תחום | גנטיקה רפואית |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 1244420 |
MeSH | D013576 |
סיווגים | |
ICD-11 | LB79 |
סינדקטיליה (המונח syndactyly נגזר מהמילים היווניות SYN, כלומר ביחד, ו-dactyly, כלומר אצבעות) הוא מום מולד[1] שבו במהלך ההתפתחות העוברית לא נפרדו האצבעות זו מזו. הפרדה זו מתרחשת בדרך כלל בין השבועות הששי עד השמיני של ההתפתחות התוך רחמית. הסיבה לחוסר ההפרדה בין האצבעות היא תורשתית לרוב, אולם יש אפשרות שסינדקטיליה תיווצר לאחר כווייה. לפי פרסומים מסוימים, גורמים סביבתיים במהלך ההיריון כגון; עישון, תזונה לקויה, מזון עשיר בביצים ובשר עלולים להוות סיבה לחלק ממקרי הסינדקטיליה. מום זה נמצא אצל יונקים מסוימים באופן נורמטיבי אולם בבני האדם הוא מוגדר כמצב חריג. בדרך כלל מדובר באצבעות השלישית והרביעית, אך יש מצבים שבהם יותר אצבעות מחוברות ולעיתים אף כולן. יש צורות שונות למום והוא עשוי להכיל רקמה רכה בלבד, או רקמה רכה ורקמה גרמית ביחד. לפעמים מופיעה הסינדקטיליה כחלק מתסמונת במערכת השלד, או במערכות אחרות בגוף. סינדקטיליה עלולה לפגוע בתפקוד הגפיים באופן משמעותי.
סינדקטיליה הוא אחד המומים המולדים הנפוצים ביותר של הגפיים[2]עם שכיחות של 1 ב-2000–3000 לידות חי. המום שכיח יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. הסינדקטיליה השכיחה ביותר היא בין האמה לקמיצה. בצורה טבעית, התופעה קיימת אצל בעלי חיים ממיני הקנגוראים (כדוגמת הקנגורו, הבילבי, הוומבט והקואלה) ששתי אצבעות שלהם מאוחדות ברובן, ונראות כאצבע בעלת שני טופרים. החוקרים עדיין מנסים להבין תופעה זו[3].
האבחנה נעשית לרוב על ידי ההורים. האנשים המוסמכים לטיפול בבעיה זו הם: כירורג ידיים, אורתופד ילדים או מנתח פלסטי. אחרי טיפולים כירורגיים האשפוז נמשך בדרך כלל כמה ימים ולאחר כל ניתוח צריך לשמור על מעקב.
סינדקטיליה היא אחת התופעות של תסמונת קרפנטר.
סינדקטיליה יכולה להיות פשוטה או מורכבת[4].
סינדקטיליה יכולה להיות שלמה או חלקית.
מסווגים סינדקטיליה גם בצורה הבאה:
לכל אחת מהצורות שהוזכרו יכולות להתלוות צורות שונות של מעורבות גידים, עצבים וכלי דם. סינדקטיליה מורכבת מתרחשת כחלק מתסמונת (כגון תסמונת פולנד, אפרט אקרוסינדקטילי ועוד) ובדרך כלל מעורבות בה יותר אצבעות מאשר סינדקטיליה פשוטה. הסינדקטיליה הפשוטה יכולה להיות שלמה או חלקית. בשלבים המוקדמים של ההתפתחות העוברית, חיבור בין האצבעות או הבהונות הוא נורמלי. אחרי 16 שבועות של הריון בערך, אנזים מסוים ממיס את הרקמה בין אצבעות הידיים והרגליים, והחיבור נעלם. בחלק מהעוברים, תהליך זה אינו מתרחש לחלוטין בין כל האצבעות או הבהונות.
