סיזר רודני

סיזר רודני
Caesar Rodney
	סיזר רודני
לידה	7 באוקטובר 1728; מחוז קנט, מושבת דלאוור, אמריקה הבריטית
פטירה	26 ביוני 1784 (בגיל 55); מחוז קנט, דלאוור, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	מחוז קנט, דלאוור, ארצות הברית
	31 במרץ 1778 – 6 בנובמבר 1781; (3 שנים)
	→ ג'ורג' ריד ג'ון דיקינסון ←
	2 באוגוסט 1774 – 7 בנובמבר 1776; (שנתיים)
	2 באוגוסט 1774 – 7 בנובמבר 1776; (שנתיים)
חתימה

סיזר רודני (באנגלית: Caesar Rodney;‏ 7 באוקטובר 1728 – 26 ביוני 1784) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, שכיהן כנשיא דלאוור הרביעי בשנים 1778–1781. לפני כן הוא שירת כקצין במיליציה של דלאוור במהלך מלחמת הצרפתים והאינדיאנים ובמהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, היה חבר בקונגרס הקונטיננטלי מטעם דלאוור, ונמנה עם חותמי מסמכי ההתאגדות (אנ') והכרזת העצמאות של ארצות הברית.

ראשית חייו

סיזר רודני נולד באחוזת המטעים של משפחתו, "ביפילד" (Byfield) שבמחוז קנט, מושבת דלאוור. הוא היה הבכור מבין שני ילדיהם של סיזר ואליזבת (לבית קרופורד) רודני, ונכדו של ויליאם רודני, שהיגר לשלוש עשרה המושבות בשנים 1681–1682 יחד עם ויליאם פן, והיה יושב ראש האספה של המושבה ב-1704. אמו של סיזר רודני הייתה בתו של הכומר תומאס קרופורד, הרקטור האנגליקני של כנסיית המשיח בדובר.^[1] אחד הקשרים המשפחתיים הנוספים של רודני היה למשפחת אדלמרה מטרוויזו שבאיטליה.

חוות ביפילד הייתה בשטח של 849 אקרים (3,435 דונם) שעובד על ידי יותר מ-200 עבדים. משפחת רודני הייתה, על פי אמות המידה של אז, משפחה אמידה ממעמד האצולה המקומית. במותו של רודני היו בבעלותו 15 עבדים, שאותה הוא שילח לחופשי. האחוזה הפיקה הכנסה מספיקה ממכירת חיטה ושעורה לשווקים של פילדלפיה ולאיי הודו המערבית, שאפשרה לבני המשפחה קיום בכבוד וזמן פנוי כדי לקחת חלק בחיים החברתיים והפוליטיים של מחוז קנט.

רודני התחנך בבית הספר הלטיני, שהיה חלק מהאקדמיה והקולג' של פנסילבניה (כיום אוניברסיטת פנסילבניה) בפילדלפיה. הוא היה הילד היחידי של המשפחה שזכה לחינוך פורמלי. ב-1745 נפטר אביו, והאפוטרופסות עליו הועברה לשופט בית המשפט העליון של המושבה, ניקולאס רידג'לי, על ידי בית המשפט ליתומים.^[1]

קריירה מקצועית ופוליטית

תומאס רודני, בעצמו לימים שופט ופוליטיקאי, תיאר את אחיו הגדול באותה תקופה כ"בעל שפע של שנינות והומור מהסוג המענג, כך ששיחותיו תמיד היו בהירות וחזקות ונוהלו בחוכמה...".^[2] הוא חי כרווק, בדרך כלל אהוד על סביבתו. הוא חיזר אחר כמה נשים בזמנים שונים, אך מעולם לא היה מחזר מוצלח.^[1] לפיכך, הוא עבר בקלות לעיסוק בפוליטיקה בעקבות אביו והאפוטרופוס שלו.

ב-1755, בגיל 27, נבחר רודני כשריף של מחוז קנט ושירת בתפקיד במשך שלוש השנים המרביות לכהונה בו.^[1] היה זה תפקיד בעל סמכויות ותגמול כספי, ובמסגרתו הוא פיקח על הבחירות ובחר בחברי חבר המושבעים הגדול אשר קבעו את שיעורי המס במחוז. לאחר תום כהונתו בתפקיד, הוא מונה לסדרה של תפקידים, כולל רשם צוואות, רשם קרקעות, פקיד בבית המשפט ליתומים, שופט שלום, ושופט בבית המשפט הנמוך. במהלך מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, הוא הוצב כקפטן בפלוגת הנפה של דובר שהשתייכה לרגימנט של המיליציה של דלאוור בפיקודו של קולונל ג'ון וינינג, אך הם לא השתתפו בפעילות קרבית. בשנים 1769–1777 היה רודני שופט בבית המשפט העליון של מושבת דלאוור.

