משיכה מינית לטרנסים

ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

משיכה מינית לטרנסים הייתה נושא למחקר מדעי ולפרשנות חברתית. פסיכולוגים חקרו את המשיכה מינית לנשים טרנסיות, לקרוס-דרסינג ולג'נדרקווירים. גברים סיסג'נדרים הנמשכים לנשים טרנסג'נדריות מזדהים בעיקר כהטרוסקסואלים ולעיתים כביסקסואלים, אך לעיתים רחוקות כהומוסקסואלים. מחקר על עוררות מינית אישר שדפוסי התגובה שלהם אינם דומים לאלו של גברים הומוסקסואלים ודומים לאלו של גברים הטרוסקסואלים, וכן ישנו דמיון בין נשים טרנסיות לנשים סיסג'נדריות. היה דיון מסוים על משיכה לגברים טרנסים, אך לא היה הנושא המרכזי של מחקר מדעי.

מחקר מדעי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שמספר חוקרים אמרו כי משיכה מינית לטרנסים היא פאראפיליה,[1] משיכה מינית לטרנסים אינה ניתנת לאבחון כמחלת נפש או כהפרעה פאראפילית.[2]

במחקר הסוציולוגי של החוקרים האמריקאיים, מרטין ס. ויינברג וקולין ג'יי. ויליאמס, רוייאנו 26 גברים המתעניינים מינית בנשיות טרנסיות.[3] 13 מהם הגדירו את עצמם כהטרוסקסואלים, ו-13 כ-"ביסקסואליים או כנראה ביסקסואליים". החוקרים סברו כי "התוויות הללו מתארות רק באופן שטחי את העניין המיני שלהם,"[3] וציינו כי העניין המובע בנשים טרנסיות שימש לעיתים כבסיס להכחשת זהות עצמית סטיגמטית יותר. כדוגמה, הם תיארו מקרה שנבדק "אמר שהוא 'ביסקסואל' ולא 'הומו' כי הוא מסוגל לחשוב על נשים טרנסיות כנשים".[3]

כחלק ממחקר מניעת איידס בשנת 2004, Operario ראיין 46 גברים באזור סן פרנסיסקו שקיימו יחסי מין עם נשים טרנסיות, ומצא כי אין "דפוסים עקביים בין האופן שבו גברים תיארו את זהותם המינית לעומת התנהגותם המינית והמשיכה לנשים טרנסיות".[4] מתוך המדגם, 20 מהם תיארו את עצמם כהטרוסקסואלים, כאשר חלק מהם היו נחרצים לגבי ההכרזה הזו, בעוד שאחרים היססו ותהו אם הם ביסקסואליים.

במחקר מקוון של אוניברסיטת נורת'ווסטרן רואיינו 205 גברים המתעניינים מינית בנשים טרנסיות. בסקר נמצא כי 51% הזדההו כהטרוסקסואלים, 41% כביסקסואלים, והשאר הומוסקסואלים. כמו כן, 55% מהם אמרו שהבת זוג האידיאלי שלהם יהיה אישה סיסג'נדרית, כאשר 36% מהם אמרו שזו תהיה אישה טרנסית. מחברי המחקר הגיעו למסקנה כי "נראה שהעניין בנשים טרנסיות הוא עניין מיני מובהק הנפרד מהמשיכה של גברים הטרוסקסואלים לנשים עבור רוב הגברים, אך קיים מיעוט ניכר שעלול לחוות זאת כנטייתם המינית".[5]

מחקר משנת 2016, שהשתמש בבדיקה לעוררות מינית, הראה שדפוסי העוררות המינית של גברים המדווחים על משיכה לנשים טרנסיות בעלות "מאפיינים גופניים אופייניים לנשים (למשל שדיים) תוך שמירה על הפין" דומים לאלו של גברים סטרייטים, ושונה מאלו של הומוסקסואלים. המחקר הראה שגברים אלו מגורים הרבה יותר לגירויים מיניים נשיים מאשר לגירויים מיניים גבריים (על אף שהמחקר השווה בין גברים סטרייטים לגברים הומוסקסואליים). מבין הגברים שנמשכו לנשים טרנסיות, 41.7% הזדהו כביסקסואלים, והשאר הזדהו כסטרייטים. הביסקסואליים מביניהם לא הראו יותר עוררות מינית לגירויים גבריים מאשר עמיתיהם הטרוסקסואלים, אם כי הם דיווחו על מספר גבוה יותר של בני זוג מיניים גבריים.[6]

