לידה |
3 באוגוסט 1902 דרזדן, הקיסרות הגרמנית |
---|---|
פטירה |
30 במאי 1968 (בגיל 65) שבטה, ישראל |
מקום קבורה | בית לחם |
מקום לימודים |
|
מוסדות |
|
פרסים והוקרה | מדליית בורקיט (1967) |
מרטין נות (בגרמנית: Martin Noth; 3 באוגוסט 1902 – 30 במאי 1968) היה חוקר מקרא גרמני, שהתמחה בהיסטוריה היהודית שלפני גלות בבל. יחד עם גרהרד פון ראד היה חלוץ הגישה המסורתית-היסטורית ללימודי המקרא, והדגיש את תפקידן של מסורות בעל-פה בהתהוות הטקסטים המקראיים.
נות נולד בדרזדן, ממלכת סקסוניה. הוא למד באוניברסיטאות ארלנגן, רוסטוק,[1] ולייפציג ולימד בגרייפסוואלד וקניגסברג.
בשנים 41–1939 ובשנים 45–1943 שירת נות כחייל גרמני במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הוא לימד בבון, גטינגן, טיבינגן, המבורג ובאוניברסיטת בזל.
ב-1964 הוא שימש כמנהל המכון האוונגליסטי הגרמני בירושלים[2], עד למותו הפתאומי ב-1968 מהתקף לב, במהלך סיור בשבטה.[3]
נות משך לראשונה תשומת לב רחבה עם חיבורו "Das System der zwölf Stämme Israels" ("התוכנית של שנים-עשר שבטי ישראל", 1930), וטען כי שנים עשר השבטים לא היו קיימים לפני הברית בשכם שתוארה בספר יהושע.
חיבורו "Überlieferungsgeschichte des Pentateuch" ("מסורת החומש", 1948) הציב מודל חדש למבנה החומש והתורה כולה. נות השלים את המודל הדומיננטי של התקופה, השערת התעודות, וראה את החומש כמורכב מגושים סיפוריים מסורתיים המצטברים סביב מספר חוויות היסטוריות מרכזיות, ובהם: סיפורי יציאת מצרים, סיפורי הכניסה לכנען, סיפורי ההבטחה לאבות וכן הלאה. מאוחר יותר הראה רוברט פולזין (אנ') שכמה ממסקנותיו העיקריות מראות שימוש שרירותי או לא עקבי בכללים שהציע.[4]
עבודה מהפכנית ומשפיעה עוד יותר, הייתה "ההיסטוריה הדויטרונומיסטית". בעבודה זו טען נות כי תאוריות דויטרונומיסטיות קודמות לא מסבירות עובדות רבות, ובמקום זאת הציע להרכיב "היסטוריה ספרותית" שהיא יצירה של מחבר בודד שחי בתקופת הגלות ולא יאוחר משנת 562 לפנה"ס. מרתין נות הניח כי 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית' כוללת את הפרקים מספר דברים, פרק א' ועד ספר מלכים ב', פרק כ"ה, החיבור המספר את תולדות ישראל מהר חורב עד גלות בבל. חוקרים רבים קיבלו את השערתו ופיתחו אותה.
נות פרסם גם פירושים לכל חמשת ספרי החומש: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר וספר דברים. נות חיבר את ספר דברים לספרי נביאים ראשונים - יהושע, שופטים, שמואל ומלכים וכרך את כולם יחד כ"היסטוריה של ספר דברים". כן העדיף את המונח "טטרטוך" להתייחס לארבעת הספרים הראשונים של הברית הישנה.[5]