סטונוול (סרט, 1995)

סטונוול
Stonewall

בימוי	Nigel Finch
הופק בידי	כריסטין ואשון
תסריט	ריקי בידל-בלייר
שחקנים ראשיים	לואיס גוזמן גיירמו דיאז פרד ולר
מוזיקה	מייקל קאמן
צילום	Chris Seager
מדינה	ארצות הברית, הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	Killer Films
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2 בספטמבר 1995
משך הקרנה	99 דקות[1]
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דוקו-דרמה, סרט דרמה, סרט רומנטי, סרט להט"בי, דרמה קומית, סרט המבוסס על יצירה ספרותית
תקציב	692,400 דולר[2]
הכנסות באתר מוג'ו	stonewall
דף הסרט ב־IMDb

סטונוול (באנגלית: Stonewall) הוא סרט דרמה קומית בריטי-אמריקאי משנת 1995 בבימויו של נייג'ל פינץ', סרטו האחרון לפני מותו מאיידס זמן קצר לאחר סיום הצילומים. הסרט הוא בדיוני, אך מבוסס על ספר זיכרונות באותו השם מאת מרטין דוברמן, היסטוריון הומוסקסואל. עלילת הסרט מתארת את השבועות שקדמו למהומות סטונוול, אירוע היסטורי בתולדות תנועת הזכויות למען להט"ב בארצות הברית. בסרט מככבים גילרמו דיאז, פרד ולר, ברנדן קורבליס ודואין בוטה.

בעוד שהסרט הוא בדיוני, פינץ' בחר, באופן לא שגרתי, לכלול בו ראיונות בסגנון דוקומנטרי, עם כמה מהאנשים שהיו בפונדק סטונוול במהלך המהומות. פינץ' גם שילב מספרי קטעי ליפ סינק בסרט, המבוצעים על ידי השחקנים, על מנת לדמות שימוש במקהלה יוונית.

תקציר העלילה

מאטי דין (פרדריק ולר), הומוסקסואל צעיר, מגיע לניו יורק ופונה לכיוון גריניץ' וילג'. הוא מתיידד עם לה מירנדה (ג'ילרמו דיאז), עובדת מין קרוס-דרסר, ועם חבריה, אשר לוקחים אותו לבלות בסטונוול אין - גיי בר מקומי. המשטרה פושטת על המקום, ומאטי ולה מירנדה נעצרים. הם משוחררים בערבות על ידי בוסטוניה (דוויין בוטה), "אמא" אפרו-אמריקאית של מלכות הדראג המסתובבת בסטונוול, והמאהבת הסודית של ויני (ברוס מקוויטי), מאפיונר וארוניסט עמוק שמנהל את המקום. מאטי ולה מירנדה חוזרים לביתה, בו היא מקבלת הודעה על גיוסה לצבא ארצות הברית. מאטי משתתף בפגישה של אגודת מאטאשין, שם הוא פוגש את ברט (פיטר רטרי) ואת אית'ן (ברנדן קורבליס). הקבוצה מתכננת הפגנה מול היכל העצמאות בפילדלפיה. אית'ן ומאטי עדים לטקס חניכה במסגרתו צעיר בשם חוסה הופך לאישיות בשם קמיליה. לאחר הטקס הם חוזרים לביתה של לה מירנדה, שם הם מקיימים יחסי מין.

מאטי מבלה יחד עם אית'ן, סופר המפרסם את סיפוריו תחת שם עט במגזין הומופילי. לה מירנדה מופיעה בלשכת הגיוס בלבוש דראג מלא והיא נשלחת להערכה פסיכולוגית. לה מירנדה חוששת להיפגש עם פסיכיאטר, בשל ניסיונות עבר לא מוצלחים, ולכן מאטי שואל אל בגדיה ונפגש במקומה עם הרופא, מעמיד פנים שהוא לה מירנדה, ובכך משיג עבורה פטור משירות צבאי בשל "סטייה מינית". בדרכם בחזרה הביתה ברכבת התחתית, מאטי אומר ללה מירנדה שהוא אוהב אותה.

