מקורות סגנוניים | דאנס-פופ, האוס, פאנק, רית'ם אנד בלוז, סווינג, היפ הופ, נשמה |
---|---|
מקורות תרבותיים | סוף שנות השמונים של המאה ה-20 עד אמצע שנות התשעים של המאה ה-20 |
כלים | סינתיסייזרים, קלידים, מכונת תופים |
פופולריות מיינסטרים | סוף שנות השמונים של המאה ה-20 עד אמצע שנות התשעים של המאה ה-20 |
ניו ג'ק סווינג או סווינגביט[1] הוא ז'אנר מיזוג שהפיץ טדי ריילי והפך למאוד פופולרי בשנות השמונים המאוחרות עד לאמצע שנות התשעים. השפעתו, ביחד עם ההיפ הופ, חילחלה לתרבות הפופ והפכה לצליל המוחלט של סצנת המועדונים השחורה שהומצאה בניו יורק. הסגנון, משלב את המקצב, דגימות וטכניקות הפקה של היפ הופ ודאנס-פופ ביחד עם הקול העכשווי העירוני של הרית'ם אנד בלוז. הקול של הג'ק סווינג החדש בא מתוך מקצב נענוע של ההיפ הופ שנוצר על ידי מכונת תופים ודגימות חומרה, שהיו פופולריים במהלך תור הזהב של ההיפ הופ, עם שירת רית'ם אנד בלוז בסגנון עכשווי.
את המונח ניו ג'ק סווינג טבע הסופר ויוצר הסרטים בארי מייקל קופר בכתבת שער שהתפרסמה ב"וויליג' וויס".[2]
אמנים רבים הושפעו מסגנון הג'ק סווינג החדש דוגמת בובי בראון וניו קידס און דה בלוק.
אלבום הג'ק סווינג החדש המצליח ביותר הוא Dangerous של הזמר מייקל ג'קסון אשר נמכר בלמעלה מ-32 מיליון עותקים.[3]
שירים רבים עם אלמנטים של ניו ג'ק סווינג ורית'ם אנד בלוז הגיעו לעשרת הגדולים של מצעד הרית'ם אנד בלוז של הבילבורד האמריקאי או לעשרת הגדולים של מצעד US top 100 במהלך סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים.
בין השירים הבולטים ניתן למצוא את "Don't Be Cruel" של בובי בראון, "It's Just the Way That You Love Me" של פאולה עבדול, "Miss You Much" ו-"Love Will Never Do Without You" של ג'נט ג'קסון, "Remember The Time" של מייקל ג'קסון, "Word Is Out" של קיילי מינוג,[4] "Erotica" ו-"Fever" של מדונה.