ניהונג'ינרון (ביפנית: 日本人論, מילולית: תאוריות אודות היפנים) הוא סוגה של תאוריות המתמקדות בזהות הלאומית והתרבותית של יפן. הסוגה מקיפה מגוון נושאים בתחומי סוציולוגיה, פסיכולוגיה, היסטוריה, בלשנות, פילוסופיה, ואפילו מדע. הסוגה זוכה להצלחה בעיקר ביפן ונכתבת כמעט באופן בלעדי על ידי כותבים יפנים.
המושג עצמו התפרסם לאחר מלחמת העולם השנייה, ונועד לתאר ספרים ומאמרים שעשו ניסיון לנתח, להסביר או להגן על השוני בין החברה היפנית לחברות אחרות, בעיקר מאירופה ומארצות הברית. מקורות אלו חולקים השקפה כללית בנוגע למה מייחד את יפן, והשקפה זו נקראת ניהונג'ינרון.
אף על פי שהניהונג'ינרון זכה לפרסום לאחר המלחמה, הרעיונות העומדים בבסיסו מקורם בתקופות שלפניה. תאוריות אודות הזהות היפנית החלו לצוץ במהלך תקופת אדו והביאו להבנה חדשה של ה"יפניות", שהייתה משותפת לכל תושבי המדינה, ללא קשר למעמד חברתי.[1]
בעקבות לחץ צבאי ודיפלומטי התמוטטה השוגונות האחרונה במחצית השנייה של המאה ה-19, הקיסר מוצוהיטו הפך לשליט המדינה וסיים את תקופת הבידוד הארוכה בה הייתה נתונה יפן. יפן פתחה את נמליה והחלה לסחור עם מדינות אחרות, ומנהיגיה שאפו לערוך רפורמות שיסייעו למדינה להתאים עצמה לרוח הזמן. סין איבדה את מקומה המסורתי כמודל לחיקוי, ואותה החליף העולם המערבי, אך בעוד היחסים עם סין היו חד-צדדיים, לפתע יכלו המשכילים והוגי הדעות היפנים לקרוא את הכתבים המערביים אודות יפן והיפנים. תגובתם של היפנים לדעות המערביות אודותיהם, שהיו רוויות בתחושות עליונות והתנשאות שהיו אופייניות לתקופה, עוררו דיון אודות הזהות הלאומית היפנית.
לאחר השלמת תהליך המודרניזציה והלמידה מהמערב, החלו היפנים לשוב ולהתמקד בזהותם שלהם, והחלו במקביל לפתח רגשות אימפריאליסטים עם עליית הקולוניאליזם. תקופת טאישו התאפיינה בנטייה נוספת לכיוון המערב, אך בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 1929 החל המיליטריזם לצבור תמיכה, בעוד אידאולוגיות לאומיות מנעו כל ניסיון התקרבות נוסף למערב.
לאחר התבוסה במלחמה, ועם סיום תקופת הכיבוש נהנתה יפן מתקופת שגשוג כלכלי ארוכה, שנמשכה עד שנות ה-90. בתקופה שלאחר המלחמה שבו ועלו תאוריות אודות ייחודיות היפניות, אך אלה נתקלו לעיתים בביקורת. קשה לומר האם התאוריות אודות היפנים, שנהגות תחת הדמוקרטיה היפנית, הן תהליך טבעי של חיפוש זהות לאומי, או שמא הן נשענות על האידאולוגיות הלאומניות שרתמה הממשלה היפנית בתקופה שלפני המלחמה לטובת התפשטות אימפריאלית.
עם זאת, ייתכן שהשמדת סמלים יפנים לאומיים והמהלומה הפסיכולוגית שגרמה התבוסה במלחמה הביאו להופעת הניהונג'ינרון, על אף מקורותיו המוקדמים, וייתכן שהוא משקף את הרגשות הלאומיים ביפן, לפי רוח התקופה. מיד לאחר המלחמה, נערך הדיון בניהונג'ינרון בהקשר שלילי, וערכי הפיאודליזם שהזכירו את האימפריה היפנית, נחשבו מכשולים בשיקום המדינה הדמוקרטית החדשה. בשנות ה-60 הכירו הוגי הניהונג'ינרון בחשיבות ההיסטורית של יפן, והחלו לבקר ערכים מסוימים של החברה המערבית, לעומת ערכים ראויים בחברה היפנית. בשנות ה-70, במקביל לשגשוג הכלכלי, החלו הערכים הפיאודלים להופיע באור חיובי, המייחד את יפן משאר מדינות העולם, והמאפשר לה לשגשג.