מושבת דלאוור של המאה ה-18 הייתה מפולגת לשתי סיעות, שנודעו בשמות "מפלגת בית המשפט" (Court Party) ו"מפלגת הכפר" (Court Party). מפלגת בית המשפט, שהחזיקה ברוב, הייתה באופן כללי אנגליקנית, החזקה ביותר במחוזות קנט וסאסקס, פעלה בשיתוף פעולה עם הממשלה הקולוניאלית, והעדיפה פיוס עם ממשלת בריטניה. מפלגת הכפר, שהייתה במיעוט, הייתה באופן כללי מורכבת מסקוטים של אלסטר, מרכז הכוח שלה היה במחוז ניו קאסל, וקידמה את הרעיון של עצמאות מהבריטים. על אף היותם חברי אצולת מחוז קנט האנגליקנית, הזדהו רודני ואחיו תומאס בהדרגה עם מפלגת הכפר, והיו חלק ממיעוט מובהק במחוז. ככזה, פעל רודני בדרך כלל בשיתוף פעולה עם תומאס מקיין ממחוז ניו קאסל, וכיריב של ג'ורג' ריד.

המהפכה האמריקאית

ב-1765 הצטרף רודני למקיין כנציג לקונגרס חוק הבולים, והיה המנהיג של ועדת ההתכתבויות של דלאוור. הוא החל את כהונתו באספה של דלאוור ב-1761 והיא נמשכה עד 1776. במשך כמה פעמים הוא כיהן כיושב ראש האספה, כולל ב-15 ביוני 1776, כאשר כיושב ראש האספה וכמקיין כמוביל הדיון במליאת האספה, הצביעה האספה על ניתוק כל הקשרים עם הפרלמנט הבריטי ועם המלך.

בשנים 1774–1776 שימש רודני כנציג בקונגרס הקונטיננטלי יחד עם מקיין ועם ריד. רודני היה בדובר, שם עסק בטיפול בפעילות הלויאליסטים במחוז סאסקס, כאשר הוא קיבל הודעה ממקיין שהוא וריד הגיעו למבוי סתום בהחלטה על אופן ההצבעה של דלאוור בדיון על קבלת ההחלטה על העצמאות. כדי לשבור את השוויון, רכב רודני 70 מילים (113 ק"מ) בעיצומה של סופת רעמים בליל 1 ביולי 1776, והגיע לפילדלפיה ב"מגפיו ובדורבנותיו" ב-2 ביולי, כדי להספיק להגיע להצבעה בזמן. הוא הצביע יחד עם מקיין, וכך אפשר לדלאוור להצטרף ל-11 המדינות האחרות בהצבעה על הכרזת העצמאות. ניסוח הכרזת העצמאות אושר יומיים לאחר מכן. ב-2 באוגוסט חתם רודני על ההכרזה. תגובות נגד בדלאוור הובילו לתבוסתו של רודני במחוז קנט בבחירות על מושב לוועידת החוקה של המדינה ובאספה הכללית.

כאשר נודע לרודני על מות ידידו ג'ון הזלט בקרב פרינסטון (אנ'), הוא מיהר לפנות לצבא הקונטיננטלי כדי למלא את מקומו. הזלט הוחלף כקולונל על ידי דייוויד הול כאשר הגנרל ג'ורג' וושינגטון הורה לרודני לשוב לדלאוור כדי לכהן בה כמושל בתקופת המלחמה וכדי שיפקד כמייג'ור גנרל על המיליציה המדינתית. הרגימנט שהזלט פיקד עליו הושמד למעשה בקרב קמדן ב-1780. רודני, כמיג'ור גנרל של המיליציה של דלאוור, הגן על המדינה מפני חדירות הבריטים ושלט על המשך הפעילות נגד הלויאליסטים, במיוחד במחוז סאסקס, שבו אירע באותה שנה מרד בלאק קמפ (אנ').

