סידני שכנוב
 | |
| לידה |
23 בנובמבר 1934 קובנה, ליטא |
|---|---|
| פטירה |
27 בספטמבר 2018 (בגיל 83) Southern Pines, ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד מרכז להכשרת לוחמי הכוחות המיוחדים מפקד הכוחות האמריקאים במערב ברלין | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת וייטנאם המלחמה הקרה | |
| עיטורים | |
 כוכב הכסף (2)  כוכב הארד (3) לב הארגמן (2) לגיון ההצטיינות  מדליית השירות המצוין  מדליית האוויר | |
  | |
סידני שכנוב (באנגלית: Sidney Shachnow; 23 בנובמבר 1934 - 27 בספטמבר 2018) היה גנרל אמריקאי-יהודי, אשר עשה את רוב השירות שלו בכוחות המיוחדים. היה מפקד המרכז להכשרת לוחמי הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. הגנרל היחיד בצבא ארצות הברית שהיה ניצול שואה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדותו ונעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד כשייע שכנובסקי בקובנה שבליטא במשפחה יהודית אמידה. בשנת 1941, לאחר כיבוש קובנה על ידי הצבא הנאצי, הושם יחד עם משפחתו בגטו קובנה. במשך כמעט שלוש שנים חיו בגטו בתנאים קשים. בתחילת 1944 הצליחה אמו, בעזרת תכשיטים שהחביאה, להבריח מהגטו את שייע ואת אחיו הקטן מולי (שמואל). שניהם הוחבאו בביתה של משפחה ליטאית. גם ההורים הצליחו בדרך לא דרך להיחלץ מהגטו - האב הצטרף ליחידת הפרטיזנים שפעלה ביערות הסביבה והאם מצאה אף היא מסתור במשפחה נוצרית. באוגוסט 1944, כאשר שוחררה העיר על ידי הצבא האדום הצליחה משפחת שכנובסקי להתאחד שוב. ביתם נבזז ונלקח מהם. בלית ברירה החליטו לעזוב את קובנה ולהתקדם מערבה - כדי לנסות להגיע לארצות הברית, שם התגורר אחיה של האם. ביוני 1945 הם יצאו לדרך והצליחו לעבור את פולין ואת השטח הכיבוש הסובייטי עד שהגיעו בסוף לעיר נירנברג, בשטח הכיבוש האמריקאי. הם התגוררו בנירנברג במשך כ5 שנים עד שקיבלו אשרות כניסה לארצות הברית. בהגיעם לאמריקה התיישבו בעיר סיילם שבמדינת מסצ'וסטס. כאן, בעצת קרובי משפחה, הם קיצרו את שם המשפחה משכנובסקי לשכנוב והילדים החליפו שמות פרטיים לשמות קלים יותר להגייה - שייע הפך לסידני ושמואל לסטנלי. סידני בן ה-16 התחיל ללמוד בתיכון ובמקביל לעבוד בתחנת דלק כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
השירות הצבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום בית הספר התיכון רצה סידני להמשיך ללימודי השכלה גבוהה, אך המצב הכלכלי הקשה של משפחתו לא אפשר זאת. לכן החליט להתנדב לשירות הצבאי, שכן צבא ארצות הברית הבטיח לממן לימודים במכללה למי שישלים 3 שנות שירות צבאי. סידני שכנוב התגייס בינואר 1955 לצבא ארצות הברית. בסיום ההכשרה הבסיסית נשלח למערב גרמניה, שם שירת כנהג ומתורגמן (שכנוב היה דובר גרמנית). בהמשך שירותו, בהמלצת מפקדו, עבר בחינות קבלה לקורס קצינים. בסיום הקורס, באפריל 1960 הוסמך לקצין חיל רגלים. הוא שירת כמפקד מחלקה ומפקד פלוגה בדיוויזיה משוריינת מס' 4. ב-1963 התנדב לשרת בכוחות המיוחדים ("הכומתות הירוקות"). לאחר סיום תקופת ההכשרה ביחידה הועלה לדרגת קפטן ומונה למפקד צוות. בשנת 1964 הוא נשלח לוייטנאם, בה נטל חלק בכמה מבצעים מיוחדים, עליהם עוטר בכוכב הכסף. לאחר הפציעה באחד המבצעים שב לתקופת ההחלמה לארצות הברית.
למד לתואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת נברסקה. בתום הלימודים נשלח שוב לווייטנאם. הפעם צורף למפקדת הדיוויזיה המוטסת ה-101. מעט מאוד ידוע על שירותו בתקופה זו. ידוע רק שנפצע שוב ושוב עוטר ב"כוכב הכסף".
לאחר סיום מלחמת וייטנאם, הועבר שכנוב לשרת במערב גרמניה. הוא פיקד על יחידה סודית למבצעים מיוחדים שהוצבה במערב ברלין. תפקידה של היחידה היה לפעול מאחורי קווי האויב במקרה של פלישת הצבא הסובייטי למערב. במקרה כזה חיילי היחידה היו אמורים להתמזג עם האוכלוסייה ולבצע חבלות בעורף האויב, להעביר מודיעין, להכשיר ולתמוך במתנגדי המשטר. רבים מחיילי היחידה (כמו שכנוב עצמו) היו מהגרים ממדינות מזרח אירופה, מה שהיה מקל עליהם לפעול בעת מלחמה בשטח הכבוש.
בהמשך שירת שכנוב כמפקד גדוד ממוכן וכסגן מפקד חטיבת חי"ר 197. בשנים 1983 - 1988 שירת בפיקוד הכוחות המיוחדים בבסיס פורט בראג. הוא מילא תפקידים של קצין מבצעים, ראשה מטה וסגן מפקד הפיקוד. היה בין מעצבי תוכנית ההכשרה וההפעלה של הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. בשנת 1988 הועלה לדרגת בריגדיר גנרל. בשנת 1988 מונה למפקד חטיבת ברלין (למעשה היה מפקד על כל הכוחות האמריקאים שהוצבו במערב ברלין). בשנת 1991 סיים את תפקידו בברלין ושב לארצות הברית. הוא קיבל תפקיד במרכז להכשרת לוחמי הכוחות המיוחדים בבסיס פורט בראג. בשנת 1992 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל ומונה למפקד המרכז. בשנת 1994 פרש מן השירות, לאחר שהשלים 40 שנות שירות.
לאחר הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שכנוב התגורר עם אשתו וארבעת ילדיו בקרוליינה הצפונית. בשנת 2004 יצא לאור ספר זיכרונות שלו "Hope and Honor". בשנת 2016 הביא תמיכה פומבית במועמדותו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית.
סידני שכנוב נפטר ב-27 בספטמבר 2018. נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- - ביוגרפיה של סידני שכנוב באתר של The Jewish Institute for National Security of America
- סידני שכנוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "סידני שכנוב".