סטרומבוסיים

קריאת טבלת מיוןסטרומבוסיים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: רכיכות
מחלקה: חלזונות
סדרה: Neotaenioglossa
משפחה: סטרומבוסיים
שם מדעי
Strombidae
‏רפינסק, 1815
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סְטְרוֹמְבּוּסִיִּים[1] (שם מדעי: Strombidae) היא משפחה של חלזונות ים אוכלי אצות בגודל בינוני עד גדול. מינים רבים במשפחה זו משמשים כמזון של בני אדם והקונכייה משמשת פעמים רבות לקישוט.

תפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונכיית Lambis scorpius מאזור מיוט. ניתן לראות את העיניים כמו גם את האופרקולום בצורת חרמש.

הסטרומבוסיים חיים בעיקר במים טרופיים וסובטרופיים. הם נפוצים באוקיינוס השקט ההודו-מערבי, ושם ניתן למצוא את רוב המינים והסוגים.[2] מינים אחדים מופיעים גם במזרח האוקיינוס השקט ובמערב האוקיינוס האטלנטי, וניתן למצוא מין יחיד על חוף האוקיינוס האטלנטי ההאפריקאי.[3] שישה מינים של סטרומבוסיים נמצאים באזור הקריבי.

מורפולוגיה והרגלי חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטרומבוס פרסי Conomurex persicus
Lentigo lentiginosus מראוניון.

עיני הסטרומבוסיים נמצאות בקצה משושים ארוכים. לקונכייה של הסטרומבוס יש פתח (aperture) ארוך וצר ותעלה סיפונלית דרכה עובר הסיפון שמשמש את החלזון לנשימה. בשולי פתח הקונכייה יש לרוב שקע או חריץ המאפשר לאחד ממשושי העין להציץ החוצה. חריץ זה נקרא חריץ סטרומבוסי. צורת החריץ משתנה ממין למין ומופיעה רק בקונכיות בוגרות.[4] לקונכיות של רוב המינים במשפחה זו צומחת שפה המתרחבת בהגיעם לבגרות מינית, והן מטילות ביצים בחוטים ארוכים וג'לטיניים.

במאה-19 הגדיר בטעות חוקר הטבע הצרפתי לאמארק, את הסטרומוסיים כחלזונות טורפים קרניבורים. ייתכן משום דמיון מסוים למשפחת החרוטיים. תפיסה שגויה זו נמשכה מספר עשורים וצוטטה על ידי חוקרים נוספים עד למחצית הראשונה של המאה ה-20. כיום ידוע כי סטרומבוסיים הם אוכלי אצות ולעיתים אוכלי רקב. לרוב תחום מחייתם הוא שוניות מים רדודים וקרקעות עם עשבי ים.

התנהגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מרוב החלזונות, אשר זוחלים לאט בעזרת התכווצויות גליות לאורך סולית הרגל, חלזונות סטרומבוסיים נעים בתנועה מזנקת. לכל חלזון רגל שרירית בצורת מגל מחודד ( משמשת גם כאופרקולום ) כאשר הוא רוצה לנוע הוא מכניס את קצה הרגל לחול ובתנועה של משוט דוחף את הקרקע ומניע עצמו קדימה.[5][6]

הרגל משמשת גם כלי חפירה ומאפשרת למינים מסוימים להתחפר בחול. תהליך החפירה עצמו, והדרך בה החלזון מתחפר משתנה בין מינים שונים. בדרך כלל, מינים בעלי קונכיות גדולות, כגון Eustrombus gigas ו-Lambis lambis, אינן קובורות את עצמן, למעט בשלבי הנעורים שלהן. עם זאת, מינים קטנים יותר נוהגים לקבור עצמם גם לאחר הבגרות.[7]

מינים נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטרומבוסיים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מילון בעלי חיים: רכיכות (תשס"ד), 2003, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Abbott, R.T. (1960). "The genus Strombus in the Indo-Pacific". Indo-Pacific Mollusca 1(2): 33-144
  3. ^ Beesley, P. L.; Ross, G. J. B.; Wells, A. (1998). Mollusca: The Southern Synthesis. Fauna of Australia: Part B. Melbourne, AU: CSIRO Publishing. p. 766. ISBN 0-643-05756-0.
  4. ^ Simone, L. R. L. (2005). "Comparative morphological study of representatives of the three families of Stromboidea and the Xenophoroidea (Mollusca, Caenogastropoda), with an assessment of their phylogeny". Arquivos de Zoologia. São Paulo, Brazil: Museu de Zoologia da Universidade de São Paulo. 37 (2): 141–267. doi:10.11606/issn.2176-7793.v37i2p141-267. ISSN 0066-7870free{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  5. ^ Abbott, R. T.; Dance, S. P. (2000). Compendium of Seashells. California: Odyssey Publishing. p. 75. ISBN 0-9661720-0-0.
  6. ^ Parker, G. H. (1922). "The leaping of the stromb (Strombus gigas Linn.)". Journal of Experimental Zoology 36: 205-209.
  7. ^ Savazzi, E. (1989). "New observations on burrowing in strombid gastropods". Stuttgarter Beiträge zur Naturkunde. Serie A (Biologie). Staatliches Museum für Naturkunde (434): 1–10. ISSN 0341-0145.