![]() | |
לידה |
2 ביוני 1966 (בת 58) קזבלנקה, מרוקו ![]() |
---|---|
מקום לימודים |
המדרשה לאמנות ![]() |
תחום יצירה |
ציור ![]() |
פרסים והוקרה |
|
www | |
![]() ![]() |
מרים כבסה (נולדה ב-2 ביוני 1966) היא ציירת ואמנית ישראלית-אמריקאית, זוכת פרס משרד התרבות על מפעל חיים באמנות פלסטית.[1] כבסה הציגה שפה חדשה בציור שהיא מכנה "ציור פעולה בהילוך איטי".[2] במקום מכחול היא עושה שימוש בכלי בית ובכל חלקי גופה, תוך קשב לתנועה ולנשימה.[3]
כבסה נולדה בקזבלנקה שבמרוקו. בהיותה בת חצי שנה עברה המשפחה לפריז, צרפת. בשנת 1969 עלתה לישראל עם משפחתה והתגוררה בטבריה. כבר מילדותה עסקה בציור. בשנת 1977, לאחר פרידת הוריה, התגוררה כשנה עם אמה בגרמניה. לאחר שובה לישראל התגוררה בגפה בקיבוץ שער הגולן כילדת חוץ. באותה עת למדה ציור במכללת תל חי.[4] באמצע שנות השמונים שירתה בצבא ועברה להתגורר בתל אביב. בין השנים 1988–1989 למדה ציור בבית הספר לאמנות קלישר בתל אביב. לאחר מכן למדה רישום אצל תמרה ריקמן. בין השנים 1990–1992 למדה במדרשה לאמנות, ובין השנים 1997–1998 בקמרה אובסקורה. משנת 1999 עד שנת 2020 חיה בניו יורק. היא חיה ביפו ופועלת בישראל ובארצות הברית.
במאי 2023 זכתה כבסה בפרס משרד התרבות על מפעל חיים באמנות פלסטית. בנימוקי השופטים נכתב כי "כבסה מספקת זה שנים רבות תגובה נשית ייחודית למסורת של ציורי פעולה".[1]
מרים כבסה חיה ופועלת בערים תל אביב וניו יורק, יחד עם בת זוגה נועה רווה. כבסה ורווה הקימו ב-2024 את הוצאת הספרים "מלכה".[5]
כבסה הציגה בשנת 1994 את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה דביר. בעבודותיה יצרה ייצוגים של צינורות ספירליים על מזוניט באמצעות הנעת כוס בתנועה ריתמית זורמת.[6] עבודות התערוכה היוו את הבסיס לזהותה האמנותית: ציורים שמדמים פעולה של מכונת סריקה,[7] תוך שימוש במסרקות ברזל, מגבים, סמרטוטים, פח אשפה, מסרק ומגהץ.[8]
בשנת 1995 הציגה כבסה בתערוכה במוזאון תל אביב לאמנות שציינה את זכייתה בפרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר מטעם קרן נתן גוטסדינר ומוזאון תל אביב לאמנות.[9]
בשנת 1997 נבחרה כבסה לייצג את ישראל בתצוגת הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה. כבסה הציגה סדרת ציורי שמן של מערבולות ופסים מופשטים בשחור-לבן על מזוניט. אחת העבודות בסדרה נקראת "30 שניות",[10] בשל השימוש באילוץ – לצייר במשך שלושים שניות – המושאל מהתחום הצבאי. לאילוץ זה הוסיפה כבסה אילוץ נוסף, לצייר בעיניים עצומות, במטרה להפוך עקרון גברי לאקט נשי, אינטימי וחושני. מגזין Plastik פרסם ראיון איתה לצד רפרודוקציה של העבודה.
