן קצר לאחר תום המלחמה כתב מאנוס על עצמו שני ספרים. הראשון, Det vil helst gå godt "זה בדרך כלל נגמר טוב"), מתאר כמה משיטוטיו היזומים ומלאי האירועים בג'ונגלים של דרום אמריקה ואמריקה הלטינית. ספרו השני של מאנוס היה Det blir alvor ("זה נהיה רציני") ובו הוא מגולל את סאגת עבודת ההתנגדות וההצלחות האישיות שלו בהטבעה של שני כלי שיט גדולים בעלי חשיבות רבה למכונת המלחמה הגרמנית, בשנת 1945. עם הכרזת השלום מצא מאנוס את עצמו נבחר להיות קצין ההגנה האישית של נסיך הכתר הנורווגי דאז במצעד הניצחון שלו באוסלו, ואז גם שירת את המלך הוקון השביעי. זה היה כבוד גדול, והוא זכה לשבחים כאחד הלוחמים החזקים והמצליחים ביותר של נורווגיה, בגיל 30 בלבד אז.

הערכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא זכה פעמיים בעיטור הגבוה ביותר של נורווגיה לקציני צבא, צלב המלחמה עם החרב. בנוסף לעיטורים הנורווגיים שלו, קיבל מאנוס את צו השירות הנכבד הבריטי (DSO) וכן את הצלב הצבאי (MC) ואות השירות המצוין.

בעת שלום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנוס נכנס לעסקי אספקת ציוד משרדי לאחר המלחמה: בסתיו 1945 נסע הוא וסופוס קלוזן לארצות הברית כדי להקים חוזים למכונות משרדיות. יחד הם הקימו את חברת Clausen og Manus. בשנים שלאחר המלחמה שכר מאנוס גם אנשים שהורשעו בשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית, ביניהם וולטר פירסט.[1] מאנוס עשה זאת לאחר דיונים פנימיים והניעו אותו משאלה לפיוס, כמו גם שיקולים מקצועיים.[2] בשנת 1952, החברה חולקה ל-Sophus Clausen AS ו-Max Manus AS שהפיצו כעת את מכונות המשרד של Olivetti ו-Philips. החברה קיימת עד היום.[3]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנוס התחתן עם אידה ניקולין "טיקן" לינדברדקה בשנת 1947, והם עברו ללנדויה, אסקר.[4] הם נפגשו בזמן שעבדה כמקשרת עבור החבלנים הנורווגים בקונסוליה הבריטית בסטוקהולם. טיקן הייתה בתו של מושל המחוז בברגן והייתה אחותו של שור לינדברדקה, מנהל בנק שהפך לימים ליו"ר מפלגת הוירה. בשנת 1947, לינדברדק הולידה את מקס מאנוס הבן.

מנוס סבל מסיוטים, אלכוהוליזם והתקפי דיכאון לאחר חוויותיו במלחמה, על חלקם דיבר בראיונות.

מותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפרישה עברו מקס וטיקן לספרד. מקס מת שם בשנת 1996 בגיל 81.

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2007 הוכרז כי צפוי להופיע סרט על חייו של מקס מאנוס בנורווגיה, בכיכובו של אקסל הני בתפקיד הראשי. הסרט הוקרן בבכורה ב-19 בדצמבר 2008 וזכה לביקורות חיוביות בעיקר.

ספינת "מקס מאנוס"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינה שנהרסה והוטבעה כתוצאה מתכנון על ידי קבוצת פל, הושבה לאחר המלחמה ושמה שונה ל"מקס מאנוס".[5]

שימושים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מקס מאנוס" על זנב מטוס נוסעים של חברת אייר שאטל

"מקס מאנוס" משמש כדמות על זנבו של מטוס בואינג 737-800 של אייר שאטל הנורווגית.[6]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Det vil helst gå godt – 1945
  • Det blir alvor – 1946 (sequel to Det vil helst gå godt)
  • Sally Olsen: Fangenes engel i Puerto Rico – 1975 (biography on social worker and missionary Sally Olsen)
  • Mitt liv – 1995

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס מאנוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Walter Fyrst: Min sti, Self-published 1981 ISBN 82-990753-0-0, page 274-276
  2. ^ Max Manus ansatte nazister etter krigen, Dagbladet 19. desember 2008
  3. ^ Max Manus AS Norway
  4. ^ "Max bar på mange vonde følelser". Budstikka.
  5. ^ Morten Conradi; Øystein Rakkenes (30 באוקטובר 2013). "Urimelig stor belastning". Dagsavisen. p. 5. אורכב מ-המקור ב-28 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה) "... var i nærheten da aksjonen ble utført. – Det var derimot de fem skipsbyggerne Ellef Baastad, Osvald Kristiansen, Gunnar Andersen, Johan Grønholdt og Erik Marcussen, alle opplært av Ragnar 'Pelle' Sollie. ... Etter krigen byttet tre av de fem navn."
  6. ^ Boeing 737 Next Gen Active with Norwegian Air Shuttle www.airfleets.net