משנה ברורה

משנה ברורה

מידע כללי
מאת	רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
שפת המקור	עברית
תורגם לשפות	תורגם לאנגלית
סוגה	חיבור הלכתי
נושא	הלכה
הסכמות	רבי יצחק אלחנן ספקטור רבי מרדכי קלצקי רבי יוסף סקוביץ ורבי שלמה הכהן מווילנה רבי שמואל זנוויל קלפפיש רבי בן ציון שטרנפלד רבי חיים אלעזר וקס
הוצאה
תאריך הוצאה	(1884-1907) א': תרמ"ג, ב': תרנ"ו ג': תרנ"א, ד': תרנ"ט, ה': תרס"א, ו': תרס"ז
מספר עמודים	א': 303, ב': 295, ג': 392, ד': 191, ה': 307, ו': 329, סה"כ: 1817
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה	ווארשא
מספר כרכים	6
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט	משנה ברורה
היברובוקס	חלק א חלק ב חלק ג חלק ד חלק ה חלק ו

משנה ברורה הוא חיבור הלכתי של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, (הנודע בכינויו "החפץ חיים"), שיצא לאור בשישה כרכים בין 1884 ל-1907. הספר הוא פירוש של חלק אורח חיים בשולחן ערוך, תוך סיכום ושקילה בין עמדות רבים מנושאי כליו של השולחן ערוך והאחרונים בכלל. מאז הדור שלאחר חיבורו, התקבל ה"משנה ברורה" כמקור ההלכתי המשפיע ביותר בעדות אשכנז והוא משמש נקודת ייחוס מרכזית לפוסקים, למורי ההלכה ולציבור הרחב.

תיאור הספר

ספר המשנה ברורה הוא למעשה פירוש על חלק אורח חיים בשולחן ערוך, העוסק בהלכות היום יום. והוא בא לבאר ולהוסיף על דברי השולחן ערוך. וכן להכריע ולפסוק הלכה בנושאים הנידונים בשולחן ערוך על בסיס הספרות ההלכתית לאורך הדורות.

הספר נדפס לפי הוראת המחבר יחד עם החיבורים "באר היטב" ו"שערי תשובה" בגוף הספר אף שהוא כולל כבר בדבריו ציטוטים רבים משני הספרים הללו. באופן כללי, נוהג המשנה ברורה לציין את המקור לדבריו בשער הציון. אך במקרים מסוימים, כגון שהרבה אחרונים מחזיקים באותה דעה מבלי חולק, או כאשר המשנה ברורה עורך ציטוט מתומצת ממספר אחרונים שכתבו דברים דומים, או כשהוא מצרף יחד קטעים המועתקים ממספר אחרונים ועוד, הוא מציין את המקור כ"אחרונים", או "תמצית דברי האחרונים".

הספר כולל שישה חלקים. כתיבתו ארכה כשלושים שנה ועריכתו הסתיימה בי"ט בחשוון תרס"ז. החפץ חיים ויתר על זכויות היוצרים במשנה ברורה, והתיר לכל המעוניין להפיצם באופן זהה למקור בתנאי ש-4% מהספרים יתרמו לבתי כנסת^[1].

הספר משמש כספר בסיסי בהלכה לכל עדות ישראל, ובעיקר ביהדות אשכנז. בעקבות מרכזיותו של המשנה ברורה יצאו מספר ספרים על בסיס הספר, כדוגמת משנה ברורה עם ליקוט פסקי הספרדים ומשנה ברורה דרשו.

מבנה הספר

החיבור כלל בהדפסתו שישה כרכים, וכן ברוב המהדורות החדשות הוא מודפס במתכונת הזאת:

• חלק א - סימנים א-קכז: הלכות השכמת הבוקר, תפילין, ציצית, דיני קריאת שמע ותפילה.
• חלק ב - סימנים קכח-רמא: דיני ברכת כהנים קריאת התורה, דיני בית הכנסת ודיני ברכות.
• חלק ג - סימנים רמב-שמד: הלכות שבת.
• חלק ד - סימנים שמה-תכח: הלכות עירובין וראש חודש.
• חלק ה - סימנים תכט-תקכט: הלכות פסח ויום טוב.
• חלק ו - סימנים תקל-תרצז: הלכות חול המועד, צומות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, חנוכה ופורים.

הספר כולל שלשה חלקים:

• משנה ברורה - עיקר הספר ובו תמצות דברי האחרונים וטעמי המצוות.
• ביאור הלכה - הרחבה וביאורים בנקודות יותר ממוקדות בהלכה.
• שער הציון - ציון מקורות ולעיתים הערות נוספות בהלכה.

מטרות כתיבת הספר

בהקדמתו לספר מציין בעל "החפץ חיים" מספר טעמים לכתיבת הספר, ומסביר מדוע לא ניתן להסתפק בשולחן ערוך כספר לידיעת ההלכה.

