נובויוקי "נובו" מטסוהיסה (נולד ב-1949; ביפנית: 松久 信幸) הוא שף יפני.
נובו הוא בן לאב סוחר, לאחר שסיים את בית הספר התיכון החל לעבוד ב"מטסואי", מסעדת סושי ידועה בטוקיו, בתחילה כשוטף כלים, קונה מצרכים ומגיש תה ללקוחות, רק בשנה השלישית הוא החל להכין סושי, הוא עבד במסעדה חמש שנים. כשהיה בן 24, הציע לו אחד מלקוחות המסעדה, שהיה פרואני ממוצא יפני, לפתוח עמו מסעדה בלימה בירת פרו; נובו נענה להצעה ואחרי שלוש שנים, לאחר ריב עם שותפו, עזב את המסעדה. הוא עבר לבואנוס איירס ואחרי כן פתח מסעדה באלסקה, ששקד על הקמתה במשך חצי שנה, אולם לפני הפתיחה עלתה המסעדה באש.
נובו עבר, כשהוא עמוס בחובות ללוס אנג'לס ועבד בבר סושי ואחרי תשע שנים פתח את מסעדת "מטסוהיסה". כעבור שנתים בחר בו כתב העת "אוכל ויין" כאחד מעשרת השפים הטובים באמריקה, מדריך זגאט בחר במסעדה כפופולרית ביותר ואילו העיתונים הגדירו אותה כמסעדה היפנית הטובה בקליפורניה. ב-1994 פתח ביחד עם רוברט דה נירו מסעדה שנייה במנהטן, ניו יורק; כיום הם שותפים בכמה מסעדות. שותף שלישי שלהם הוא המסעדן דרו נייפורנט (אנ'), שבבעלותו רשת המסעדות "מיריאד". במסעדה במליבו שותף גם המוזיקאי קני ג'י.
לנובו 23 מסעדות עילית ב-19 ערים ברחבי תבל, שמגישות תפריט זהה, אך מגוון, בן 160 מנות כוהל ותה נרחב ותפריט יין הכולל 150 סוגי יינות, ביניהם מהטובים בעולם.
המנות מבוססות הן יפניות בחזותן: סושי, סשימי וטמפורה, ביחד עם רטבים של פירות הדרים האופייניים למטבח הפרואני, המקנות למנות את טעמן. מנות נבחרות: ילוטייל סשימי עם ג'לאפנו, בקר טובן "יאקי", סלט טונה סשימי, טרטר סלמון על קוויאר אוסטרה, קופסת בנטו שוקולד.
ב-1995 הופיע בסרטו של מרטין סקורסזה "קזינו". בשנת 2002 הופיע בסרט "אוסטין פאואר גולדממבר", בשנת 2005 הופיע בסרט "זכרונותיה של גיישה".
משאל 50 המסעדות הטובות בעולם אותו עורך המגזין רסטורנט דירג בשנים 2009-2003, מדי שנה, את המסעדה בפארק ליין במלון מטרופוליטן בלונדון בין 50 הטובות בעולם:
מדריך מישלן האדום העניק לכמה ממסעדותיו של נובו כוכב במישלן: כוכבי מישלן: נובו לונדון (בפארק ליין במלון מטרופוליטן בלונדון), נובו ברקלי (לונדון), נובו ניו יורק, נובו לאס וגאס.[9]
ב-2009 זכה מטסוהיסה בפרס החברה היפנית עבור הישגיו בתרבות האוכל. [10]
בארצות הברית:
ברחבי תבל:
בספר מספר נובו את סיפור חייו (עמ' 16-12) ואת סיפור הקמת המסעדות (עמ' 189-186).