סינדקטיליה של "אצבעות השוליים" (סינדקטיליה בין הקמיצה לזרת או בין האגודל לאצבע המורה) מטופלת בגיל צעיר כדי למנוע את האצבע הגדולה יותר מלהיצמד לאצבע הקטנה יותר עם הצמיחה. בדרך כלל, סינדקטיליה של אצבעות אלה מטופלת בגיל 6 חודשים[5]. הטיפול בסינדקטיליה של אצבעות אחרות מתבצע יותר נפוץ כאשר האצבעות גדלות, בחודשים ה 18–24 אחרי לידה. לרוב התזמון המקובל לתיקון המום הוא בגיל שנה כי בגיל זה אפשר לבצע את ההרדמה לניתוח ללא חשש להיווצרות סיכונים. ההפרדה בתזמון מאוחר יותר כשהיד גדולה יותר תהיה מוצלחת יותר. לעומת זאת, לא טוב למשוך את הטיפול מעבר לגיל שנתיים-שלוש כי למוח אין עוד את הגמישות לשנות צורת האחיזה ולאמץ צורה אחרת. הורים בדרך כלל ירצו לבצע את הניתוח מוקדם ככל האפשר לילדיהם כדי הקל עליהם מבחינה נפשית וגופנית.
התערבות כירורגית נדרשת כדי להפריד את האצבעות, רק אם המום גורם לבעיות תפקודיות[6]. ניתוח הסינדקטיליה הוא ניתוח מורכב ודורש ניסיון רב של המנתח. לפני הגיל המתאים לביצוע הניתוח, רופאים לא מתערבים אם אין בעיות. במצב של סינדקטיליה מורכבת, מקבלים ההורים הוראות לשטוף את ידיו של הילד ביסודיות עם מים וסבון, ולפעמים נדרשים לתת לילד אנטיביוטיקה, או למרוח משחות. היקף האצבעות המחוברות קטן יותר מההיקף של שתי אצבעות מופרדות, ולכן אין מספיק עור כדי לכסות את שתי האצבעות ברגע שהן מופרדות בזמן ניתוח, כך שנוצר צורך בהשתלת עור. כל ההליך הזה דורש תכנון של חודשים לפני הניתוח. מטרת ניתוח הסינדקטיליה היא לשפר את מראה היד או כף הרגל מבחינה אסתטית ותפקודית, ולמנוע סיבוכים מורכבים יותר, שיתפתחו כאשר הילד יגדל. לכל אצבע יש שני עורקים המזינים אותה. כתוצאה מהניתוח נוצרת בצקת באזור בו עוברים כלי הדם, בצקת עלולה לעכב או להפסיק את זרימה הדם, אי לכך אין מפרידים באותו זמן אצבעות שנמצאות משני צידי האצבע, על מנת שבמקרה של סתימת אחד העורקים, יוותר תמיד עורק אחד שמזין את האצבע. כשקיימת סינדקטיליה ביותר משתי אצבעות, המנתח יתחיל בהפרדת "אצבעות השוליים". באצבעות אלו נמצא ההבדל הגדול ביותר בין שתי אצבעות סמוכות, בשל כך כל עוד הסינדקטיליה מחברת אותן יחדיו, האצבע הקצרה תעכב את צמיחת האצבע הארוכה יותר.
הסיכונים הכרוכים במהלך הניתוח[7], כבכל הליך שכולל הרדמה כגון: תגובת נגד לתרופות, בעיות נשימתיות, דימום מוגבר וזיהומים. סיכונים ספציפיים לניתוח זה הם אובדן שתל העור, או פגיעה באספקת הדם לאצבע כתוצאה מהגבס או התחבושות. חשוב לציין שלא ניתן לתקן סינדקטיליה באופן מוחלט דרך ניתוח, ולעיתים יש צורך לחזור על הניתוח בסיום שלב הצמיחה, מפני שחלק מהעיוות עלול לחזור, ולאבד חלק מהתיקון. על כן עדיף לדחות, לעיתים, את הניתוח עד סיום הצמיחה.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.