סן-נקטר (גבינה)
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
גבינה מחלב פרה, גבינה תעשייתית, גבינת חווה, גבינה מפוסטרת, גבינה דחוסה לא מבושלת, גבינה מחלב נא, גבינה חלבית  |
| על שם |
Saint-Nectaire, Jean Charles de la Ferté |
| אזור מוצא |
קנטל, פויי-דה-דום |
| מוצא |
צרפת |
| תאריך יצירה |
העשור הראשון של המאה ה־18 |
| מרכיבים עיקריים |
חלב פרה |
| גבינות | |
| צורה |
גליל |
| ייצור כולל |
13,815 טונה (נכון ל־2017) |
| תו תקן |
כינוי מקור מבוקר, כינוי מקור מוגן |
  | |
גבינת סן-נקטר (בצרפתית: Saint-Nectaire) היא גבינה צרפתית המיוצרת באזור אוברן שבמרכז צרפת.
הגבינה מיוצרת באוברן לפחות מאז המאה ה-17.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד המאה ה-17, גבינת סן-נקטר הייתה גבינת חווה ויוצרה בעיקר על ידי נשים. היא נקראה גם "גבינת שיפון", שכן היא התיישנה על שיפון. היא ידועה במשחה הקרמית והשמנונית של תוך הגבינה ובטעם אגוזי לוז. היא הוצגה לחצרו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת על ידי מרשל צרפת אנרי דה לה פרטה-סֶנֶטֶר (אנ') (1600–1681),[1] שם זכתה הגבינה מיד להיות הגבינה המועדפת על המלך. בשנת 1768, היא כבר זכתה להכרה רחבה, כאשר לגראנד ד'אוסי (אנ') תיאר את הגבינה בסיפור על נסיעתו לאוברן:
"אם מישהו רוצה לפנק אותך במשתה, תמיד תהיה איזו סן-נקטר".
סנטר היה האחראי גם על הצגת הגבינות קנטל וסאלר לפני החצר המלכותית.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]גבינה זו היא גבינה לא מבושלת עם תוך של משחה דחוסה, עשויה מחלב פרה, בעיקר של הגזעים הולשטיין ומונטבליארד ולפעמים סאלר. יש לה צורה גלילית, היא בערך 20–24 ס"מ ברוחב, ו-3–5 ס"מ בגובה. היא אף פעם לא שוקלת יותר מ-1.85 ק"ג. ה-"petit-Saint-Nectaire" היא 12–14 ס"מ ברוחב, 4.5-3.5 ס"מ בגובה ומשקלה אינה עולה על 650 גרם. לגבינה יש קליפה דומה משני הצדדים, עם מעט עובש. תלוי בת כמה הגבינה, הקליפה יכולה להיות לבנה, חומה או אפורה, ועם כתמים כתומים, צהובים או אדומים. אם לגבינה יש צבע אחיד, אי אפשר למכור אותה כגבינת סן-נקטר. יש מינימום של 45 גרם שומן לכל 100 גרם גבינה לאחר שהגבינה מיובשת. הגבינה המעודנת השלמה חייבת להכיל פחות מ-50% שומן מתכולת החומר היבש. לאחר החיתוך, לבן-נקטר יש כאמור תוך של משחה רכה, נוזלית וריח חריף (מצחין), והיא בצבע שמנת. בטעמה יש רמז של אגוזי לוז, בשל הפלורה הארומטית שבה הגבינה מתיישנת.
טרטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגבינה מיוצרת באזור עשב וקרקע געשית, סביב ה-Pays des Monts-Dore. האזור המורשה לייצר סן-נקטר כולל בסך הכל 72 כפרים, 52 מהם נמצאים ב-Puy-de-Dome (כולל הכפר Saint-Nectaire) ו-20 מהם בקנטאל.
כינוי מקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסן-נקטר יש הסמכת כינוי מקור מבוקר (Appellation d'origine contrôlée - AOC), הסמכה הניתנת למוצרים חקלאיים צרפתיים המבוססת על סט של סטנדרטים מוגדרים בבירור. לדוגמה, היא חייבת להיות עשויה מחלב פרה באזור תחום ספציפי באזור מונטס דור. הכינוי הוכר לראשונה ברמה הלאומית וקיבל מעמד של AOC בשנת 1955.[2]
ייצור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסן-נקטר הייתה החווה עם כינוי מקור הראשונה בצרפת. מבחינת נפח, מייצרים ממנה 6,500 טון בשנה, ומספר יצרני החווה מסתכם ב-240 חקלאים. יתרה מכך, תעשיות החלב ומפעלי הגבינות מייצרים 7,000 טון נוספים. בסך הכל יוצרו ב-2007 13,500 טון מהגבינה הזו.
גסטרונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגבינה יכולה להתאים לכל סוג של ארוחה. ניתן להשתמש בה בטארטים, פשטידות ולחמניות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Auzias, Dominique (2012). Auvergne 2012–2013. Petit Futé. ISBN 978-2746958807.
- ^ "Histoire du fromage Saint Nectaire".