משחק האולסטאר של ליגת הפיתוח של ה-NBA

משחק האולסטאר של ליגת הפיתוח של ה-NBA הוא אירוע שנתי אשר התקיים בין העונות 2007–2017 במקביל למשחק האולסטאר של ה-NBA. המשחק התקיים באותה העיר שבה מתקיים אירוע האולסטאר של ה-NBA, אך התרחש יום קודם (שבת) ובאולם אחר. בנוסף למשחק המרכזי קיימה הליגה את אירועי "Dream Factory Friday Night" הכוללים מספר תחרות פופולריות דוגמת תחרות הטבעות ותחרות זריקות ל-3 נקודות.

משחק האולסטאר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אות'יוס ג'פרס, השחקן בעל ההופעות הרבות ביותר במשחק האולסטאר של ליגת הפיתוח (2009, 2011, 2014)

במשחק האולסטאר משתתפים 20 שחקנים המחולקים לשתי קבוצות. השחקנים נבחרים על ידי הצבעה באתר הרשמי של ליגת הפיתוח ועל ידי הצבעה של מאמני הליגה. כל שחקני הליגה יכולים לעמוד להצבעה, אך ההשתתפות בפועל מותנית בכך שבזמן המשחק השחקן יחשב לשחקן פעיל בסגל שלאחת מקבוצות הליגה. שחקן שלא יכול לשחק עקב פציעה או עקב הצבה לקבוצה ב-NBA, מוחלף בידי שחקן אחר. שני המאמנים בעלי ההישגים הטובים ביותר, כשלושה שבועות לפני משחק האולסטאר, נבחרים להיות מאמני הקבוצות בתחרות. הרכב החמישיות הפותחות בכל קבוצה נקבע על ידי המאמנים.

שני המשחקים הראשונים שוחקו במתכונת של ארבעה רבעים של 12 דקות כל אחד. כיום מתקיימת התחרות במתכונת של 2 חצאים בני 20 דקות, בדומה למשחק המקובל בליגת המכללות. משחק הבכורה התקיים בלאס וגאס במסגרת אירועי משחק האולסטאר של ה-NBA של שנת 2007. הקבוצות חולקו על פי החלוקה המסורתית למזרח ומערב. במשחקים השני והשלישי חולקו השחקנים לקבוצה כחולה וקבוצה אדומה, מכיוון שבאותה תקופה הליגה הורכבה משלושה אזורים. בין השנים 2010 ו-2012 חזרה החלוקה למזרח ומערב. החל משנת 2013 מחולקים השחקנים ל-2 קבוצות: פרוספקטס (Prospects) ופיוצ'רס (Futures). חלוקת השחקנים לקבוצות השונות נקבעת על ידי הנהלת הליגה, במטרה ליצור קבוצות מאוזנות.

עונה תוצאה מיקום MVP
שחקן קבוצה קבוצת מקור
2007 מזרח 114 - מערב 100[1] לאס וגאס, נבדה פופס מנש-בונסו מזרח פורט וורת' פליירס
2008 כחול 117 - אדום 99[2] ניו אורלינס, לואיזיאנה ג'רמי ריצ'רדסון כחול פורט ויין מאד אנטס
2009 אדום 113 - כחול 103[3] פיניקס, אריזונה בלייק אהם אדום דקוטה ויזארדס
קורטני סימס אדום איידהו סטמפד
2010 מערב 98 - מזרח 81[4] דאלאס, טקסס בריאן בוץ' מערב בייקרספילד ג'אם
2011 מזרח 115 - מערב 108[5] לוס אנג'לס, קליפורניה קורטני סימס מזרח איווה אנרג'י
2012 מערב 135 - מזרח 132[6] אורלנדו, פלורידה ג'רלד גרין מערב לוס אנג'לס די-פנדרס
2013 פרוספטקס 139 - פיוצ'רס 125[7] יוסטון, טקסס טרוויס לסלי פרוספקטס סנטה קרוז ווריירס
2014 פרוספטקס 145 - פיוצ'רס 142[8] ניו אורלינס, לואיזיאנה רוברט קובינגטון פרוספקטס ריו גראנדה ואלי וייפרס
2015 פיוצ'רס 129 - פרוספקטס 94[9] ברוקלין, ניו יורק אנדרה אמט פיוצ'רס פורט ויין מאד אנטס
2016 מזרח 128 - מערב 124[10] טורונטו, קנדה ג'ימר פרדט מזרח וסצ'סטר ניקס
2017 מזרח 105 - מערב 100[11] ניו אורלינס, לואיזיאנה קווין קוק מזרח קאנטון צ'ארג'

בנוסף על משחק האולסטאר המרכזי מקיימת הליגה תחרויות מיומנות שונות, בדומה לתחרויות המתקיימות בתחרות האולסטאר של ה-NBA. התחרויות מתקיימות ביום שישי הפותח את אירועי סוף שבוע האולסטאר. האירועים החלו בשנת 2008 וכיום מתקיימות במסגרתם 2 תחרויות: תחרות הטבעות ותחרות זריקות ל-3 נקודות.

תחרות ההטבעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות ההטבעות משתתפים 4 מתחרים. בסיבוב הראשון כל מתחרה מטביע פעמיים, שני המתחרים בעלי הניקוד הגבוה ביותר עולים לשלשב הגמר. בשלב הגמר כל מתחרה מטביע פעמיים נוספות והשחקן בעל הניקוד הגבוה ביותר זוכה בתחרות[12]. דן טאקר (2010, 2011) וטוני מיטשל (2013, 2014) הם השחקנים בעלי מספר הזכיות הגבוה ביותר בתולדות התחרות, כאשר כל אחד מהם זכה בה פעמיים ברציפות.

