קניון נחל משמר | |
מידע כללי | |
---|---|
אורך | 12 ק"מ |
אגן ניקוז | 30 קמ"ר |
מוצא | הר חולד שברמת מדבר יהודה |
שפך | ים המלח, מדרום לנחל חבר ומצפון לנחל צאלים |
מדינות באגן הניקוז | ישראל |
נַחַל מִשְׁמָר הוא מהקטנים בנחלי מדבר יהודה. הנחל יורד מהר חולד שברמת מדבר יהודה ונשפך לים המלח, מדרום לנחל חבר ומצפון לנחל צאלים. אורכו הכולל של נחל משמר הוא כ-12 ק"מ, שטח אגן ההיקוות שלו כ-30 קמ"ר. שמו של הנחל, משמר, הוא תרגום שמו הערבי - ואדי מחרס (مَحْرَس).
עם התחתרותו של הנחל במסלע הקשה של במת השוליים המזרחיים של מדבר יהודה, נופל הנחל במפל גבוה - למעלה מ-100 מטרים. מכאן ממשיך הנחל בקניון לא עמוק במיוחד, עד ליציאתו מתחום מצוק ההעתקים והישפכו לים המלח. אורך הקניון כולו הוא כ-3.5 ק"מ והוא מכיל גבים המלאים מים כל ימות השנה.
באזור הכניסה לנחל מתקיימים קידוחי נפט, בכמויות קטנות.
מיקומו של הנחל הוא ממערב ים המלח, בין עין גדי לבין מצדה, מדרומו של נחל חבר ומצפונו של נחל צאלים. נקודת הציון בכביש 90 לכניסה לנחל היא 31.380936 צ', 35.364347 מ'. ממנה מובילה דרך עפר באורך של כקילומטר וחצי לפתחו של הנחל.
באוגוסט 1964 פעלה הוועדה הציבורית לסימון שבילים לסמן שבילים בנחל משמר[1].
ההליכה בנחל היא מעגלית. במקום קיימים שני מסלולים. אחד על שפת הקניון (מסומן באדום) והשני בתוכו (מסומן בכחול). שניהם מוגדרים כמסלולים למטיבי לכת. בעבר נאלצו מטיילים ללכת על שפת הקניון, מאחר שערוץ הנחל הכיל מפלים בלתי עבירים. לאחר שהותקנו בו סולמות מתכת בסלע נוסף מסלול טיול חדש בתוך הקניון, שדרגת הקושי שלו גבוהה מהמסלול העלי. בעת הגשמים קיימת סכנת שיטפונות.
למרגלות המפל הגדול נובע עין משמר. ספיקתו של המעיין דלה, כ-1,500 מ"ק בשנה. מי המעיין ראויים לשתייה. בהמשך הקניון ישנה עוד נביעה קטנה, עונתית. גם מימיה ראויים לשתייה אך הם מרירים.
לאורך הנחל ובמיוחד בקניון נמצאים צמחי אזוביון ("לבנדר"), רכפה מגובששת[2], עצי שיטה סלילנית, שיחי צלף, פרחי בוצין, מציץ סורי, שכרון המדבר, חומעה ורודה וכן חצב מצוי, כלך מצוי וקנה מצוי.
בין בעלי החיים המצויים בנחל: יעל נובי, טריסטרמית, נשר מקראי ומכרסמים שונים.
במסגרת מבצע החיפושים אחר מגילות גנוזות נוספות במדבר יהודה יצאה בשנת 1961 משלחת ארכאולוגית בראשות פסח בר אדון ומצאה ממצאים מהתקופה הכלקוליתית (לפני כ-6000 שנה) במערה סמוך לראש המפל הגבוה, הנקראת כיום מערת המטמון. המטמון היה טמון בכוך עטוף במחצלת וכלל 442 חפצים, מהם 429 מנחושת וביניהם שרביטים וכלי שנהב.
הארכאולוגים חלוקים מה טיבם של אותם כלים. יש הטוענים שאלו כלי הקודש של מקדש עין גדי מאותה התקופה המרוחק כ-10.5 ק"מ מהמקום ואשר היו בו סימנים של עזיבה מהירה אך ללא סימני הרס מכוון[3]. אחרים טוענים שאלו חפצי פולחן של תושבי המדבר שהוטמנו במערה כגניזה כדי שלא יחוללו[4]. תאוריות אחרות טוענות שהממצאים אינם פולחניים וריבויים מעיד על כך שהמערה שימשה מחסן לסוחרים[5].
בשלוש מערות נוספות בנחל משמר נמצאו 21 שלדי אדם מהתקופה הכלקוליתית. על עצמות האנשים ניכרים סימני חבלה ומהלומות (אחד השלדים נמצא כשהיד הימנית כרותה), ונראה שהם מתו באופן אלים. כמות גדולה של שרידי דגנים, וזרעי תמר[6], שנמצאה באחת המערות מבססת את ההנחה שהם לא מתו מחמת רעב. שלדי אדם מאותה התקופה נמצאו גם במקומות נוספים במדבר יהודה, כמו בנחל חבר, (שם נמצאו גם שלדים מתקופת מרד בר כוכבא, שהובאו לקבורה בקברות המורדים מעל נחל חבר).
ביולי 2013 נתנה מועצת הנפט אישור לחברת "זרח חיפושי נפט" לערוך חיפושים ססמים באזור נחל משמר וים המלח[7]. ב־2015 הודיעה "זרח חדש" (רישיון 400) על הפסקת מבחני ההפקה בקידוח "צוק תמרור 3" באזור ים המלח בשל עלייה בשיעור המים שנשאבים מהקידוח[8].
|