בשנת 1998 יצרה כבסה את "מומיות", סדרת עבודות שמן על מזוניט שהופקו באמצעות מגהץ.[11] סדרה זו מחקה את פעולת הגיהוץ באופן שמדמה ניסיון להשטיח את פני הציור, ומרמז על המודרניזם ועל הציור השטוח. פעולת הגיהוץ נוגעת גם בזיכרונות אישיים - ריח הגיהוץ בבית ילדותה – כמו גם בשאיפה פמיניסטית רחבה יותר: לפרוץ מגבלות חברתיות ומגדריות כחלק מניסיון להפוך כלי בית לכלים פמיניסטיים. האוצרת שרה ברייטברג סמל תיארה את סגנון ציורה כציור "פמיניסטי-מעמדי, עם קריצה: האשה..המרוקאית.. עם הסמרטוט ניקתה/הכתימה את ציור הפעולה ההיסטורי, הגברי".[12]
לפני שעברה למנהטן ב-1999, הציגה כבסה בגלריה דביר סדרת ציורים של נופים אורבניים דמיוניים של העיר ניו יורק. שנה לאחר המעבר למנהטן הצטרפה לתוכנית שהות אמן של סטודיו ISCP. בשנת 2001 החלה לעבוד עם גלריית סטפן סטוקס. בשנת 2002 השתתפה בתערוכה קבוצתית שאצר ג'ון יאו ב-MICA, אוניברסיטת מרילנד לאמנות. יאו חשף את הנשיות ביצירתה של כבסה, שהחלה לחשוב על עבודתה במונחים של שפה. בקטלוג תיאר יאן את תנועות ידיה על פני הציור כמלטפות ומוחקות ומשקפות זו את זו בכוריאוגרפיה של תנועה.[13] בתקופה זו התחברה כבסה לקבוצות רוחניות שונות הפועלות בניו יורק ומחוצה לה. עבודתה הושפעה במיוחד מריקוד הסחרור במחול הסופי, תרגול המייצר אובדן אוריינטציה ותחושת אקסטזה המאפשר שינוי בתודעה. הריקוד הנחה אותה בציורים המעגליים[14] שהוצגו בתערוכת היחיד "ציורי מעגל", בגלריה אלון שגב בתל אביב בשנת 2003.
בשנת 2002 הציגה כבסה בתערוכה הקבוצתית "שפת אם" במשכן לאמנות בעין-חרוד, יחד עם 21 אמנים ישראליים שנולדו או שהוריהם היגרו ממדינות ערב ויצירתם עוסקת בין השאר בזהות מזרחית.[15] בשנת 2004 הוצגו בתערוכה במוזאון תל אביב לאמנות חמש עבודות ווידאו המתעדות את תהליך וטכניקת הציור שלה תוך שימוש בידיה, במגהץ או במגב.[14]
בשנת 2009 הציגה לראשונה כבסה מיצג פרפורמנס של "ציור פעולה בהילוך איטי" ביריד האמנות "פולס" בניו יורק. הציור בוצע במהלך 11 שעות תוך שימוש בגוף ובכאפייה ובטלית ככלי ציור.[11] בראיון וידאו על העבודה שהתפרסם באתר של "ארטיס" אמרה כבסה: "אני אוהבת שציור מאפשר לך לעשות דברים שבחיים הם בלתי אפשריים".[16] שנה לאחר מכן הציגה מיצג פרפורמנס נוסף – "A Dream Play" – בפתיחת תערוכת יחיד בגלריה הנדרשוט במנהטן. במשך שעתיים וחצי ציירה חמישה ציורים ומחקה מהם שכבות צבע.[11] ציורי הפעולה שלה התפתחו בשנת 2010, בעקבות תהליך רוחני שעברה, לסדרת עבודות של "ציורי נשימה."[17] ציוריים אלו מבטאים את הנשימה כפעולה מכוונת המכתיבה את מקצב תנועת ידה על הבד.
בשנת 2012 במיצג פרפורמנס בגלריה רוטשילד 69 בתל אביב, שחזרה כבסה עבודות קודמות במעין רטרוספקטיבה חיה.[18] באותה שנה הציגה גם סדרת ציורי מעגל בגלריית Nye+Brown בלוס אנג'לס.
