סידני לניר
 | |
| לידה |
3 בפברואר 1842 מייקון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בספטמבר 1881 (בגיל 39) לין, קרוליינה הצפונית |
| שם לידה | Sidney Clopton Lanier |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרין מאונט |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, Oglethorpe University |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
Baby Charley, May, the Maiden |
| תקופת הפעילות | מ-1867 |
| בן או בת זוג |
Mary Day Lanier |
  | |
סידני קלופטון לניר (באנגלית:Sidney Clopton Lanier, 3 בפברואר 1842 - 7 בספטמבר 1881) היה משורר, סופר ומוזיקאי אמריקאי, ניגן בחליל ובעוגב. לימד כמרצה לספרות באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. היה גם עורך דין בהכשרתו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סינדי לניר נולד בשנת 1842 במייקון (ג'ורג'יה) כבן לרוברט סמפסון לניר ולמרי ג'יין לבית אנדרסון. המשפחה הייתה ברובה ממוצא אנגלי ושמה נגזר משמם של אבות רחוקים צרפתים הוגנוטים שהיגרו לאנגליה במאה ה-16 בגלל רדיפות על רקע דתי. לניר ניגן מילדותו בחליל ואהבתו לכלי זה ליוותה אותו כל חייו. הוא למד באוניברסיטת אוגלת'ורפ על יד מילדג'וויל, ג'ורג'יה, והיה חבר באחוות סיגמה אלפא אפסילון . ב-1860 סיים את לימודיו כראשון בכיתתו זמן קצר לפני פריצת מלחמת האזרחים האמריקאית.[1] כעבור שנה הוא שב לאוגלת'ורפ כמדריך והתיידד עם מילטון הרלו נורת'רפ, יליד ניו יורק, שעבד כמנצח באוניברסיטה. לניר התגייס לצבא הדרום (של קונפדרציית המדינות של אמריקה)[1] במסגרת יחידת מתנדבים מעירו, ושירת כגשש בחבל טיידווטר של וירג'יניה, אחר כך כחייל בחיל המאותתים. מאוחר יותר, יחד עם אחיו קליפורד, שירת כנווט על אוניות אנגליות שוברות מצור בוילמינגטון (קרוליינה הצפונית). ב-3 בנובמבר 1864 ספינתו, "לוסי", נתפסה על ידי אוניית הסיור האמריקאית "סנטיאגו דה קובה".[1] דחה את עצת הקצינים הבריטים ללבוש מהר מדים משלהם ולהעמיד פני בריטי, ונלקח בשבי של הצפוניים. נאסר בכלא הצבאי פוינט לוקאוט במרילנד, בו לקה בשחפת. כל שאר חייו סבל מאוד מהשלכותיה של מחלה זו.
זמן קצר אחרי תום המלחמה לימד לניר כמורה בבית ספר, אחר כך עבר למונטגומרי (אלבמה), בה עבד כפקיד קבלה במלון "Exchange" וכמוזיקאי. הוא ניגן באופן סדיר ב"כנסייה הפרסביטריאנית הראשונה" על יד פרטוויל. באלבמה הוא כתב ב-1867 את הרומן היחיד שלו, " Tiger Lilies" . בספר זה שהוא בחלקו אוטוביוגפי, תיאר את ביקורו ב-1860 אצל סבו במלון שבמרחצאות במונטווייל ספרינגס על יד נוקסוויל, טנסי.ב-1867 עבר לגור בפרטוויל, אז עיירה קטנה בסביבת מונטגומרי, בה עבד כמורה ומנהל בית ספר. ב-1867 התחתן עם מרי דיי ממייקון וחזר לעיר הולדתו כדי לעבוד במשרד עריכת הדין של אביו. לניר התקבל בלשכת עורכי הדין של מדינת ג'ורג'יה ועבד במקצוע זה למשך מספר שנים. בתקופה זו כתב מספר שירים בניבים המקומיים "קרקר" ו"ניגרו" של זמנו על מצוקות החקלאים הלבנים והשחורים בדרום המשתקם. הוא טייל רבות בדרומה ובמזרחה של ארצות הברית תוך חיפוש מזור לשחפת. באחד הטיולים האלה גילה מחדש את העיניין בנגינה בחליל והחליט לנסוע לצפון-מזרח כדי למצוא עבודה כחלילן בתזמורת כלשהי. אחרי שלא מצא עבודה בניו יורק, בפילדלפיה ובבוסטון, חתם לבסוף חוזה עם "תזמורת פיבודי" שקמה זה עתה בבולטימור, מרילנד. הוא למד לבד תווים ועלה מהר לתפקיד של חלילן ראשי. שמו הלך לפניו בגלל ביצועיו לקטע המוזיקלי "השחרורים" שהלחין ושבו חיקה את שירת הצפורים האלה.