מחקר משנת 2019 ששאל 958 משתתפים עם אילו זהויות מגדריות הם יהיו מעוניינים לצאת, מצא כי 96.7% מהגברים ההטרוסקסואלים, 98.2% מהנשים ההטרוסקסואליות, 88.5% מהגברים ההומואים, 71.2% מהנשים הלסביות ו-48.3% מהביסקסואליים, הקווירים, ומשתתפים א-בינאריים דיווחו שהם לא יהיו מעוניינים לצאת עם טרנסג'נדר. השאר דיווחו כי יהיו מעוניינים לצאת עם טרנסג'נדר.[7]

דעות חברתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטונים ארוטיים שנוצרו עבור אנשים הנמשכים לגברים טרנסים הפכו לנפוצים יותר, במיוחד בשל השחקן הפורנוגרפי באק אנג'ל.[8] פעיל זכויות להט"ב האמריקאי, ג'יימיסון גרין, כתב כי גברים הומוסקסואלים סיסג'נדרים שחברו לגברים טרנסים "מופתעים לעיתים קרובות לגלות שפין הוא לא מה שמגדיר גבר, שהיעדר פין אינו אומר חוסר גבריות או מיניות גברית."[9] הסופר הגאה הבריטי-אמריקאי, אנדרו סאליבן (אנ'), ביקר על הרעיון שגברים הומוסקסואלים צריכים להימשך מינית בהכרח לגברים טרנסים, בטענה שהנטייה המינית מבוססת על מין ביולוגי, ולא על זהות מגדרית.[10]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Tracie O'Keefe, Katrina Fox, eds., Trans People in Love, Routledge, 2008, ISBN 0-7890-3572-3

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Laws, D. Richard; O'Donohue, William T. (2008). Sexual Deviance: Theory, Assessment, and Treatment. Guilford Press. ISBN 978-1-59385-605-2.
  2. ^ American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.). Washington, DC.
  3. ^ 1 2 3 Weinberg, Martin S.; Williams, Colin J. (13 ביולי 2010). "Men Sexually Interested in Transwomen (MSTW): Gendered Embodiment and the Construction of Sexual Desire". The Journal of Sex Research. 47 (4): 374–383. doi:10.1080/00224490903050568. PMID 19544216. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Operario, Don; Burton, Jennifer; Underhill, Kristen; Sevelius, Jae (בינואר 2008). "Men Who Have Sex with Transgender Women: Challenges to Category-based HIV Prevention". AIDS and Behavior. 12 (1): 18–26. doi:10.1007/s10461-007-9303-y. PMID 17705095. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Rosenthal, A. M.; Hsu, Kevin J.; Bailey, J. Michael (בינואר 2017). "Who Are Gynandromorphophilic Men? An Internet Survey of Men with Sexual Interest in Transgender Women". Archives of Sexual Behavior. 46 (1): 255–264. doi:10.1007/s10508-016-0872-6. PMID 27858199. GAMP is best considered an unusual form of heterosexuality rather than a separate sexual orientation. ... By this understanding of 'sexual orientation,' GAMP does not qualify. GAMP men in this study were indifferent between their self-reported sexual arousal by women and by GAMs; both were highly arousing to them. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ Hsu, K. J.; Rosenthal, A. M.; Miller, D. I.; Bailey, J. M. (במרץ 2016). "Who are gynandromorphophilic men? Characterizing men with sexual interest in transgender women". Psychological Medicine. 46 (4): 819–827. doi:10.1017/S0033291715002317. PMID 26498424. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Blair, Karen L.; Hoskin, Rhea Ashley (1 ביולי 2019). "Transgender exclusion from the world of dating: Patterns of acceptance and rejection of hypothetical trans dating partners as a function of sexual and gender identity". Journal of Social and Personal Relationships. 36 (7): 2074–2095. doi:10.1177/0265407518779139. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Richardson, Niall (2010). Transgressive Bodies: Representations in Film and Popular Culture. Ashgate Publishing, Ltd. ISBN 978-0-7546-7622-5
  9. ^ Green, Jamison (2004). Becoming a Visible Man. Nashville, Tennessee: Vanderbilt University Press. p. 121. ISBN 978-0-826-51456-1.
  10. ^ "The Nature of Sex". בפברואר 2019. ארכיון מ-2019-08-03. נבדק ב-2019-08-08. {{cite web}}: (עזרה)