נשות השָאלִים (מכונות גם כת השאלים, וכן בכינוי הגנאי "נשות הטליבאן") הוא כינוי לקבוצות נשים חרדיות קיצוניות בישראל, המתאפיינות בהתכסות ב"שאל", בגד עליון שמסווה את צורת הגוף, בעת יציאה מביתן. נשים אלה נוהגות לכסות בשאל גם את בנותיהן. לטענתן, זהו לבוש יהודי נשי קדום, שלבישתו מעוגנת במקורות הלכתיים. חלק מנשות הקבוצה אף עוטות רעלה. קבוצה אחת של נשים המתלבשות כך נמצאת בירושלים, ומכונה "כתר מלכות". קבוצה שנייה, שמרכזה בבית שמש, התפרסמה עקב מעשי התעללות בילדים של אחת ממנהיגות הקבוצה, ברוריה קרן (כונתה בתקשורת "אמא טליבאן").[1].
בתקופות מסוימות היה כיסוי פנים מאפיין לבוש גאוגרפי. במשנה במסכת שבת מתוארים סוגי לבוש שונים שנחשבים ללבוש רגיל, ועל כן אין הם נחשבים למשא שאותו אסור להוציא בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים (מלאכת הוצאה מרשות לרשות). אחת הדוגמאות במשנה היא: "ערביות יוצאות רעולות", כלומר בארצות ערב, שם מקובל לצאת בלבוש רעלה, מותר לצאת כך גם בשבת[2]. במקום אחר מוזכר כי בנות ישראל שהתגוררו בעיירות כיסו את כל הפנים חוץ מעין אחת, אך בנות הכפרים לא נהגו כך[3].
נשות השאלים מביאות ראיה למנהג עטיית השאל מפרשנותן ללשון הרמב"ם[4] : ”ואי זו היא דת יהודית: הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת יהודית. יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים..”. עם זאת, יש המוכיחים[5] מהרמב"ם כי מדובר היה בדין התלוי בנוהג בכל מקום ואינו חובה על הכול: ”מקומות שדרכן שלא תצא אישה בשוק בכופח שעל ראשה בלבד, עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית נותן לה בכלל הכסות, רדיד הפחות בכל הרדידין; ואם היה עשיר נותן לפי עושרו, כדי שתצא בו לבית האבל או לבית המשתה”[6].
חלק מנשות השאלים מעדיפות מנימוקי צניעות ללדת בביתן[7]. בשנת 2011 ילדה חברת הקבוצה בביתה וסירבה לקחת את התינוק לבית חולים למרות סכנה שנשקפה לחייו. הוא ניצל בזכות התערבות אנשים שלקחו את התינוק לבית החולים נגד רצון הוריו ועירבו את גורמי הרווחה[7]. בעקבות מקרה זה ומקרים נוספים פרסם הבד"ץ של העדה החרדית בירושלים מכתב גלוי שבו התריע מפני "קבוצת נשים שעקרו דעת תורה מישראל" ומונעות מילדיהן חינוך מסודר וטיפול רפואי מסודר[8]. במכתב זה לא הוזכר במפורש עניין השאלים.
לאחר פרסום המכתב אמר הרב בן-ציון מוצפי כי יש להפריד בין הקבוצה העיקרית של עוטות השאלים, שהוא מנהג טוב, לקבוצה מצומצמת של נשים היולדות בביתן תוך סכנת חיים, וכן פועלות למען נישואים שלא על פי ההלכה ושאינן שולחות את ילדיהן למסגרות חינוכיות מקובלות. לדבריו, נגד אלה יצא הבד"ץ[9].
על הרב אהרון צבי רומפלר נטען כי הוא אחד ממנהיגי הקבוצה, למרות שהוא עצמו הכחיש זאת[10]. תומכיו מציינים את העובדה שאשתו ובנותיו אינן עוטות שאל. הרב רומפלר אמר בשיעור ששמע מפי רבני הבד"ץ כי הכרוז אינו קשור אליו[11]. אתר בחדרי חרדים פרסם הקלטה של שיחה טלפונית שבה אמר הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, שהכרוז אינו מכוון לרב רומפלר[12]. בהקלטות נוספות התירו רבנים נוספים של העדה הליכה עם שאלים בתנאים מסוימים[13].