מאטי משתתף בבפגישה של אגודת מאטאשין, בה מציג פסיכיאטר מודל שהיה מקובל באותה התקופה, על פיו הומוסקסואליות היא מחלה. מאטי מסתייג מדבריו, ועוזב את המקום. לאחר הפגישה, ברט, אית'ן ומאטי מתווכחים ביניהם על הדברים, כשהם בדרכם להיפגש עם כתב וצלם מהעיתון "וילג' ווייס". החבורה מתכננת מחאה ציבורית כנגד חוקי אלכוהול המפלים הומוסקסואלים. בסופו של דבר הם מגיעים אל סטונוול אין, ושם על הבר אית'ן לועג ללה מירנדה. היא מבינה שמאטי לא סיפר לחבריו מאגודת מאטאשין על מערכת היחסים ביניהם, והיא עוזבת את המקום. מאטי יוצא אחריה, והם מתווכחים על התנהלותה של לה מירנדה ועל רצונו של מאטי להיות בחברת גברים גבריים יותר. מאטי הולך לחפש את אית'ן, והשניים מנהלים רומן.

ויני מראה לבוסטוניה מרפאה שאותה הוא מכנה "ארמון החלומות", ואומר לה שהוא רוצה שהיא תעבור ניתוח להתאמה מגדרית כדי שיוכלו להתחתן, אך היא מתנגדת לרעיון.

בעקבות עצרת המחאה בפילדלפיה, אית'ן לוקח את מאטי לפייר איילנד. מאטי נאלץ לבחור בין אית'ן (שמפגין קבלה כלפי ביטויי אפליית להט"ב) לבין לה מירנדה (שמפגינה יותר תקיפות בנושא). בסופו של דבר הוא בוחר בלה מירנדה והשניים מתפייסים.

ב-22 ביוני 1969 מתה ג'ודי גרלנד, ובוסטוניה צופה בסיקור החדשותי בטלוויזיה. ויני יוצא איתה לדייט, כשהיא בלבוש דראג, בפעם הראשונה בפומבי. הם חולקים יחד גלידה במסעדה יוקרתית, אך בשל גילויי החיבה ביניהם הם מתבקשים לעזוב את המקום על ידי המנהל.

כאשר הם מתעוררים יחד בבוקר שלמחרת, ויני שואל את בוסטוניה אם הוא אי פעם אמר לה שהוא אוהב אותה. היא אומרת שלא. באופן מפתיע, ויני יורה כדור בראשו ומתאבד. בוסטוניה היסטרית, ומגלה שהוא השאיר לה סכום גדול של כסף מזומן וכתב "I LOVE You" על המראה עם שפתון.

באותו לילה בסטונוול יש פשיטה נוספת. כמה ממלכות הדראג נעצרות, בהן בוסטוניה. היא מכה את אחד השוטרים בפניו, ומיד מותקפת על ידי שוטרים אחרים. מלכות דראג אחרות נלחמות גם הן בחזרה, וכך מתחילות מהומות סטונוול המסמנות את תחילת מאבקה של הקהילה הגאה על זכויותיה.

שחקנים ודמויות

שם השחקן/ית	שם הדמות	אודות הדמות
ג'ילרמו דיאז	לה מירנדה
פרדריק ולר	מאטי דין
ברנדן קורבליס	אית'ן
דוויין בוטה	בוסטוניה
ברוס מקוויטי	ויני
פיטר רטרי	ברט
דווייט איוול	הלן ווילז
מת׳יו פאבר	מיז מוקסי
מיכאל מלרוי	פרינסס ארנסטין
לואיס גוזמן	ויטו
ג'ואי דדיו	אנג'לו

אי-דיוקים היסטוריים

על אף שהסרט מבוסס על אירועים אמיתיים, יש בו מספר אי-דיוקיים היסטוריים, למשל (רשימה חלקית):

• המחאה הציבורית כנגד חוקי אלכוהול המפלים הומוסקסואלים לא כללה ביקור בסטונוול אין. האירוע קרה בבר בשם Julius (אנ'), והוא התרחש בשנת 1966 ולא 1969.^[3]
• העצרת בפילדלפיה, המכונה "התזכורת השנתית", התקיימה בכל 4 ביולי בין השנים 1965 ל-1969, כלומר מאוחר יותר בקיץ לעומת מה שתואר בסרט.^[4]
• רבים מהנוכחים במהומות סטונוול מכחישים באופן מוחלט כי מותה של ג'ודי גרלנד היה הגורם המניע למהומות.^[5]