על מנת לתמוך באשתו ובשלושת בניו שלח לניר שירים למגזינים. שיריו הידועים ביותר היו "Corn" (1875), "The Symphony" (1875), "Centennial Meditation" (1876), "The Song of the Chattahoochee" (1877), "The Marshes of Glynn", (1878) ו- "A Sunrise Song" (1881). השניים האחרונים נחשבים לפסגת שירתו. הם מהווים חלק ממחזור של שירי טבע ליריים הנקרא "המנוני הביצות" - "Hymns of the Marshes", המוקדשים לביצות המלוחות של מחוז גלין על חופה של ג'ורג'יה.
שנותיו האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאוחר יותר התמנה לניר בסגל אוניברסיטת ג'ונס הופקינס כמרצה לספרות אנגלית. הוא לימד על כותבי הרומנים האנגלים, על שייקספיר, על יוצרי הסונטות האליזבתנים, על צ'וסר ועל המשוררים האנגלים העתיקים. הוא פרסם סדרת הרצאות על "הרומן האנגלי" (שפורסמה אחרי מותו, ב-1883) וספר בשם "מדע השירה האנגלית" (1880) שבו פיתח תאוריה חדשה שחקרה את הקישורים בין הסימון המוזיקלי למשקל בשירים.
ב־7 בספטמבר 1881 בעת ששהה עם המשפחה לצורך הבראה על יד לין, קרולינה הצפונית, נפטר לניר בעקבות סיבוכי השחפת, בגיל 39. הוא הובא לקבורה בבית הקברות גרין מאונט בבולטימור.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- במדינות דרום ארצות הברית ידוע לניר כ"משורר הקונפדרציה"
- בית הולדתו של סידני לניר (Sidney Lanier Cottage) במייקון רשום בפנקס הלאומי של מקומות היסטוריים של ארצות הברית.
- ב-3 בפברואר 1942 לרגל מלאת מאה שנה להולדתו נחנכה אנדרטה בצורת ריבוע אבן של ארבעת משוררי הדרום בפארק פידמונט באוגוסטה (ג'ורג'יה) בין הרחובות 7 ו-8, מזכירה את לניר כאחד מארבעת המשוררים הגדולים של ג'ורג'יה, שכולם שירתו בצבא הקונפדרציה. (האחרים הם ג'יימס ריידר רנדאל, אברם רייאן, ופול היין)
- עץ האלון של לניר בברונסוויק, ג'ורג'יה
- 1890 - ספריית לניר - בטריון, קרולינה הצפונית
- הגשר הארוך ביותר במדינת ג'ורג'יה נקרא לניר - Sidney Lanier Bridge - מעל נהר ברונסוויק דרום בברונסוויק, ג'ורג'יה
- בבולטימור בקמפוס אוניברסיטת ג'ונס הופקינס הוצבה אנדרטה של לניר מברונזה וגרניט, יצירה של הפסל הנס ק. שולר,
- 1935-1930 - בקפלת אוניברסיטת דיוק בדרהם נמצא פסלו של לניר, לצד פסליהם של עוד שני אנשי דרום מפורסמים: תומאס ג'פרסון ורוברט לי
- מחוז בג'ורג'יה (בירה:לייקלנד (ג'ורג'יה)) ואוניית מלחמה אמריקאית שנקראה לפי המחוז - כונו לזכרו.
