סימן תאנה

סימן תאנה
סימן תאנה במבט מגב היד

סימן תאנה (בספרות מהמאה ה-20 מכונה אצבע משולשת; ביידיש: פַֿיִיג [פייגא], או גם "פַֿיִיג [ביי] די נאָז": "תאנה באף") הוא מחווה הנוצרת מהנחת האגודל מהודק בין האצבע לאמה.

המחווה מתפרשת באופנים המשתנים בין תרבויות, בהם: מחווה מגונה (אנ'), העלבה, דחיית בקשה, הגנה מעין הרע וקנאה, סימן למזל טוב ולהצלחה.

היסטוריה, מוצא ותפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחווה משמשת לפחות מאז התקופה הרומית באיטליה ודרום אירופה ובאזורים הסמוכים לים התיכון, כולל בתרבות הטורקית, והיא אומצה גם על ידי תרבויות סלאביות. בגלל מוצאה בדרום אירופה או אירופה הלטינית, המחווה יובאה לאמריקה הלטינית.

בתקופה הקלאסית העתיקה נחשבו התאנים כתכונות של אל היין והפוריות, דיוניסוס או בכחוס (גר'). ברומא העתיקה סימן התאנה נעשה על ידי פטר פמילייס (אנ') כדי להדוף את הרוחות הרעות של המתים כחלק מטקס הלמוריה (אנ'), והוא שימש בה סמל נפוץ לפוריות ומזל, וכן כקמע המגן מפני רוחות רעות. סימן זה שימש גם כסמל בקרב השבטים הגרמאניים. ייתכן שמקור המחווה הוא מהתרבות ההודית העתיקה כדי לתאר את הלינגאם ויוני.

בקרב הנוצרים הראשונים, המחווה הייתה ידועה בשם "יד מגונה" (manus obscena).

שימושים בינלאומיים כיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעויות המחווה משתנות בין תרבויות ומדינות:

שימושים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועה זו משמשת גם למשחק ילדים המכונה "יש לי את האף שלך" (אנ'), בו אדם אחד מתיימר לנתק את האף מהפנים של האחר (בדרך כלל ילד). המשחק מתבצע על ידי הנחת האצבע ואמה משני עברי האף של האחר, בעוד היד קמוצה. עם הרחקת האגרוף מפני האחר, נכנס האגודל בין האצבע לאמה, ומשמש כביכול הוא האף ש"נתלש". זו דוגמה ללמד ילדים קטנים על תרגילי רמייה.

סימן התאנה משמש גם בשפת הסימנים. ב-ASL (אנ') (שפת האצבעות (אנ') האמריקאית) הוא מסמן את האות T.

בפולקלור ובמנהג היהודי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עץ מגולף בצורת סימן תאנה. מופיע במקורות יהודיים קדומים (המאה ה-17) כסגולה לשמירה על התינוק

השימוש בחיווי סימן תאנה מופיע באופן מובהק בפולקלור היהודי בעת החדשה, ובייחוד בעת החדשה המאוחרת (בסביבות המאה ה-19 ואילך). הנחת עץ מגולף בצורת סימן תאנה שימשה כסגולה לשמירה על התינוק[1]. רבי מנשה בן ישראל מציין את סימן התאנה כרומז "למקום התורפה ולאיברי המשגל, והוא כמו זכרות בתוך נקבות", ושהוא כסגולה נגד עין הרע. הוא מציין גם כי יש לכך שורשים ממנהגים גויים קדומים. את דברי התלמוד הנותנים עצה נגד עין הרע לאחוז את שני אגודלי ידיו - כל אגודל בתוך היד האחרת, וכן את ביאור הביטוי התלמודי "גירא בעיני דשיטנא", וכן את דברי רבי יהודה החסיד בספרו ספר חסידים המציע לכפוף את האגודל בתוך האצבעות במצבים כמו היתקלות בשדים, הוא מבאר שכוונת כל אלו לתנועה זו של סימן התאנה[2].

השימוש בסימן התאנה רווח בקרב יהדות מזרח אירופה עד היום, והוא היה מצוי גם בתפוצות אחרות כמו ביהדות כורדיסטן[3]. בעיירה מיקולינץ (אנ') היו נוהגים לעשות סימן תאנה מאחורי גבה של אורחת חשודה העלולה לעשות עין הרע[4]. בסאנוק השתמשו בסימן תאנה כסגולה נגד עין הרע, כאשר חיוו זאת תוך שהיד תחובה בכיס הבגד[5]. בפולקלור בשאולאי, מי שפגש כלב שאינו שחור, עליו היה לעשות סימן תאנה בתוך כיסו ולומר לחש מסוים[6].