בשנת 2014 בתערוכת יחיד בגלריה ג'ולי M בתל אביב, הציגה כבסה גלילים ארוכים של נייר-מדבקה, גובהם כחצי מטר, אורכם כ-20 מטר כל אחד, והם מצוירים בצבעי שמן. המדבקה הרציפה, שרצה לכל אורך הגלריה כציור אופקי התלוי בגובה העיניים, הופקה כזרם תודעה עם נקודות עצירה פיגורטיביות.[19]
בשנת 2015 הציגה כבסה בגלריה Jenn Singer בניו יורק סדרת ציורים – חותמם של ספרים פתוחים שהניחה על משטח דיקט מכוסה בשמן. הדימויים המדמים רגליים פשוקות ואיבר מין נשי, הופכים באופן סימבולי לנשיים את ספריהם של סופרים גברים שהשפיעו עליה.[20] באותה שנה השתמשה בתערובת של אבקת זהב וצבעי שמן בציורים הציגה בתערוכה "Hands On" בגלריה "דירנסקי" בסן פרנסיסקו.[21]
בתחילת 2017 הוזמנה כבסה לייצר סדרת עבודות בסדנת ההדפס "הראל". היא השתמשה בתערובת של צבעי שמן ופיגמנטים מתכתיים, ובמכבש כדי לייצר את כתם הצבע ולפזרו. כעשרים הדפסים המזכירים את השתקפות האור על פני הכנרת, נבחרו להציג בתערוכה בגלריה הראל. שם התערוכה, "מעברים מומחשים", לקוח מספרו של ג'ורג' פרק, "חלל וכו': מבחר מרחבים."[22]
בשנת 2018 הציגה כבסה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, בקיבוץ אשדות יעקב את התערוכה "ציור לילה". היצירה – פרפורמנס של ציור פעולה, מיצב וידאו דו-ערוצי וציור גדול ממדים – נוצרה בשיתוף פעולה עם שחקניות מקבוצת התיאטרון של הבמאי נועם בן-אז"ר. הפרפורמנס, "משמרת לילה במוזאון", בוצע על ידי כבסה והשחקניות במהלך חמש שעות, מחצות ועד הזריחה, כציור פעולה שבמהלכו נוצרו עקבות צבע על הבד. בעבודה זו אפשרה כבסה לראשונה ליוצרים נוספים לקחת חלק פעיל ביצירתה, תוך שהיא יוצרת שפה ציורית חדשה המשלבת בין חקירה תיאטרלית ובין ציור, כמו גם בין פעולה קבוצתית ובין עבודה אינטימית.[23]
ב־2019 יצרה כבסה את היצירה "סלון" (Living Room), מיצב ציור זמני בו צבעה במשך שמונה ימים סלון דירה בברוקלין. משיכות צבע שחור מדולל עוטפות את החלל כולו, כולל הרצפה והריהוט.[24] היצירה היא תוצאה של התבוננות איטית וזהירה בנשימה ומסמנת את תחילתו של כיוון חדש ביצירתה של כבסה, הבאה לידי ביטוי בתערוכה "זמנו של עולם" בגלריה בארי בקיבוץ בארי ב־2020. הציור עוטף את החלל הגלריה כולו, מהתקרה המחודדת, לקירות ולרצפה, כמו גם את העץ הנטוע בתוך דלי צבע, האובייקט היחיד במרחב.[25]
בנובמבר 2022 הציגה כבסה תערוכת יחיד בסדנאות האמנים בתל אביב, בה הוצגו עבודות ציור ופיסול.[26] את התערוכה 'Long way home' אצר איתן בוגנים. במאי 2023 הציגה תערוכת יחיד ביריד האמנות "צבע טרי" וביולי 2024 הציגה תערוכת יחיד "Making of a Dream" בגלריית AMR Art in DUMBO, שם קיימה שיח גלריה עם הסופרת והעיתונאית אניה קרמץ (אנ'). כבסה דיברה על תפקידה כיוצרת ישראלית בתקופת מלחמה ועל האחריות התרבותית שלה לחזק את היופי והעוצמה דווקא בתקופה זו.
זוכי פרס משרד החינוך והתרבות עבור מפעל חיים בתחום האמנות הפלסטית | |
---|---|
|