מרקולף נימץ

מרקולף נימץ
Markolf Niemz
לידה 1964 (בן 60 בערך)
הופהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת היידלברג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרקולף ה. נימְץגרמנית: Markolf H. Niemz, נולד ב-1964) הוא ביופיזיקאי גרמני.

נימץ למד פיזיקה באוניברסיטת היידלברג ולאחר מכן ביו-הנדסה באוניברסיטת קליפורניה בסן-דייגו. הוא סיים דוקטורט עם עבודה על השמדת רקמות בעייתיות בעזרת לייזר. הוא היה ראש המחלקה לספקטרוסקופיה אופטית במכון פראונהופר לטכניקות מדידה פיזיקליות (IPM) בפרייבורג משנת 1999.

נימץ מונה למהנדס הראשי לביו-רפואה באוניברסיטת היידלברג, וקיבל מינוי פרופסור בשנת 2000 בפקולטה לרפואה במנהיים. נימץ מנהל מאז את המעבדות להנדסה ביו-רפואית במנהיים (MABEL), השייכות בשיתוף לאוניברסיטאות היידלברג ומנהיים.

בנוסף למחקרים השגרתיים החל נימץ לגלות עניין וחוקר את תחום התופעות העל-טבעיות הנצפות בעת מוות קליני[1].

הוא התפרסם בעולם עם הוצאת ספרו "Lucy with c" בשנת 2005.

  • פרס קארל פראודנברג של האקדמיה למדעים של היידלברג לשנת 1995 על עבודתו בטיפול רקמות בלייזר
  • פרס עמית מחקר בהרווארד לשנת 1995 על מלגה יוקרתית מדויטישה פורשונגסגמיינשאפט
  • Laser-Tissue Interactions: Fundamentals and Applications. Springer, Berlin, 1998; 3. edition 2007, ISBN 978-3-540-72191-8.
  • Lucy with c: speed of light into the afterlife. Books on Demand, Norderstedt 2005, ISBN 3-8334-3739-1.
  • Lucy in the light: the afterlife on the track. Droemer / Knaur, Munich 2007, ISBN 978-3-426-27420-0.
  • Lucy's Legacy: The key to eternity. Droemer / Knaur, Munich 2009, ISBN 978-3-426-27498-9.
  • Am I, when I am no more? A physicist decrypted eternity. Cross, Freiburg 2011 ISBN 978-3-451-61046-2.
  • Meaning: A physicist linked knowledge with love. Cross, Freiburg 2013, ISBN 978-3-451-61181-0.
  • Lose yourself itself and win it all: A physicist reaching for the stars. Cross, Freiburg 2015, ISBN 978-3451613227.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Video: Spiegel-TV: Gibt es ein Leben nach dem Tod? Blick ins Jenseits siehe Beiträge von Prof. Markolf Niemz, von Prof. Dr. med. Walter van Laack, vom 9. März 2014