1. השולחן ערוך נכתב כספר סיכום ופסיקה לספרים "טור" ו"בית יוסף", והיות שכך, בלי לימוד ה"טור" וה"בית יוסף" קשה להבין את טעמי הדינים שבו - מה שגורם לזכירה פחותה של ההלכות והסקת מסקנות הלכתיות מוטעות, במקרים מסוימים. ומצד שני לימוד הטור והבית יוסף הוא קשה וארוך. לכן נצרך ספר שיסביר ויבאר את הדינים בקיצור.
2. ספרי הפסיקה שנכתבו לאחר הופעת השולחן ערוך - ודנים במקרים שונים שלא הוזכרו בשולחן ערוך, חלוקים בדעותיהם לעיתים רבות, ולאדם מן השורה אין כלים להכריע ביניהם. כמו כן החיפוש אחר הלכה מסוימת - שלא הוזכרה בשולחן ערוך, בספרי הלכה רבים, קשה ומיגע.

חיבור הספר

הספר נערך כולו בידי החפץ חיים. עם זאת, על פי עדות בנו, הוא התבקש על ידי אביו לכתוב מספר סימנים מהלכות שבת, אותם שלח לאביו, שהכניסם לספרו לאחר שערך והגיה אותם. אמנם את רוב הלכות שבת חיבר החפץ חיים בעצמו. לדעת בנו, מחמת שהספר נכתב חלקו על ידו וחלקו על ידי אביו, ניתן למצוא סתירות בפסקי המשנה ברורה.^[2]:

...בא מר אבי לבקרני ואחרי משא ומתן בינינו הציע לי אבי להשתתף במלאכתו בחיבור השו"ע כו' לישב בביתי ולעסוק בהלכות שבת בעיון גדול, והוא יסמן לי סימני השו"ע שצריך אני ללמוד ולעיין ולברר ולהעלות בכתב את אשר הגה רוחי הן בפירוש השו"ע והן בביאור הלכה, וכמעשהו הוא, ולשלוח אליו הקונטרסים והוא יחזור עליהם ביחד עם חתנו הר' צבי והטוב בעיניהם יבחרו ויעלה אותם בכתביו כו'... אעיר בכאן את הקורא התורני כי בשביל שהכתבים לא יצאו תמיד מעט אחת נמצא לפעמים סתירות שהרב המחבר לא עמד עליהם.

— "קיצור תולדות החפץ חיים" עמוד מ"ב ואילך

השפעה

המשנה ברורה נחשב כפוסק אחרון ברוב קהילות אשכנז, והמקובל לנהוג הלכה למעשה כהכרעת המשנה ברורה. אולם לפעמים כאשר המשנה ברורה מכריע שלא כשולחן ערוך הרב, בחסידות חב"ד מקובל השולחן ערוך הרב כפוסק הקובע ונוהגים על פיו, גם בחצרות אחרות ישנם מקרים בהם נוהגים כשולחן ערוך הרב, זאת על פי מסורת הקהילה/החסידות ובהתאם לכך שבאופן כללי מקובל בקהילות החסידיות, לנהוג להלכה על פי מסורת אבות או מנהגי קהילה.

מאז כתיבתו, התקבל הספר כספר פסיקה מרכזי ביהדות אשכנז. ביטוי לכך ניתן למצוא בדבריו של החזון איש: ”ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים כמו מרן הבית יוסף, המגן אברהם והמשנה ברורה, היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית”^[3]. וכך גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב עליו 'הלכה כמותו בכל מקום'^[4].

ביטוי למרכזיותו של הספר בפסיקת ההלכה בהווה ניתן למצוא בכך שחלקים מהספר מהווים מרכיב מרכזי בחומר הלימוד הנדרש עבור בחינות ההסמכה לרבנות של הרבנות הראשית לישראל, בנושאים הכלולים בחלק אורח חיים של השולחן ערוך: הבחינות על הלכות שבת, הלכות עירובין, הלכות תפילה וברכות, הלכות פסח ויום טוב, והלכות חגים.

משנה ברורה וערוך השולחן

בתקופה שלאחר השואה גברה השפעתו של המשנה ברורה בקרב הישיבות הליטאיות, וכמעט דחתה לחלוטין את השפעתו של הספר ערוך השולחן שהיה עד לאותה עת הספר שלא מש משולחנם של רבנים כספר פסיקה בסיסי, שנכתב על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, רב ואב בית דין בקהילת נבהרדק.

השפעתו של המשנה ברורה לאחר השואה, הייתה כה גדולה עד שהצליחה לעקור למעשה פסיקות ומנהגים רבים של קהילות המתנגדים במזרח אירופה^[5].

