סולאה

'ענף' הסולאה ב'עץ' סגנונות הפלמנקו

סוֹלֵאָה (Soleá, ברבים: Soleáres) היא אחד מענפי הפלמנקו העתיקים והחשובים ביותר. מקור השם בהגייה האנדלוסית של המילה Soledad, שמשמעה "בדידות" בספרדית, בשל אופיו הנוגה והשקט של ענף מוזיקלי זה.

הסולאה מכונה לעיתים "האמא של שירת הפלמנקו",^[1] למרות שהיא אינה הענף העתיק ביותר, בשל הכמות העצומה של שירים בסגנון זה, המבוצעים בגרסאות שונות בהתאם לעיר או לאזור באנדלוסיה בו נוצרו.

משקל ומלודיה

הסולאה מבוצעת תמיד במשקל של 12/8, כאשר חלוקת ההטעמה הפנימית המקובלת היא: 1 2 [3] 4 5 [6] 7 [8] 9 [10] 11 [12], כלומר: 2-2-2-3-3. עם זאת, ישנן חלוקות אחרות, כגון 1 2 [3] 4 5 6 [7] [8] 9 [10] 11 [12], כלומר: 2-2-1-4-3.

המלודיה הבסיסית של הסולאה מבוססת על המודוס הפריגי, שמהלך האקורדים בו מכונה "קדנצה אנדלוסית" – לה מינור (Am), סול מז'ור (G), פה מז'ור (F), מי מז'ור (E), בווריאנטים שונים (כגון E7, Fmaj7 וכדומה).^[2]

היסטוריה

הסולאה מבוססת כאמור על המודוס הפריגי העתיק, הנפוץ עד ימינו בכל מזרח אירופה ואסיה הקטנה.^[3] עם זאת, כמו רוב ענפי הפלמנקו, גם מקורה של הסולאה בצורתה הקיימת אינו ברור. התיעוד הראשון של יצירת סולאה (שנקראה אז Soledades) הוא מאמצע המאה ה-19, מאת המשורר והיוצר הספרדי גוסטבו אדולפו בֶּקֶר (Gustavo Adolfo Bécquer), וגרסאות שלה נודעו אז בעיקר בסביליה ובקאדיס. עם השנים הפכה הסולאה לפופולרית באזורים רבים באנדלוסיה, וכמה גרסאות שלה נקראו על שם ערים ידועות כגון אלקלה (Alcalá), קורדובה, חרס ועוד.

עם צמיחתו של הפלמנקו המודרני, ממחצית המאה ה-20 ואילך, הפכה הסולאה לפופולרית פחות, כיוון שביצועה דרש שמרנות באופי הביצוע דבר שהקשה על שילובה עם סגנונות מוזיקליים אחרים כגון ג'אז ופופ. עם זאת, אף אמן פלמנקו המכבד את עצמו לא יוציא אלבום או ישתתף במופע ללא יצירת סולאה אחת לפחות כחלק ממנו.

אופי וסגנון ביצוע

הסולאה מבוצעת תמיד באופן רציני המשלב כאב וכמיהה, בדרך כלל עם זמר\ת וגיטרה בודדת. הגיטרה פותחת ומגדירה את הטונליות השלטת, הזמר מצטרף בקריאה (Ayyyy) שמטרתה לסייע לו 'להתיישר' עם הטון, ואז הוא שר בית או שניים, ונענה על ידי הגיטרה, וכן הלאה. לקראת הסוף מתחלף לעיתים הסולם ממינורי למז'ורי למשך מספר תיבות, בהן הקצב מואץ במקביל אל קרשנדו הסיום.^[4]

ביצוע הסולאה הוא דרמטי אך מאופק, ודורש מהזמר\ת יכולת טכנית גבוהה מאוד, המשלבת דיוק והיצמדות למשקל ולסולם, יחד עם 'סלסולים' קוליים מורכבים והבעת רגשות עזה.

לקריאה נוספת

• פרק אודות הסולאה בספר Systematic Studies for Flamenco Guitar.
• סקירה מפורטת של הסולאה באתר studioflamenco.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סולאה בוויקישיתוף

• אודות הסולאה, מתוך הסדרה הספרדית Rito y Geografïa del Cante Flamenco: פרק 1, פרק 2.

• סולאה טיפוסית בביצוע זמר הפלמנקו חוסה מרסה (José Mercé), ובליווי הגיטריסט מוֹראיטוֹ צ'יקו (Moraíto Chico).

הערות שוליים

1. La Madre de Cante.
2. מלודיה בסיסית זו מכונה por arriba (מילולית: למעלה), כיוון שאקורדים אלו מבוצעים בחלק העליון של ששת המיתרים בגיטרה.
3. [מקאם] חיג'אז במוזיקה הערבית, סולם פריגיש במוזיקה החסידית ועוד.
4. מסיום קצבי זה התפתחה ככל הנראה הבולריה, 'הבת' של הסולאה.