שנה זוכה קבוצה
2008 ברנט פטוואי איידהו סטאמפייד
2009 ג'יימס וייט אנהיים ארסנל
2010 דן טאקר לוס אנג'לס די-פנדרס
2011 דן טאקר ניו מקסיקו ת'אנדר בירדס
2012 אל. די. וויליאמס ספרינגפילד ארמור
2013 טוני מיטשל פורט ויין מאד אנטס
2014 טוני מיטשל פורט ויין מאד אנטס
2015 ג'רוויס ת'ריט מיין רד קלאוס
2016 ג'ון ג'ורדן ראפטורס 905
2017 טרוי ויליאמס איווה אנרג'י

תחרות השלשות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל משתתף בתחרות מקבל אפשרות לזרוק עד 25 זריקות במהלך דקה אחת. הכדורים מסודרים בחמש עמדות שונות הממוקמות מעבר לקשת שלוש הנקודות, כאשר בכל עמדה יש חמישה כדורים. על כל קליעה מקבלים נקודה ועל קליעת הכדור האחרון בכל עמדה (שמסומן בצבע אחר משאר הכדורים ומכונה "Money Ball") מקבלים 2 נקודות. כל חמשת הכדורים בעמדה החמישית מזכים את הקולע ב-2 נקודות. העמדות מתחילות בקצה אחד של הקשת ומסתיימות בקצה השני. 2 השחקנים המשיגים את הניקוד הגבוה ביותר עולים לסיבוב הגמר בו הם חוזרים על אותן הזריקות[12].

שנה זוכה קבוצה
2008 אדם הרינגטון טלסה 66'
2009 בלייק אהירן דקוטה ויזארדס
2010 אנדרה אינגרם יוטה פלאש
2011 בוקר וודפוקס טקסס לג'נדס
2012 בוקר וודפוקס טקסס לג'נדס
2013 מרקוס לנדרי רינו ביגהורנס
2014 אי. ג'י. סינגלר איידהו סטאמפייד
2015 ג'רל אדי אוסטין ספרס
2016 אנדרה אינגרם לוס אנג'לס די-פנדרס
2017 סקוט ווד סנטה קרוז ווריירס

משחק הדומה במתכונתו למשחק "חיובים" - השחקן הראשון זורק את הכדור לסל ובמידה וקולע, השחקן הבא אחריו צריך לחקות את הזריקה ולקלוע מאותו מרחק ובאותה צורה כמו הזורק שלפניו. שחקן שלא מצליח לחקות את הקולע שלפניו נפסל. מי שצובר לחובתו 5 פסילות יוצא מהמשחק[12]. משחק זה היה חלק מהתחרויות רק בשנתיים הראשונות.

שנה זוכה קבוצה
2008 לאנס אולרד איידהו סטאמפייד
2009 ויל קונרוי אלבקרקי ת'אנדר בירדס

במסגרת התחרות התמודדו 4 קבוצות שהורכבו משחקני ליגה ומאוהדים. מטרת התחרות היא להשיג כמה שיותר נקודות במהלך דקה אחת. לאוהדים שהשתתפו בתחרות הותר לקלוע רק זריקות ליי-אפ מתחת לסל, כאשר כל קליעה שווה נקודה. לשחקנים שהשתתפו הותר לקלוע לייאפים בשווי נקודה, זריקות מהשדה, השוות ל-2 נקודות, זריקות מעבר לקשת השלוש השוות 3 נקודות וזריקות מעבר לקו מחצית המגרש השוות 5 נקודות. בכל פעם התחרו 2 קבוצות במקביל, בשני צידי המגרש. הזוכה בכל סיבוב עלתה לגמר בו התחרו הקבוצות זו כנגד זו. לאוהדים שהשתתפו בקבוצה הזוכה בתחרות ניתנה האפשרות להיות שופטים בתחרות ההטבעות[13]. תחרות זאת הקיימה רק בשנה הראשונה לקיום האירועים.

שוטינג סטארס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השוטינג סטארס מתמודדות 4 קבוצות המורכבות מ-3 שחקנים כל אחת. כל קבוצה צריכה לקלוע 6 זריקות משש נקודות שונות על המגרש, הממוקמות ברמת קושי עולה. סדר הזורקים בכל קבוצה נקבע מראש. על מנת להתקדם בעמדות חובה על הקבוצה לקלוע מהעמדה הנוכחית. הקבוצה שקולעת את כל שש הזריקות בזמן המהיר ביותר מנצחת את התחרות. התחרות התקיימה בין השנים 2010 -2012.

שנה הקבוצה הזוכה
2010 פאט קרול, איווה אנרג'י
טרי גילבר, מיין רד קלאוס
קרלוס פאוול, אלבקרקי ת'אנדר בירדס
2011 שיין אדוארדס, ניו מקסיקו ת'אנדר בירדס
אורין גרין, יוטה פלאש
ג'רמי וויז, בייקרספילד ג'אם
2012 מרקוסבלקלי, סו פולס סקייפורס
קמרון ג'ונס, פורט ויין מאד אנטס
ג'רי סמית', ספרינגפילד ארמור

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]