נחום רקובר

ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
נחום רקובר
לידה 13 בנובמבר 1932 (בן 92)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי דין, הלכה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
צאצאים בנימין רקובר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב נחום רָקוֹבֶר (נולד בי"ד בחשוון תרצ"ג, 13 בנובמבר 1932 בירושלים) הוא פרופסור אמריטוס למשפטים המתמחה בחקר המשפט העברי, משנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, חתן פרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשס"ב, ובעל עיטור "יקיר ירושלים".

נחום רקובר נולד בירושלים לרב חיים רקובר ולחנה מלכה, בתו של הרב שמחה מנדלבוים. בשנת 1947 החל ללמוד בישיבת בני עקיבא כפר הרואה. כעבור שנתיים, בגיל 16 וחצי, החל ללמוד בישיבת "משכן ישראל" בירושלים, בראשות הרב יעקב כלאב. זמן קצר לאחר מכן התמזגה הישיבה בישיבת מרכז הרב, ורקובר דבק ברב צבי יהודה הכהן קוק שעמד בראשה. בין השאר, סיכם את שיעורי רבו על פרק "קניין תורה" במסכת אבות, אשר נערכו ונדפסו לימים בספר מיוחד בידי בנו הרב בנימין רקובר. הוא השתתף גם בשיעוריו של הרב הנזיר.[1] רקובר למד במשך שנים רבות בחברותא עם הרב דוב ליאור. לצד לימודיו בישיבה השלים את בחינות הבגרות.[2] בשנת 1953 הוסמך לרבנות.

בשנת 1952 החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא סיים את לימודי המשפטים בשנת 1957 והוסמך כעורך דין ב-1959.[3] הוא החל ללמד באוניברסיטה בשנת 1964, במקביל לעבודה כעוזר ליועץ המשפטי לממשלה ולועדת החוקה, חוק ומשפט, וזכה לתואר דוקטור למשפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1968, על העבודה "יסודות ההרשאה במשפט העברי".[4]

שימש פרופסור אורח באוניברסיטת דרופסי שבארצות הברית ב-1970, מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב בין השנים 19751980, פרופסור אורח באוניברסיטת ברקלי, אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת ברנדייס ב-1977. בשנת 1981 התמנה לפרופסור חבר במחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1982 נתמנה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני משפט עברי.

בין השנים 2000-2005 שימש חבר בועדה לענייני החולה הנוטה למות.

קיבל פרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשס"ב (2002)[5] הענקת הפרס לוותה בביקורת בגלל אמירותיו נגד קהילת הלהט"ב.[6]

יצירתו המחקרית של רקובר ענפה ומגוונת, ומתפרסת על פני כל תחומי המשפט העברי, בנושאים שלא נחקרו בו מעולם (דוגמת צנעת הפרט, זכויות יוצרים ושילטון החוק), תוך השוואה למשפט הישראלי והצעות חוק שונות. במשך השנים פרסם רקובר קרוב ל-30 ספרים עיוניים, ערך למעלה מעשרה ופרסם יותר מ-250 מאמרים.

מכהן כראש מורשת המשפט בישראל[7] וכנשיא מכללת תלפיות.

רקובר זכה על עבודתו במשפט העברי במספר פרסים, בהם:

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תשכ"א נשא לאשה את בתיה לבית בירגר (כ"ו בטבת ה'תרצ"טכ"ה בטבת ה'תשס"ח) אשר שימשה כמיילדת בבית החולים שערי צדק עשרות שנים.[9] לבני הזוג תשעה ילדים:

אחיו היו הרבנים שמחה רז וברוך רקובר. גיסיו: הרב ישעיהו הדרי ופרופ' משה ימר.

עץ משפחת מנדלבוים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנה עלקא סגל
חנה עלקא סגל


 
חיה טייטלבוים
חיה טייטלבוים


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנה מלכה רקובר
חנה מלכה רקובר


 
 
אלתר נפתלי
אלתר נפתלי


ביילא רחל
ביילא רחל


 
יחיאל מנדלבוים
יחיאל מנדלבוים


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דבורה נשר
דבורה נשר


 
זהבה כהן
זהבה כהן


 
רחל ימר
רחל ימר


 
 
 
 
נעמי הדרי
נעמי הדרי


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ביילא רחל עדס
ביילא רחל עדס


שלומית אדלר
שלומית אדלר


 
 
חסידה
חסידה


 
 
רחל שפירא
רחל שפירא


 
 
חנה הנדלר
חנה הנדלר


 
 
 
 
 
לאה קוק
לאה קוק


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אורית
אורית


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יהודה הנדלר
יהודה הנדלר


 
 
 
 
 


מספריו וממאמריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים בעריכתו

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחום רקובר בוויקישיתוף
מאמרים

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראו: קל"ח פתחי חכמה עם "פתחי הפרדס", מכון נזר דוד תשס"ט, מבוא עמ' 29 בהערה
  2. ^ הרב פרופ' נחום רקובר, 'זכרתי ימים מקדם: זכרונות על הרצי"ה זצ"ל', בתוך: שמעתין 184, שבט תשע"ג, עמ' 135–147
  3. ^ הוסמכו 55 עו"ד חדשים, דבר, 21 באפריל 1959.
  4. ^ אישים ומוסדות, הצופה, 25 באפריל 1968
  5. ^ חתן פרס ישראל לספרות - הרב פרופ' נחום רקובר, באתר גלובס, 7 במרץ 2002
  6. ^ ההומואים והלסביות: לפסול פרופ' רקובר מקבלת פרס ישראל, באתר וואלה, 19 במרץ 2002
  7. ^ i24NEWS, פרסום ראשון: החוקר שממומן ע"י המדינה - ומקדם את הרפורמה המשפטית, באתר i24NEWS, ‏2024-12-01
  8. ^ בורג מסתייג מהדברים בעניין פיזור עיריית עכו, דבר, 16 במרץ 1975
  9. ^ על אודותיה ראו: חידושים ברפואת נשים, מכון פוע"ה תשס"ט, עמ' 17