למרות זאת, היו פוסקי הלכה גם בתקופה שלאחר השואה שהחשיבו מאוד את ערוך השולחן, ביניהם הרב משה פיינשטיין, הרב יוסף דב סולובייצ'יק. ואף כאלו שבמפורש הכריזו שהוא עדיף על המשנה ברורה בתור ספר פסיקה, ביניהם הרב יוסף אליהו הנקין^[5], והרב בנימין זאב בנדיקט.

תוספות לספר

בהוצאות שונות קיימות הוספות למשנה ברורה:

• הוספת פסקי הלכה של החזון אי"ש (כשחולק עליו). מופיע כיום ברוב המהדורות, לרבות במהדורת קיצור חזון איש בה הערות החזון אי"ש נוספו על דפי המשנה ברורה.
• שינון הלכה - תקציר בראשי פרקים לשם שינון וחזרה על הספר.
• תרגום מיידיש - תרגום בתחתית העמוד למילים במשנה ברורה הכתובות ביידיש.
• ביצחק יִקָרֵא - הערות הרב אביגדר נבנצל על המשנה ברורה.
• משנה ברורה המבואר - 24 כרכים, ביאור מקיף לדברי המשנה ברורה ודיונים בדבריו, בהוצאת רבני מכון עוז והדר בראשות העורך הראשי הרב מנחם מנדל פומרנץ.
• משנה ברורה תפארת - דעת פוסקי הספרדים על דברי המשנה ברורה (רק על חלק ג', ו').
• אבן ישראל - הערות הרב ישראל יעקב פישר.
• איש מצליח - דעת פוסקי הספרדים והערות מאת אברכי ורבני ישיבת כיסא רחמים, (ביניהם הרב משה לוי).
• שו"ע הרב - תוספת פסקי הלכות של השו"ע הרב לרב שניאור זלמן מליאדי במקומות שחולק עליו.
• משנת חכמים - תוספת הערות מפוסקים בדברים בהם פסקו אחרת מהמשנה ברורה או בדברים בהם לא עסק, עם דגש על פסיקות רבני ספרד (קיים בינתיים רק לחלקים א' וג').
• מהדורת דרשו - 6 כרכים, תוספת ביאורים והערות מפוסקי זמננו על שאלות שהתעוררו על סדר המשנ"ב, בעריכת ארגון "דרשו ד' ועוזו". בנוסף לששת הכרכים קיים ״ספר המפתח״ שהוא מפתח אנציקלופדי מקיף לכל ששת הכרכים.
• הספר פסקי תשובות - ספר ליקוטים פופולרי כולל פסקים מספרי שו"ת על סדר המשנה ברורה ושולחן ערוך אורח חיים.
• משנה ברורה בתוספת שער הציון המורחב, מציין את המקורות שבהם כתב מחבר משנה ברורה את חיבורו. נכתב ונערך על ידי הרב בנימין ישראל כהן.

קיצורים לספר

הספר מפרט מאוד ופרטים רבים רחוקים מהמציאות היום-יומית. לדוגמה דין פתילות לציצית מחוטי משי. וכן יש בו בירורים הלכתיים ארוכים בהם המחבר מביא ראיות שונות לשיטות השונות ולעיתים דוחה ראיות וכדומה דבר המכביד מאוד על הלומד הרוצה לדעת הלכה למעשה.

עקב כך נכתבו כמה ספרים המסכמים את הספר.

• שינון הלכה - תקציר בראשי פרקים לשם שינון וחזרה על הספר.
• שונה הלכות - ספרו של הרב חיים קנייבסקי המביא בקצרה את הדינים היוצאים מהמשנה ברורה והביאור הלכה.
• קיצור משנה ברורה - מאת הרב דב בער הכהן מזאה, לקט דינים המצויים ושכיחים בחיי היום יום, שנלקטו משולחן ערוך אורח חיים ומשנה ברורה.

חיבורים בעקבות הספר

בעקבות הספר "משנה ברורה", יצאו ספרים רבים בסגנונו הכוללים שלושה חלקים: פסקים, הרחבה למדנית ומקורות.^[6] זאת בנוסף לאלפי ספרי הלכה שיצאו בסגנון של ליקוט שיטות האחרונים.

• "דרך אמונה" מאת הרב חיים קניבסקי על רמב"ם זרעים.
• "מעדני השולחן" מאת הרב לוי רבינוביץ על שולחן ערוך יורה דעה.
• "בדי השולחן" מאת הרב שרגא פייבל כהן על יורה דעה.
• "ספר גופי הלכות והוא משנה ברורה החדש" מאת הרב יהושע השל וולהנדלר על הלכות נידה וטבילה.
• "הלכה ברורה" מאת הרב דוד יוסף, פסקי הלכה לספרדים בסגנון דומה למשנה ברורה.
• "דרכי חושן", מאת הרב יהודה סילמן, על שולחן ערוך חושן משפט.