הסימן היה בשימוש גם אצל רבנים גדולים שחיוו אותו בעצמם או שהורו לאחרים לעשותו, אם כסימן של כלום, דחייה וסירוב[7], ואם כסגולה נגד עין הרע[8].

קיימת אמירה מפורסמת מרבי יעקב יצחק מפשיסחה ("היהודי הקדוש") כי רק מי שעושה לעצמו סימן תאנה (במקור: אצבע משולשת), רשאי הוא לעשות כן לכל העולם. כלומר, שמי שאינו מחשיב את עצמו, אינו צריך לחשוש מאחרים[9]. אמירה אחרת קיימת מרבי יוסף יוזל הורוביץ ("הסבא מנובהרדוק"), לפיה ”מי שרוצה להגיע לאיזו מדריגה, עליו להצטייד בשלש אצבעות משולשות: אחת - כלפי העולם, אחת - כלפי ביתו, אחת - כלפי עצמו, והאחרונה קשה מכולן”[10].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סימן תאנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראו רבי מנשה בן ישראל, נשמת חיים, מאמר ג', פרק כ"ז, ד"ה ותדע עוד, ורשה תרל"ו, דף ע"א, עמוד ב', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); יצחק ליפיץ, מטעמים - עברית, ערך ביזיון, אות א', ורשה תר"ע, דף ז', עמוד א', באתר אוצר החכמה.
  2. ^ רבי מנשה בן ישראל, נשמת חיים, מאמר ג', פרק כ"ז, ד"ה ותדע עוד, ורשה תרל"ו, דף ע"א, עמוד ב', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), ושם שמבאר כך בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ה, עמוד ב' ובתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ט, עמוד ב' ובדברי ספר חסידים סי' רל"ו. מובא אצל: יצחק ליפיץ, מטעמים - עברית, ערך ביזיון, אות א', ורשה תר"ע, דף ז', עמוד א', באתר אוצר החכמה, וכן אצל: "קול רנה וישועה", אות י"א, בתוך: קול מבשר, מודיעין עילית תשס"ז, עמ' רע"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  3. ^ מרדכי יונה, אנציקלופדיה של יהודי כורדיסתאן, חלק א', ירושלים תשס"ג, עמ' 390, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  4. ^ אהובה שוחט, "עיירתי מיקולינץ", בתוך: העבר, גיליון כ', תל אביב תשל"ג, עמ' 249, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  5. ^ שמעון תודר, "רפואות וסגולות שהיו רווחות בין יהודי סאנוק", בתוך: סאנוק, עמ' 271, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  6. ^ יוסף גוטפרשטיין, "פולקלור יהודי ליטא", בתוך: יהדות ליטא, כרך א', עם הספר (הוצאת ספרים), תל אביב תש"ך, עמ' 605, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  7. ^ ראו לדוגמה נתן אליהו רוט, קדוש ישראל, חלק א', פרק ט"ז, אות כ"ו, בני ברק תשמ"ה, עמ' רפ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) ונתן אליהו רוט, קדוש ישראל, חלק ב', פרק כ', אות רע"ג, בני ברק תשמ"ה, עמ' תנ"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים), על רבי רבי ישראל הגר. ראו גם אברהם רייניץ, חייל בשרות הרבי, ניו יורק תש"ס, עמ' 46, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), על רבי חיים שאול ברוק.
  8. ^ ראו לדוגמה נתן אליהו רוט, קדוש ישראל, חלק ב', פרק כ', אות רפ"א, בני ברק תשמ"ה, עמ' תס"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים), על רבי רבי ישראל הגר; "קול רנה וישועה", אות י"א, בתוך: קול מבשר, מודיעין עילית תשס"ז, עמ' רע"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים), על רבי ישראל הגר ועל רבי משה יהושע הגר.
  9. ^ ראו יועץ קים קדיש ראקאץ, תפארת היהודי, אות ע"ו, ורשה תר"צ, דף י"ח, עמוד ב', באתר אוצר החכמה. וראו גם לדוגמה: יהודה אריה לייב לוין, האדמו"ר רבי חנוך העניך הכהן, ירושלים תשכ"ט, עמ' 31, באתר אוצר החכמה.
  10. ^ דב כץ, תנועת המוסר, כרך ד', פרק כ': אמרות ומשלים, ירושלים תשע"ו, עמ' 298, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).