נוירואופטלמולוגיה (באנגלית: Neuro-ophthalmology) היא תת-התמחות ברפואה, המאחדת את תחומי הנוירולוגיה ורפואת העיניים, ועוסקת לרוב במחלות מערכתיות מורכבות בעלות ביטויים במערכת הראייה. נוירואופטלמולוגים משלימים תחילה התמחות בנוירולוגיה או רפואת עיניים, ואז עושים תת-התמחות בתחום המשלים. מחלות נפוצות הנכללות תחת נוירואופטלמולוגיה כוללת, בין השאר, הפרעות במערכת הראייה שקולטת מידע (Afferent), כגון דלקת עצב הראייה, נוירופתיה אופטית, בצקת ראש עצב הראיה, גידולי מוח או שבץ מוחי, והפרעות במערכת הראייה שמעבירה מידע מהמוח (Efferent), כגון אניסוקוריה, דיפלופיה, אופתלמופלגיה, פטוזיס, ניסטרוספסטגמוס, עוויתיות בלתי רצונית של העפעפיים, פרכוסים של שרירי העין או העין, ועווית של חצי מהפנים. האיגוד הבינלאומי הגדול ביותר של נוירואופטלמולוגים היא האגודה הנוירואופטלמולוגית של צפון אמריקה (North American Neuro-Ophthalmological Society, או בקיצור NANOS)[1]. נוירואופטלמולוגיה היא תת-התמחות שלרוב אינה כוללת ביצוע פרוצדורות, אך עם זאת, נוירואופטלמולוגים עשויים לבצע ניתוחים של שרירי העיניים לטיפול בפזילה של מבוגרים, פנסטרציה של עצב הראייה לטיפול ביתר לחץ דם תוך-גולגולתי אידיופטי, וזריקות בוטולינום עבור עוויתיות בלתי רצונית של העפעפיים או עוויתיות של חצי מהפנים[2].
בתחילת המאה ה-20 לא היה ספר לימוד בשפה האנגלית בנושא נוירו-אופטלמולוגיה. בשנת 1906, ד"ר וויליאם קמפבל פוזי, פרופסור לרפואת עיניים ב"פוליקליניקה" בפילדלפיה וד"ר וויליאם ג'י ספילר, פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה, פרסמו את הספר המקצועי הראשון בנושא, בשם "The Eye and Nervous System: Their Diagnostic Relations By Various Authors" ("העין ומערכת העצבים: יחסי האבחון שלהם מאת מחברים שונים")[3]. אחד מהחלוצים של התחום היה ד"ר פרנק ב' וולש שעזר להפיץ ולפתח את התחום. וולש הצטרף למכון עיניים וילמר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס והחל לארגן ועידות נוירו-אופטלמולוגיה קבועות. וולש חיבר בין השאר גם את ספר הלימוד הנוירו-אופטלמולוגי הראשון, שראה אור ב-1947 ועודכן במהלך השנים על ידי דורות של תלמידיו[4].
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.