נוֹקְדָנוּת (או בגרסת הסלנג נִיטְפּוּק, מהמקבילה האנגלית Nitpicking שפירושה פליית ביצי כינים), היא קפדנות יתרה, הכוללת היטפלות לפרטים קטנים וחסרי חשיבות. בקרב דוברי עברית מקובלים הביטויים "לדקדק בקטנות" ו"דקדקנות יתר" לתיאור התנהגות זו.
יש הרואים בנוקדנות מעשה שלילי, שכן היא מהווה התמקדות בטפל. לעומתם יש רבים הנהנים מנוקדנות ואף קיימים אתרי אינטרנט העוסקים בכך.
נוקדנות בענייני לשון היא תיקון של שגיאות קלות כדוגמת בלבול בין סימני ניקוד, קיום דגש קל או היעדרו, וכן הלאה.
נוקדנות כזאת קיימת מקדמת דנא. דוגמה לכך מופיעה בתוספתא, המציינת בעניין זימון: ”בין שאמר "נברך" בין שאמר "ברכו" אין תופסין אותו על כך, והנוקדנין תופסין אותו על כך” (תוספתא, ברכות, ה, כ). ואגב, אכן נהוג כיום שהאשכנזים והספרדים אומרים "נברך" והתימנים אומרים "ברכו".
בקריאת התורה נהוג להעיר על טעויות ואף להחזיר את בעל הקורא. וכך פוסק השולחן ערוך: ”קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו” (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קמ"ב, סעיף א'). אולם לדעת הרמ"א אין להחזיר על טעויות שאינן משנות את משמעות המילה. נהוג למנות לבעל הקורא אדם שיתקן אותו הנקרא "סומך".
בימינו קיימות גישות שונות בנוגע ללגיטימיות של נוקדנות. הבלשן יצחק אבינרי כלל בספרו "יד הלשון" מאמר ארוך שכותרתו "חרמות יתרות", שבו הוא יוצא נגד נוקדנות מופרזת. לשיא בגישה השוללת את הנוקדנות הגיע הבלשן גלעד צוקרמן בספרו "ישראלית שפה יפה", שבו העביר את המסר "דובר ילידי אינו טועה".
נוקדנים של סרטים או סדרות טלוויזיה הם חובבים גדולים של הסדרה או הסרט אותה הם בוחנים, והנוקדנות מתבצעת על בסיס היכרות עמוקה, שמאפשרת את זיהוי השגיאות הקטנות.
נוקדנות מצביעה לעיתים על חוסר תאימות בין סרט ובין ספר שעליו הוא מבוסס, בפרט כשחוסר התאימות בא לידי ביטוי בשינויים קטנים בלבד.
דוגמאות לנוקדנות ביחס לסרטים וסדרות טלוויזיה:
בין סדרות הטלוויזיה המנוטפקות בולטת במיוחד הסדרה "מסע בין כוכבים", ובין הסרטים - "מטריקס", "מלחמת הכוכבים" ו"שר הטבעות".