לקריאה נוספת

• יהושע דגני ובנימין בראון, "הפוסק כ'היסטוריון' וכמחנך: תיאור מאורעות עבר בספר משנה ברורה", אלפיים ועוד 3, חורף תשפ"א, עמ' 209–231

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: משנה ברורה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משנה ברורה

• משנה ברורה, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
• שולחן ערוך עם ניווט נוח ל משנה ברורה וביאור הלכה
• שיעורי וידאו ללימוד הדף היומי במשנה ברורה
• סריקה של מהדורה ראשונה של הספר מאתר היברובוקס - חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה, חלק ו
• סריקה של מהדורה תשנ"א של הספר מאתר היברובוקס, עם סרגל צידי לתוכן מפורט - חלק א חלק ב חלק ג חלק ד חלק ה חלק ו
• בנימין בראון,'"בעל הבית" - ר' ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים', מתוך קובץ 'הגדולים'
• שיעורים מוקלטים ללימוד משנה ברורה באתר קול הלשון
• הרב יהושע ענבל, לדרכי התחברות ופסיקת המשנה ברורה והחזון איש, ישורון, לא (אלול תשע"ד), עמ' תתיד-תתקלה.
• בנימין בראון, "Soft Stringency" in the Mishnah Brurah: Jurisprudential, Social and Ideological Aspects of a Halakhic Formulation.
• בנימין בראון, תלמוד תורה במשנת החפץ חיים ופסיקתו בעניין תלמוד תורה לנשים.
• ישראל מאיר כהן (1838-1933.), משנה ברורה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. פרופ' נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים תנאיו של החפץ חיים למדפיסי המשנה ברורה והחפץ חיים, 102. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"א-1991
2. הציטוט המלא בספרו "קיצור תולדות החפץ חיים" עמוד מ"ב ואילך: "...בא מר אבי לבקרני ואחרי משא ומתן בינינו הציע לי אבי להשתתף במלאכתו בחיבור השו"ע כו' לישב בביתי ולעסוק בהלכות שבת בעיון גדול, והוא יסמן לי סימני השו"ע שצריך אני ללמוד ולעיין ולברר ולהעלות בכתב את אשר הגה רוחי הן בפירוש השו"ע והן בביאור הלכה, וכמעשהו הוא, ולשלוח אליו הקונטרסים והוא יחזור עליהם ביחד עם חתנו הר' צבי והטוב בעיניהם יבחרו ויעלה אותם בכתביו כו'. וקבלתי עלי אז את העבודה הכבדה אשר אכלה כל עתותי מבלי להתעניין בשום לימוד אחר, ושלחתי אליו פרי מחשבותי בכמה וכמה סימנים. אמנם בכמה סימנים אחרתי לשלוח אליו והוא בזריזותו הגדולה קדמני וגמר בעצמו הסימן ונשארו מעשי ידי אצלי. אמנם חלק היותר גדול בהלכות שבת חיבר מר אבא בעצמו או למד עם חתנו הר' צבי. אם כי אין מאמרי מיועד לחידושי תורה רק לתאר ולספר לדור דברי ימי אבי, אף על פי כן אעיר בכאן את הקורא התורני כי בשביל שהכתבים לא יצאו תמיד מעט אחת נמצא לפעמים סתירות שהרב המחבר לא עמד עליהם. יעיין התורני במ"ב סימן שי"ח סקי"ד שכתב: אבל במוצאי שבת מותר מיד וכו', ובסימן שכ"ח סקס"ג כתב: ומה שנשאר למוצאי שבת אסור אפילו לחולה בעצמו עיין שם, וסיבת הדבר הוא, שבסימן שי"ח הוא מיסודו של מר אבא והוא אחז בשיטת הרא"ה וכמו שהעתיק הרמ"א ביו"ד סוף סימן קי"ג להלכה, ובסימן שכ"ח הוא כתב ידי, ואנכי העתקתי להלכה שיטת הרשב"א שחולק על הרא"ה, עיין שם בסוף סימן קי"ג בט"ז ובנקודות הכסף והפרי חדש שם הכריע כהרשב"א וכן העתיק בחיי אדם"...
3. קובץ אגרות חזו"א חלק ב' איגרת מ"א
4. 'ההד' כרך ט' חוברת א' ירושלים תרצ"ד
5. הרב יהודה הרצל הנקין, שו"ת בני בנים, ח"ב, סי' ח', באתר היברובוקס
6. הרב הראל דביר, "ספרים בתבנית המשנה ברורה – סגנון כתיבה חדש בעולם ההלכה", האוצר מח (טבת תשפ"א) עמ' רפה–ש; "הוספות לרשימה", האוצר מט (שבט תשפ"א) עמ' שכז–שכח.