מרלן דומא

מרלן דומא
Marlene Dumas
לידה 3 באוגוסט 1953 (בת 71)
קייפטאון, דרום אפריקה
מקום לימודים אוניברסיטת קייפטאון, דה אטלייה 63, אוניברסיטת אמסטרדם
תקופת הפעילות מ-1973 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
זרם באמנות אמנות עכשווית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The Last Supper, For Whom the Bell Tolls עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס רולף שוק לאמנות חזותית (2011)
https://www.marlenedumas.nl/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרלן דומא (באנגלית: Marlene Dumas; נולדה ב-3 באוגוסט 1953) היא אומנית וציירת דרום אפריקאית, שחיה ופועלת כיום בהולנד.[1][2] זוכת פרס רולף שוק לאמנות חזותית לשנת 2011.

חייה ויצירתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומא נולדה בשנת 1953 בקייפטאון, דרום אפריקה, וגדלה בעיר קוליס ריבר שבפרובינציית הכף המערבי, מקום שבו היה לאביה כרם.[3] בילדותה הייתה עדה דומא למדיניות האפרטהייד. דומא החלה לצייר בשנת 1973 והראתה באמצעות ציוריה את דאגותיה הפוליטיות והרהוריה על זהותה כאישה לבנה ממוצא אפריקאנרי בדרום אפריקה.[4][5] היא למדה אמנות באוניברסיטת קייפטאון משנת 1972 עד שנת 1975, ולאחר מכן למדה בבית הספר לאמנות אטלייה 63 שבעיר הארלם, הולנד, הממוקם כיום באמסטרדם. היא למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת אמסטרדם בשנת 1979 ובשנת 1980.[6] כיום היא חיה ופועלת בהולנד ונחשבת לאחת האמניות הפוריות ביותר הפועלות במדינה.[7]

דומא הופיעה, כמו כן, במספר סרטים, בניהם "גברת בהפרעה" (1997), "אליס ניל" (2007), "קנטרידג' ודומא בשיחה" (2009), "העתיד הוא עכשיו!" (2001), ו"דפוק" (2017).[8][9] רישומיה של דומא נכללו במספר ספרים – "מרלן דומא: מיתוסים ובני אנוש" (Myths and Mortals), "ונוס ואדוניס", "דייוויד צווירנר: 25 שנה", "מרלן דומא: כנגד הקיר" (Against the Wall), "מרלן דומא: כלום מתוק" (Sweet Nothings), "מרלן דומא: דימוי הנטל" (The Image as Burden), "מרלן דומא: למדוד את קברך, התנסויות עם אמת" (Measuring Your Own Grave, Experiments with Truth), "גנדי ודימויים של אלימות" (Gandhi and Images of Violence).[10]

דומא מציירת לרוב דימויים מתמונות פולרואיד של חבריה ומאהביה, ויחד עם זאת היא מציירת מתוך דימויים המופיעים במגזינים ומתוך חומרים פורנוגרפיים. כמו כן, היא מציירת דיוקנאות ילדים וסצנות ארוטיות כדי להשפיע על עולם האמנות העכשווית. ברבים מציוריה היא מתארת את חבריה, דוגמנים ודוגמניות, ואישים פוליטיים בולטים.[11]

ציוריה של דומא נתפסים כדיוקנאות, אך הם אינם מייצגים אנשים, אלא מצב רגשי שבו אנשים יכולים להיות. אמנותה מתמקדת בתמות ונושאים חשובים כגון מיניות וגזע, אשמה וחפות, אלימות ועדינות.[12] סגנונה של דומא מזכיר את סגנון הרומנטיקה המוקדמת. היא משתמשת במשיכות מכחול משוחררות כדי ליצור בעבודתה עיוותים, אך יחד עם זאת גם פרטים רבים.[13] דומא אוהבת להשתמש בטכניקת רטוב-על-רטוב, המשלבת יחד שכבות צבע דקות ועבות.[14]

מכירת ציורה של דומא Jule-die Vrou (1985) מיקמה אותה כאחת משלוש האמניות החיות שמכרו יצירה ביותר ממיליון דולר.[15] הסכום ממכירת הציור The Schoolboys (1986-87), שהגיע ל-9 מיליון דולר ביריד האמנות ארט בזל מיאמי ביץ' בשנת 2023, עקף את 6.3 מיליון הדולרים עבור עבודתה The Visitor (1995) שנמכרה בשנת 2008.[16]

