נשפון שעיר-זנב

קריאת טבלת מיוןנשפון שעיר-זנב

מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: עטלפים
תת־סדרה: דמויי נשפון
משפחה: נשפוניים
תת־משפחה: נשפונים
שבט: נשפונים שעירי-זנב
סוג: נשפון שעיר-זנב
מינים

20-18

שם מדעי
Lasiurus
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נשפון שעיר-זנב (שם מדעי: Lasiurus) הוא סוג או סוג לשעבר של עטלף קטן-גדול בשבט נשפונים שעירי-זנב (Lasiurini) שבמשפחת הנשפוניים, ובו 18–20 מינים שחיים ביבשת אמריקה. הסוג הוקם בשנת 1831 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי וכולל בתוכו 3 תת-סוגים; מאז המאה ה-19 הוא נתון במחלוקת טסונומית האם יש לפצלו ל-3 סוגים נפרדים. משמעות שמו המדעי של הסוג היא "שעיר-זנב".

תיאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת הסוגים של הנשפון שעיר הזנב חולקים מספר קווי דמיון בולטים: גוף שעיר, ראש נפוח, גולגולת גדולה וכנפיים ארוכות. האוזניים קצרות ורחבות, העיניים קטנות והחרטום קצר. האף גדול ורחב. כנף הזנב גדולה במיוחד ומקיפה את רוב הזנב או כולו. מידות הגוף של תת-סוגי הנשפון שעיר הזנב משתנים בחדות בין המינים הרבים: אורך הראש והגוף 50–145 מ״מ, אורך הזרוע 37–62 מ״מ, אורך הזנב 46–62 מ״מ והמשקל נע בין 6 ל-30 גרם. הנקבות גדולות וכבדות מן הזכרים.

הפרווה של נשפון שעיר הזנב ארוכה, צפופה וצמרירית ומאפשרת לו לחיות באזורים קרים מהרגיל. סוג זה מתאפיין גם בכנפיים וכנף זנב שעירים יחסית. הפרווה מגוונת בצבעיה ומשתנה בין המינים, אך באופן כללי קיימים שלושה צבעים עיקריים: אפור-כסוף, אדום-כתום וצהוב-אוכרה. הבטן והחזה חיוורים יותר אצל כל המינים. הכנפיים שחורות או שחורות חלקית.

תפוצה וביולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשפונים שעירי הזנב מצויים באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית. טווח התפוצה של הסוג משתרע מקנדה וארצות הברית עד לארגנטינה וצ'ילה, והם נוכחים גם באיי הוואי, איי גלאפגוס, אחדים מאיי הקריבים וברמודה. מינים אחדים עשויים להזדמן לאיים מבודדים בקצה הצפון-מערבי של אירופה. בהתאם לטווח התפוצה, בית הגידול של הנשפונים מגוון במיוחד: מטונדרה אלפינית וטייגה, עד יער גשם טרופי, חורש, סוואנה, בתה ומדבריות.

הנשפונים שעירי הזנב פעילים בלילה וניזונים מחרקים. הם נוטים לחיות בבדידות או בקבוצות קטנות, ומבלים את זמנם במקומות מסתור מגוונים: חללי עצים, אפיפיטים, ענפים, מערות ועלווה צפופה. פרוותם העבה והמחממת, מאפשרת לתת הסוגים של הנשפון לאכלס אזורים קרים יחסית, אולם בחורף הם אינם מסוגלים לעמוד בטמפרטורות נמוכות לאורך זמן, ונודדים דרומה או נכנסים לתרדמת חורף. הרבייה מתרחשת בסתיו והנקבות מאחסנות את הזרע עד בוא האביב; תת-הסוגים של הנשפון שעיר הזנב ידועים במספר הוולדות הגבוה שלהם (5-1 צאצאים) שחריג במיוחד בקרב העטלפים, ולנקבות יש 4 פטמות במקום 2. במהלך ההיריון וההנקה, הנקבות עשויות להקים מושבות משותפות גדולות יחסית לעטלפים מתבודדים (עד כ-50 פרטים). הגורים גדלים במהירות ומגיעים לבגרות בגיל שנה.

תת-סוגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוג זה 3 תת-סוגים, שעל פי מחקרים גנטים עדכניים נחשבים לסוגים עצמאיים:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]