![]() | |
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | הרשות הפלסטינית |
תחום שיפוט |
השטחים הפלסטיניים ללא רצועת עזה |
סוכנות אם | הרשות הפלסטינית |
סוכנות בת | הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה |
מטה מרכזי |
רמאללה ![]() |
![]() ![]() |
![]() |
ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של הרשות הפלסטינית |
הרשות המחוקקת
היסטוריה
ישויות קודמות
|
משרד הפנים הפלסטיני (או בשמו המלא: משרד הפנים והביטחון הלאומי, בערבית: وزارة الـداخـلـيــة فـ السلطة الوطنية الفلسطينية)[1][2] הוא הזרוע הביצועית של הרשות הפלסטינית הממונה על הביטחון ונתוני מפקד האוכלוסין בתחומי הרשות. משרד הפנים אחראי גם ללשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה.
משרד הפנים הפלסטיני הוקם עם הקמת הרשות הפלסטינית כחלק מהסכמי אוסלו בשנת 1994.
פעילות המשרד מתחלקת לשני מישורים, מישור אזרחי ומישור צבאי. במישור האזרחי המשרד אחראי על שגרת חיי היום יום של הנתינים הפלסטיניים הכוללים את ניהול הביקורת במעברי הגבול, שירותי הגנה אזרחית (בדומה לפיקוד העורף), שירות תעסוקה והכשרה מקצועית ורשות לשיקום אסירים שנכלאו על ידי הרשות הפלסטינית. בונסף לכך, מפעיל משרד הפנים את "הגוף להכוונה פוליטית ומוסרית", שמהווה זרוע הסברתית פנים-פלסטינית.
במישור הצבאי אחראי משרד הפנים על מנגנוני הביטחון הפלסטיניים השונים. תחת המשרד פרוסים כוחות המשטרה האזרחית, מנגנון הביטחון הלאומי, הסוכנות לביטחון (המודיעין), ההגנה האזרחית הפלסטינית, המשטרה הצבאית, בתי המשפט הצבאיים ועוד.
משרד הפנים הפלסטיני מעניק שירותים גם לתושבי הגדה המערבית וגם לתושבי רצועת עזה, אם כי מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה אין תחום אחריות ברור בין השלטון בעזה לזה שבגדה.
במהלך מבצע "גשמי קיץ" בשנת 2006 תקף צה"ל את בניין משרד הפנים העזתי בתגובה לחטיפת גלעד שליט.
בשנת 2007 סעיד סיאם מונה לשר הפנים כחלק משלטון החמאס שקם בעזה. לאחר חיסולו של סיאם בשנת 2009 במבצע עופרת יצוקה, פתחי חמאד, ממנהיגי תנועת החמאס בעזה, החליפו בתפקיד.
# | שֵׁם | מפלגה | זמן במשרד |
---|---|---|---|
1 | יאסר ערפאת[3] | פת"ח | יולי 1994 – 1998 |
2 | אחמד תמימי[4] | 1998 – | |
3 | עבד אל רזאק אל-יחיא[5] (עבדול אל-רזאק אל-יחיא) | אש"ף / עצמאי | יוני 2002 – אוקטובר 2002 |
4 | האני אל-חסן[6] | פת"ח | אוקטובר 2002 – אפריל 2003 |
5 | מחמוד עבאס *[7][8][9] | פת"ח | אפריל 2003 – ספטמבר 2003 |
6 | נאסר יוסף היה מועמד,[10][11] אך לא מונה.[12] *** | פת"ח | אוקטובר 2003 – נובמבר 2003 |
7 | חקאם בלאווי[13] | פת"ח | נובמבר 2003 – פברואר 2005? |
8 | נאסר יוסף[14] | פת"ח | פברואר 2005 – מרץ 2006 |
9 | סעיד סיאם | חמאס | מרץ 2006 – מרץ 2007 |
10 | האני טלב אל-קוואסמי[15] **** | חמאס/עצמאי (ממשלת אחדות) |
מרץ 2007 – אפריל 2007 |
— | ממשלות מקבילות | ||
11 | רמי חמדאללה[16] | פת"ח/עצמאי (ממשלת אחדות)[17] |
2 ביוני 2014 – |
* מוחמד דחלאן, לשעבר מנהל הביטחון המסכל ברצועת עזה הפך לשר המדינה לענייני ביטחון
** ממשלת חירום מונתה בצו נשיאותי *** יוסף סירב להישבע ללא הצבעת אמון מטעם המועצה המחוקקת הפלסטינית. **** אל-קוואסמי התפטר ב-23 באפריל 2007 בגלל חוסר תמיכה בתוכניות הרפורמה שלו בשירותי הביטחון.[18] |
# | שם | מפלגה | תקופת כהונה |
---|---|---|---|
1 | עבד אל רזאק אל יחיא[19] (עבדול אל-רזאק אל-יחיא) |
אש"ף / עצמאי | יוני 2007 – יולי 2007 |
2 | עבד אל-רזאק אל-יחיא[20] | אש"ף / עצמאי | יולי 2007 – מאי 2009 |
3 | אמר אבו עלי[21] | פתח | מאי 2009 – יוני 2013 |
4 | אמר אבו עלי[22] | פתח | יוני 2013 – יוני 2014 |
זיאד הב אל-ריח | פת"ח | ינואר 2022[23] – מכהן |
# | שֵׁם | מפלגה | זמן במשרד |
---|---|---|---|
1 | סייד סיאם | חמאס | יוני 2007 – 15 בינואר 2009 |
2 | פתחי חמאד[24][25] | חמאס | אפריל 2009 – יוני 2014 |