סדרות קולנוע היו סדרות של פרקים או של סרטים קצרים במסגרת עלילתית אחת, ששודרו בבתי קולנוע במחצית הראשונה של המאה ה-20, טרם הפיכת מקלט הטלוויזיה למוצר ביתי נפוץ. כיום כבר אין מציגים בקולנוע סדרות, ואת מקומו תפסו מזמן מכשירי הטלוויזיה, וכיום גם המחשבים, הטלפונים החכמים ודומיהם.
מכשירי הטלוויזיה, שהטכנולוגיה שאפשרה את פעולתם הייתה קיימת כבר בתחילת המאה ה-20, הפכו נפוצים בבתי מגורים רק במחצית השנייה של המאה ה-20, לאחר מלחמת העולם השנייה. לפיכך, במחצית הראשונה של המאה ה-20, היווה הקולנוע את אמצעי תקשורת ההמונים היחיד לשידור תוכן מוסרט, ולכן נהגו לשדר באולמות הקולנוע, מלבד סרטים, גם תכנים אחרים, בהם סדרות[1].
במונחים בני ימינו, בשפה חופשית, ניתן להגדיר את סדרות הקולנוע כ״סדרות טלוויזיה ששודרו בקולנוע״. כמו בסדרות טלוויזיה בנות ימינו, גם בסדרות הקולנוע מקובל היה להציג פרק חדש מדי שבוע, והסדרה כולה היוותה רצף עלילתי אחד. להבדיל מסדרות סרטים, לא היה מדובר בסרט חדש באורך מלא ששודר מדי שבוע (עניין מורכב ויקר מדי אפילו בימינו), אלא בפרקים, לפעמים קצרים מאוד (גם רבע שעה), ששודרו מדי שבוע בבתי הקולנוע, בדומה לפרקי סדרת טלוויזיה כיום. ניתן לראות את סדרות הקולנוע גם כ״סדרות סרטים של סרטים קצרים״.
לרוב שודר פרק בסדרת קולנוע לפני או אחרי סרט קולנוע באורך מלא, והיה בכך יתרון כפול, שכן מצד אחד הסרט העיקרי היווה את ההצדקה ללכת לקולנוע למי שטרם הכיר את סדרת הקולנוע המשודרת, ומצד שני, הרצון לצפות בפרק הבא בסדרת קולנוע אליה נחשף הצופה, היווה סיבה מבחינתו להמשיך לפקוד את בתי הקולנוע בקביעות, אף מדי שבוע במשך מספר חודשים.