שני אגמים בארצות הברית נקראו על שמו:
- צפונית-מזרחית מאטלנטה - מופעל על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית
- בלנדרום, קרולינה הדרומית
- אי בנהר מקקיי, במחוז גלין, ג'ורג'יה
- רחובות בדקטור, אלבמה ובפאייטוויל בג'ורג'יה, שכונה בוושינגטון די.סי - (Lanier Heights), שדרה בדולות', נקראים על שמו
- סוויטה סידני לניר ב קוטג' הרווד במייקון ההיסטורית,
- בתי ספר בארצות הברית נקראים על שמו :
- בתי ספר תיכון במונטגומרי, בשוגר היל, ג'ורג'יה;ב אוסטין, טקסס (הוחלף שמו ב-2019 ל "חואן נבארו"), חטיבת ביניים ביוסטון, טקסס (שונה שמה ל"בוב לניר"); תיכון בסן אנטוניו טקסס
- בתי ספר יסודיים בגיינסוויל, פלורידה; בגיינסוויל, ג'ורג'יה, בטולסה, אוקלהומה; בית ספר יסודי לאמנויות בדאלאס, יסודי - בטמפה, פלורידה, מכללה טכנית באוקווד, ג'ורג'יה;
חטיבת ביניים בפרפקס, וירג'יניה - ב-2021 שונה שמה ל"קתרין ג'ונסון".
- אוניברסיטה בפטיסטית קצרת ימים, אחר כך לזמן קצר בבעלות הקו קלוקס קלן באטלנטה, ג'ורג'יה
- בניין לניר בקמפוס אקדמיית גלין בברונסוויק, ג'ורג'יה,
- אונייה של חיל הים האמריקאי
- 1972 - הדואר של הארצות הברית הנפיק בול בערך שמונה סנט לזכרו כ"משורר אמריקני".
- Sidney Lanier Camp, Eliot, Maine
- אוניברסיטת UCLA מעניקה מלגה על שם סידני לניר
לניר במדיה אמנותית נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1969 - לניר, חייו ושירתו שימשו את הסופר פירס אנתוני ברומן המדע הבדיוני שלו, Macroscope . ברומן מופיעים, בין השאר, ציטוטים מתוך "ביצות גלין"
- 1986 - בחנוכת האולם ע"ש אדריאן בולט בברמינגהאם, אנגליה, בוצעה קנטטה מאת אנדרו דאונס לפי שירתו של לניר, "ביצות גלין"
- 1980 - להקת הרוק היוגוסלבית " לוטאיוצ'ה סרצה" (Lutajuća Srca) הקליטה את השיר "Večernja pesma" הכולל פסיקות משירו של סידני לניר "שיר ערב" ("An Evening Poem" )
בתרגום לסרבו-קרואטית.
מבחר ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1867 Tiger Lilies (רומן)
- 1875 Corn (תירס)
- 1877 The Song of the Chattahoochee (שירים)
- 1879 The Marshes of Glynn (ביצות גלין)
- 1880 Science of English Verse (מדע השירה האנגלית)
- 1880 Sunrise (זריחה)
- 1883 The English Novel (הרומן האנגלי)
- 1889 Letters of Sidney Lanier 1866–1881 (מכתבים)
- 1902 Shakspere [sic] and his Forerunners (שייקספיר וקודמיו)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באנציקלופדיה של מדינת ג'ורג'יה
- באתר של כריסטופר ג'ורג' Monumentally speaking
- סידני לניר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סידני לניר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי סידני לניר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)