סטרטיגרפיה (ארכאולוגיה)

סטרטיגרפיה (באנגלית: Stratigraphy) או הִשתַכּבוּת היא תורת השכבות הארכאולוגיות. העיקרון המנחה הוא בידוד שכבות האתר על מנת שניתן יהיה להבחין בממצא הארכיטקטוני והחומרי שנמצא בכל שכבה ושכבה. הממצאים שהתגלו מאפשרים לאפיין את התקופה והתרבות המקובלים באותו אזור בתקופה שבה השכבה הנידונה הייתה השכבה העליונה של אתר החפירות. כאשר מתקבלת או נמצאת ההגדרה המתאימה לממצאים, ניתן להגדיר את שמה של השכבה הארכאולוגית, ובהתאם לכך את התאריך המשוער בו נוצרו השכבות הארכאולוגיות.

העיקרון הסטרטיגרפי מניח כי שרידים מעשי ידי אדם מצטברים באתר זה על גבי זה, לפי סדר הזמנים, כך שהשרידים הקדומים מצויים מתחת לשרידים המאוחרים להם. שרידי יישוב שהתקיים בתקופה מסוימת, נותרים באתר כ"שכבה" של שרידים.

הארכאולוג חופר בתל העתיק מראשו של התל כלפי מטה. הוא חופר, אפוא, בסדר הפוך לסדר הצטברות השרידים בתל במהלך תקופת קיומו. השרידים מרובדים בתל העתיק שכבה על גבי שכבה, בדומה להתרבדות שכבות סלע גאולוגיות (שיכוב). על הארכאולוג לחשוף את שרידיה של שכבה מסוימת, לבודד אותם בחפירה זהירה משרידיהן של השכבות הסמוכות לה מתחתיה ומעליה, דהיינו משכבות השרידים שנותרו מן התקופות שהתקיימו באתר לפני ואחרי התקופה שהותירה את השכבה הנדונה.

לאחר שנחפרה ונחשפה שכבה אחת ושרידיה תועדו, מפרק הארכאולוג את השרידים, מסירם מן האתר, וממשיך לחפור ולחשוף את שכבת השרידים המצויה מתחת לשכבה שזה עתה סיים את חפירתה. תהליך זה חוזר על עצמו לפי מספר השכבות בתל או לפי רצונו של הארכאולוג לחשוף אותן.

אם הקפיד הארכאולוג בכל פעם לחשוף ולתעד שרידים השייכים לשכבה אחת בלבד, יקבל בסופה של החפירה נתונים הנוגעים לרצף השכבות וגם ידע, אל נכון, את התיארוך היחסי של השכבות האחת ביחס לשכנתה, מי מוקדמת או מאוחרת למי. זוהי הכרונולוגיה היחסית של השכבות ושל השרידים המרכיבים אותן. הכרונולוגיה היחסית של השכבות יכולה להיקבע רק בעת העבודה בשדה תוך כדי חפירת השכבות. לאחר תום עבודת השדה, יהיה לארכאולוג מושג על זמנם של השרידים זה ביחס לזה, אך עדיין אין לו מידע על תאריכם המוחלט (הנמדד בשנים לפני הספירה המקובלת או בשנים לפני ימינו).

יחסים סטרטיגארפיים

למרות שהעיקרון הכללי של ההשתכבות ברור - שכבה עליונה מאוחרת לשכבה תחתונה - אין זה עניין של מה בכך לברר את הדברים באתר תוך כדי החפירה, מפני שהאתר לא התרבד לו בצורה אידיאלית כמו 'עוגת שכבות' אלא נוצרו במהלך הדורות שינויים בבנייה, הפרעות שונות, פירוק של מבנים וכדומה. כאן נכנסים לפעולה הבחנות מדוקדקות בין מרכיבי האתר, ובעיקר בין המרכיבים האנכיים, הם הקירות, ובין המרכיבים האופקיים, הן הרצפות, החצרות, הרחובות וכדומה, שעליהם חיו ופעלו בני האדם. ניתן להבחין בשלושה סוגי יחסים סטרטיגראפיים בסיסיים בין המרכיבים האלה:

• קירות ורצפות הניגשים ונצמדים אלה לאלה. מרכיבים אלה הם איפוא בני זמן זהה.
• קירות ורצפות המכסים קירות ורצפות אחרים. מרכיבים אלה הם אפוא מאוחרים לאלה המכוסים על ידם.
• קירות שיסודותים 'חותכים' רצפות וקירות שקדמו להם.

יחסים אלה מובחנים תוך כדי חפירה, וחלק מן הפרטים האלה נותרים כעדות בפניהם המאונכים של מחיצות העפר אותן מותירים בשולי ריבועי החפירה.

ראו גם

• חתך ארכאולוגי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטרטיגרפיה בוויקישיתוף

• בני אליהו, לקסיקון ארכאולוגי - עידן התנ"ך