מריו פאצ'י
 | |
| לידה |
4 ביוני 1878 פירנצה, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1946 (בגיל 68) שאנגחאי, הרפובליקה הסינית |
| מוקד פעילות |
איטליה, ממלכת איטליה |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
  | |
מריו פאצ'י (באיטלקית: Mario Paci; בסינית: 梅帕器; 4 ביוני 1878 – 3 באוגוסט 1946) היה פסנתרן ומנצח איטלקי, שמילא תפקיד חשוב בהבאת מוזיקה קלאסית אירופאית לסין.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאצ'י נולד בפירנצה. הוא למד בקונסרבטוריון של נאפולי ובשנת 1895 זכה פרס פרנץ ליסט. לאחר זאת יצא לסיורים ממושכים על פני אירופה כולה. בעזרת ג'אקומו פוצ'יני התקבל ללימודי הלחנה וניצוח בקונסרבטוריון של מילאנו.
בדצמבר 1918 נסע פאצ'י לשאנגחאי, לכמה הופכות בתיאטרון האולימפי. הוא חלה במידה כזאת, שנאלץ להתאשפז בבית חולים, ומסיבות שונות, נשאר בסופו של דבר בשאנגחאי. בשנת 1919, קיבל עליו את הנהלת מה שהפכה ברבות הימים להתזמורת הסימפונית של שאנגחאי, התזמורת הסימפונית הוותיקה ביותר באסיה, שנוסדה בשנת 1879 כתזמורת צבאית של כלי נשיפה מעץ. פאצ'י הצליח להגדיל את התזמורת מ-22 ל-37 נגנים וב-23 בנובמבר 1919 נתן את הקונצרט הסימפוני הראשון באסיה. התוכנית כללה את הסימפוניה החמישית של בטהובן, הסרנדה לכלי מיתר "המערב הרחוק" מאת גראנוויל באנטוק, ו"סוויטת פר גינט" מס' 1 מאת אדוורד גריג.
בשנת 1992 שונה שמה של התזמורת והיא נקראה "התזמורת הסימפונית של המועצה העירונית של שאנגחאי". בזמן הראשון, היה הקהל כל-כולו זרים שהתגוררו בשאנגחאי, כ-20,000 במספר; בשלב זה נאסר על הסינים להאזין לקונצרטים. עתירות חוזרות ונשנות מצד פאצ'י אל השלטונות הביאו להרפיית הגבלות אלה. כך קרה גם עם התזמורת עצמה, שבמקור כללה זרים בלבד, אך מאוחר יותר השתלבו בה גם נגנים סינים.
תמיכתו של פאצ'י תרמה גם לייסוד בית הספר הלאומי המיוחד למוזיקה (國立上海音樂專科學校), שהיה מאז 1956 לקונסרבטוריון של שאנגחאי, מייסודם של קאי יואנפיי ושאו יומיי. בין המורים, שהיו גם נגנים בתזמורת, היה המלחין הגרמני וולפגנג פרנקל (1983-1897), שנמלט מגרמניה ב-1938, והכנר טאן שוז'ן.[1]
אירוע שיא בתולדות התזמורת היה ביצוע הבכורה הסיני של הסימפוניה התשיעית של בטהובן ב-14 באפריל 1936, בניצוחו של פאצ'י; בשלב זה היו סינים רבים בין נגני התזמורת, אם כי לא בין הזמרים.
עם תחילת פלישת יפן לסין ומלחמת העולם השנייה, הורע מצב התזמורת. בתנאים אלה, נאלץ פאצ'י לבסוף להיפרד מן התזמורת בקונצרט אחרון ב-31 במאי 1942, שאחריו התפרקה התזמורת. היא התגבשה מחדש באוקטובר 1950, אבל במועד זה כבר מת פאצ'י בשאנגחאי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Sheila Melvin and Jindong Cai, Rhapsody in Red: How Western Classical Music Became Chinese, New York 2004, ISBN 0-87586-179-2
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריו פאצ'י, באתר MusicBrainz (באנגלית)- Website of the Shanghai Orchestra, with short historical overview
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ניו יורק טיימס, "מסעו של כנר סיני לאורך המאה" 3 בדצמבר 1999