פסקול

Stonewall: Music from the Motion Picture

פסקול מאת אמנים שונים
יצא לאור	1996
סוגה	פסקול, פופ
שפה	אנגלית
אורך	38:20 דקות
הפקה	כריסטין ואשון

מס'	שם	ביצוע	משך
1.	Give Him a Great Big Kiss	The Shangri-Las	2:14
2.	Gee Baby Gee	The Butterflies	2:38
3.	Sophisticated Boom	The Shangri-Las	2:12
4.	Ooh Poo Pah Doo	The Shirelles	2:19
5.	Remember (Walkin' in the Sand)	The Shangri-Las	2:20
6.	Boy from New York City	The Ad Libs	3:01
7.	Zing! Went the Strings of My Heart	ג'ודי גרלנד	2:57
8.	Down the Aisle	פטי לבל ולהקת the Bluebelles	3:33
9.	Go Now	Bessie Banks	2:43
10.	Over the Rainbow	ג'ודי גרלנד	2:50
11.	What a Good Boy	Barenaked Ladies	3:52
12.	Give Him a Great Big Kiss (Hani's Kiss Mix)	The Shangri-Las	7:41
משך כולל:			38:20

הפצה

הסרט יצא לאקרנים ב-3 בספטמבר 1996, והוצג באולמות שונים (אך בלא יותר מ-10 אולמות במקביל) עד ל-12 בדצמבר 1996. במהלך פרק זמן זה, הסרט הכניס 692,400 דולר.^[6]

תגובות וביקורות

הסרט זכה לביקורות חיוביות מצד המבקרים. על פי אתר האינטרנט Rotten Tomatoes, הסרט זכה לציון של 63% המבוסס על 8 ביקורות שונות, עם דירוג ממוצע של 6.5 מתוך 10.^[7]

פרסים ומועמדויות

פרס	שנה	קטגוריה	מועמדות	תוצאה
פסטיבל הסרטים של לונדון	1995	Audience Award	"סטונוול"	זכייה
Frameline Film Festival	1996	Audience Award for Best Feature	"סטונוול"	זכייה
Outfest	1996	Grand Jury Award Honorable Mention - Outstanding Screenwriting	ריקי בידל-בלייר	זכייה

צפייה ביתית

הסרט יצא בקלטות VHS בשנת 1996 על ידי Tartan Video. על הסרט הזה הייתה בלעדיות של חברת וירג'ין. גרסת VHS של הסרט יצאה גם באוסטרליה (על ידי Dendy Films).

הסרט יצא על גבי DVD של אזור 1 ב-26 באוקטובר 1999 ושוב על ידי ה-BBC בשנת 2008 ב-NTSC. הסרט הופץ בהדורת DVD גרמנית (אזור 2) בשנת 2004.

לייזר דיסק של הסרט יצא בארצות הברית בשנת 1996.^[8]

הסרט אינו זמין באתרי סטרימינג וקשה למצוא אותו, בגלל המספר הנמוך של מכירות ה-DVD בשנות התשעים.

עיבוד תיאטרוני

ריקי בידל-בלייר (אנ'), תסריטאי הסרט "סטונוול", עיבד את התסריט שלו למחזה, אשר הוצג לראשונה בשנת 2007, בלונדון ובפסטיבל אדינבורו.^[9]

ראו גם

• 1995 בקולנוע
• לפני סטונוול
• אחרי סטונוול

קישורים חיצוניים

• "סטונוול", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "סטונוול", באתר נטפליקס
• "סטונוול", באתר AllMovie (באנגלית)
• "סטונוול", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "סטונוול", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "סטונוול", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

הערות שוליים

1. "STONEWALL (15)". British Board of Film Classification. 17 באפריל 1996. נבדק ב-5 בפברואר 2016.
2. באתר Box Office Mojo
3. Eisenbach, pp. 46–47
4. Marks Ridinger, p. 130
5. Loughery, p. 316
6. "Stonewall (1996)". Box Office Mojo. Internet Movie Database. 12 בדצמבר 1996. נבדק ב-5 בפברואר 2016.
7. "Stonewall (1995)". Rotten Tomatoes. Flixster. נבדק ב-5 בפברואר 2016.
8. LaserDisc Database - Stonewall [ID3718BM on LD LaserDisc], www.lddb.com
9. "Stonewall". The Drill Hall and Pleasance in association with Team Angelica.