דומא לימדה באקדמיה לחינוך חזותי (ABV) שבעיר טילבורך בהולנד, באקדמיה לאמנות ותעשייה (AKI) שבעיר אנסחדה בהולנד, באקדמיה הלאומית לאמנויות חזותיות שבאמסטרדם, ובאקדמיה דה אטלייה 63 שבאמסטרדם (סדנאות קצרות והדרכה).[6]

עבודות של דומא נמצאות באוספיו של המוזיאון לאמנות מודרנית[17] שבניו יורק ובמוזיאון דורדרכט.[18] עבודותיה נכללו בתערוכה "נשים מציירות נשים" שעלתה בשנת 2022 במוזיאון לאמנות מודרנית של פורת וורת', טקסס.[19]

השכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומא קיבלה תואר לשם כבוד מאוניברסיטת אנטוורפן שבהולנד. כמו כן, היא מחזיקה בתארים מאוניברסיטת קייפטאון, מהאקדמיה דה אטלייה 63 שבהארלם, הולנד, ומהמכון לפסיכולוגיה באוניברסיטת אמסטרדם.[6]

קריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Selma Klein Essink, Marcel Vos and Jan Debbaut, Miss Interpreted, exhibition catalogue, Van Abbemuseum, Eindhoven, 1992.
  • Jonathan Hutchinson, Chlorosis, exhibition catalogue, The Dougles Hyde Gallery, Dublin, 1994.
  • Catherine Kinley, Marlene Dumas, exhibition broadsheet, Tate Gallery, London, 1996.
  • Gianni Romano, Suspect, Skira, Milan, 2003.
  • Cornelia Butler, Marlene Dumas: painter as witness, Museum of Contemporary Art, Los Angeles, 2008.
  • Ilaria Bonacossa, Dominic van den Boogerd, Barbara Bloom and Mariuccia Casadio, Marlene Dumas, Phaidon Press, London, 2009.
  • Neal Benezra and Olga M. Viso, Distemper: Dissonant Themes in the Art of the 1990s. Hirshhorn Museum, Washington, D.C. 1996.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרלן דומא בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Cecile Johnson, Dumas, Marlene, Oxford Art Online, ‏2003 (באנגלית)
  2. ^ Coline Milliard, Marlene Dumas Pushes the Limits of Portraiture, Artnet News, ‏2015-02-04 (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Dutch Master, W Magazine, ‏2008-06-01 (באנגלית)
  4. ^ Rebecca Morrill, Great women artists, London New York: Phaidon, 2019, ISBN 978-0-7148-7877-5
  5. ^ Marlene Dumas Paintings, Bio, Ideas, The Art Story
  6. ^ 1 2 3 Biography of Marlene Dumas, Marlene Dumas
  7. ^ Marlene Dumas: The Image as Burden | Tate Modern, Tate Modern, ‏2015 (באנגלית בריטית)
  8. ^ Marlene Dumas, IMDb
  9. ^ Marlene Dumas, Video and Audio, Marlene Dumas
  10. ^ Marlene Dumas Books, David Zwirner (באנגלית)
  11. ^ Marlene Dumas | artnet, www.artnet.com
  12. ^ Mary Horlock, Artist biography; Marlene Dumas, Tate Modern (באנגלית בריטית)
  13. ^ Kit Messham-Muir, ‘You start with the image’: Marlene Dumas at the Tate Modern, The Conversation, ‏2015-02-20 (באנגלית אמריקאית)
  14. ^ Magda Michalska, Intimate and Estranging Portraits By Marlene Dumas, DailyArt Magazine, ‏2023-10-24 (באנגלית אמריקאית)
  15. ^ Sarah Thornton, Seven days in the art world, 1. publ. as a Norton paperback, New York London: Norton, 2009, ISBN 978-0-393-33712-9
  16. ^ Katya Kazakina, Zwirner Reports a $9 Million Marlene Dumas Sale. That Has People Talking For Two Reasons, Artnet News, ‏2023-12-08 (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ Marlene Dumas, MoMA
  18. ^ Marlene Dumas, Dordrechts Museum
  19. ^ Women Painting Women | Modern Art Museum of Fort Worth, www.themodern.org (באנגלית)