בעיצומים של האירועים הרי האסון שלאחר קרב ברנדיויין (אנ') והכיבוש הבריטי של וילמינגטון ופילדלפיה, נבחרה באוקטובר 1777 אספה כללית חדשה לדלאוור. בתחילה היא החליטה על השבתם של רודני ושל מקיין לקונגרס הקונטיננטלי. לאחר מכן, כשנשיא דלאוור הראשון, ג'ון מקינלי, היה שבוי בידי הבריטים, וכשהנשיא ג'ורג' ריד היה מותש לחלוטין, הם בחרו ב-31 במרץ 1778 ברודני כנשיא דלאוור הרביעי. בתפקידו זה לא היו לו הסמכויות המקובלות כיום המוקנות למושל במדינות ארצות הברית, כך שהצלחתו נבעה מהפופולריות שלו בקרב חברי האספה הכללית, שהחזיקה בסמכויות השלטון הממשיות, ומהנאמנות כלפיו של המיליציה של דלאוור, שהייתה האמצעי היחידי לאכוף שליטה. בשל מוצאו החלקי מאיטליה, נחשב רודני כראשון מושלי מדינות ארצות הברית ממוצא איטלקי.

בינתיים עבר רודני ברחבי המדינה בחיפוש אחר כספים, אספקה וחיילים כדי לתמוך במאמץ המלחמתי הלאומי. אנשי דלאוור שלחמו בשורות הצבא הקונטיננטלי השתתפו בקרבות רבים החל מקרב לונג איילנד ועד קרב מונמות' (אנ'), אך ב-1780 נחל הצבא את התבוסה הקשה ביותר שלו בקרב קמדן בקרוליינה הדרומית. הרגימנט כמעט והושמד לחלוטין, ושרידיו היו כה מצומצמים עד שהם לחמו במסגרת הרגימנט של מרילנד עד תום המלחמה. רודני עשה מאמצים רבים כדי לייצב את המצב, אך בריאותו החמירה, וב-6 בנובמבר 1781, זמן קצר לאחר תום המצור על יורקטאון, הקרב האחרון במלחמה, הוא התפטר מתפקידו.

בשנים 1782 ו-1783 נבחר רודני על ידי האספה הכללית של דלאוור כנציג המדינה בקונגרס של ארצות הברית על פי תקנון הקונפדרציה, אך הוא לא היה מסוגל למלא את תפקידו בשל בריאותו הלקויה. על כל פנים, שנתיים לאחר תום כהונתו כנשיא דלאוור, הוא נבחר למושב של 1783\1784 של האספה הכללית של דלאוור, שכמחווה של כבוד, בחרה בו כיושב הראש שלה. בריאותו הייתה אז בהתדרדרות מהירה, ואף על פי שלזמן מה התכנסה האספה בביתו, הוא נפטר לפני סיומה.

מותו

האבן לזכרו של רודני באנדרטה לזכר 56 חותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית בוושינגטון די. סי.

במשך כל חייו סבל רודני מאסתמה, ובבגרותו הוא חלה בסרטן בפניו. הוא עבר טיפולים רפואיים יקרים, כואבים וחסרי תועלת לסרטן. הוא נהג לעטות צעיף ירוק כדי להסתיר את פניו שהתעוותו עקב מחלתו. סיזר רודני נפטר ממחלתו בדובר ב-26 ביוני 1784, בגיל 55. הוא נטמן בקבר בלתי מסומן בחוותו, ביפילד. על שמו קרוי מחוז חינוכי בדלאוור.

אחיינו של רודני, בנו של אחיו תומאס, סיזר אוגוסטוס רודני, היה התובע הכללי של ארצות הברית, סנאטור וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם דלאוור, ושגריר ארצות הברית הראשון בארגנטינה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיזר רודני בוויקישיתוף

סיזר רודני באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
סיזר רודני, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
סיזר רודני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סיזר רודני באתר The Political Graveyard (באנגלית)
סיזר רודני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[תומאס-1] ¹ ² ³ ⁴ Jackson, Thomas Clark (2011-11-30). "Caesar Rodney". 2016 The Society of the Descendants of the Signers of the Declaration of Independence.

[2] Jim Noles, A Pocketful of History: Four Hundred Years of America--One State Quarter at a Time, Hachette UK, 2009.

[1]

[2]