הטרמינל | |||||||||||||||
נתוני השדה | |||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
סוג השדה | ציבורי | ||||||||||||||
תקופת הפעילות | 4 באוקטובר 1975 – הווה (49 שנים) | ||||||||||||||
על שם | מונטריאול | ||||||||||||||
מפעיל | Aéroports de Montréal | ||||||||||||||
עיר סמוכה | מונטריאול | ||||||||||||||
קואורדינטות | 45°40′55″N 74°00′19″W / 45.68194°N 74.00528°W | ||||||||||||||
גובה מעל פני הים | 82 מטר (270 רגל) | ||||||||||||||
www | |||||||||||||||
מסלולי טיסה | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
מספר הנוסעים | 0 (נכון ל־2012) | ||||||||||||||
נמל התעופה הבינלאומי מונטריאול מירבל (צרפתית Aéroport international Montréal-Mirabel; אנגלית Montréal-Mirabel International Airport) הוא שדה תעופה השוכן במירבל, כ-40 ק"מ צפונית-מערבית למרכז העיר מונטריאול בקנדה.
נמל התעופה הוקם לקראת אולימפיאדת מונטריאול ונחנך ב-4 באוקטובר 1975. הוא נועד לשמש כנמל התעופה הבינלאומי של העיר ולהחליף את הנמל הקיים בדורוואל, הידוע כיום כנמל התעופה הבינלאומי מונטריאול פייר אליוט טרודו (Montréal-Pierre Elliott Trudeau International Airport; Aéroport international Pierre-Elliott-Trudeau de Montréal). בעת הקמתו אמור היה הנמל להיות הגדול בעולם מבחינת שטחו ולהשתרע על פני שטח של 396.6 קמ"ר, אולם הדבר לא קרה בשל כך שהוא לא התפתח כמצופה, ובשנת 1999 נחנך נמל התעופה המלך פהד בערב הסעודית הגדול ממנו. עוד נועד נמל התעופה מירבל לשמש כשער הכניסה העיקרי לטיסות המגיעות לקנדה ממזרח, וממועד חנוכתו ועד שנת 1997 חויבו כל הטיסות הבינלאומיות למונטריאול וממנה לעשות בו שימוש.
אולם מיקומו של הנמל במרחק רב מהעיר, היעדר שירות תחבורתי נוח אליו וממנו ושקיעתה הכלכלית של מונטריאול ביחס לטורונטו, הביאו לכך שחברות התעופה והנוסעים העדיפו לא לעשות בו שימוש. לאחר שבוטל החיוב על טיסות בינלאומיות לנחות בנמל, נטשו אותו כל חברות התעופה והוא הפך לנמל תעופה לשירותי מטען. עוד פועלים בנמל שירותי תעופה כללית ופינוי רפואי אווירי ומפעל מטוסים של תעשיות בומברדיה (Bombardier Aerospace).
אחד משני מסלולי הטיסה הקיימים בנמל בוטל, וארבעה מסלולים נוספים שאמורים היו להיסלל לא נבנו מעולם. רק הטרמינל הראשון נבנה בסופו של דבר, וחמשת בתי הנתיבות האחרים לא הוקמו. גם קו הרכבת שתוכנן לחבר את הנמל למונטריאול לא נבנה, ותחנת הרכבת התת-קרקעית משמשת כיום כחניון לעובדי הנמל. לו היה מושלם בהתאם לתוכניות, היה נמל התעופה מירבל מסוגל לטפל ביותר מ-50 מיליון נוסעים בשנה, אך בפועל מספר הנוסעים השנתי העובר דרכו קטן מ-200,000 איש. רוב שטחו של הנמל הושב לבעליו הקודמים והוא נחשב בקנדה לפיל לבן.